ערבים, הומואים ונכים - מחוץ ליישוב הקהילתי
בישראל יותר מ-800 יישובים קהילתיים שהוקמו על אדמות המדינה וההתיישבות בהם כפופה לוועדת קבלה. אבל מתברר כי אין די בכך שאתה משכיל, בעל מקצוע ובעל מוטיבציה לתרום לקהילה, כדי להתקבל. אם אתה ערבי, נכה, חד-הורי או הומו סיכוייך להתקבל אפסיים
"לאחר שסיימו את לימודנו האקדמאים, מצאנו עבודה בצפון הארץ והתחלנו לחפש יישוב למגורים. הכפרים הערביים בגליל לא באו בחשבון בגלל תשתיות גרועות. כמעט כל החברים שלנו יהודים, ונראה לנו מאוד טבעי לחפש יישוב קהילתי. ההחלטה הזו בישרה עבורנו תחילתה של מסכת ייסורים", כך מספרת פ', ערביה בת 30 שהיא ובעלה לא התקבלו למגורים ביישוב קהילתי בצפון.
פ' אומרת כי בכל ועדת קבלה שמעה אמירות גזעניות, כמו "יש לך רעלה מול העיניים ואת מתכחשת למציאות". לדבריה, אחד המראיינים העדינים יותר הסביר שמדובר בעניין עקרוני, "אתם נראים נחמדים ומוכשרים", הוא אמר, "אבל אם נקבל אתכם יהודים אחרים לא יבואו".
פ' ובעלה לא לבד. המקרה המפורסם ביותר הוא של בני הזוג קעדאן שניסו בשנת 1995 לרכוש קרקע ביישוב קציר שמעל ואדי ערה. 5 שנים מאוחר יותר קבע בג"ץ ש"המדינה לא היתה רשאית על פי דין להקצות את מקרקעי המדינה לסוכנות היהודית על בסיס של הפליה". אולם, פסק הדין לא נתן סעד ישיר למשפחה שנאלצה להמשיך ולפנות לערכאות שיפוטיות עד שלבסוף, לפני שנה - עשור מתחילת המאבק קיבלנו בני הזוג קרקע ביישוב.
"הצענו לא לצאת מהבית ביום כיפור"
"הגענו לוועדת הקבלה", מספרת פ', "הכינו אותנו לראיון שיימשך לכל היותר חצי שעה, יצאנו בפנים קודרות אחרי שעתיים. שאלו אותנו אם אנחנו בכלל מכירים בעצמאות המדינה, מה אנחנו עושים בחגי ישראל ומה יקרה אם הבן הערבי שלי יתאהב בבתו היהודייה של השכן. עניתי שרוב החברים שלנו יהודים ושאיננו דתיים. אמרנו שאנחנו רוצים ורגילים לחיות ביחד, הצענו אפילו לנסוע לחברים ביום העצמאות ולא לצאת מהבית ביום כיפור. אחד המראיינים אמר לנו שאנחנו באים עם פנטזיות גדולות וחיים באוטופיה, 'אני לא רוצה שהבן הערבי שלך יסתכל על הבת שלי בבריכה', אמר נציג אחר.
"משם הופנינו למכון המיון. היינו הערבים היחידים. בסימולציה הקבוצתית קיבלנו משימה המדמה חיי קהילה, אני ובעלי מאוד בלטנו, אנחנו ארכיטקטים במקצוענו והקבוצה התייעצה איתנו לאורך כל המשימה, קיבלנו פידבקים טובים. בסוף נדרשנו לדרג אחד את השני, אני קיבלתי את הציון הגבוה ביותר בקבוצה ובעלי את הציון השלישי הטוב ביותר.
"לאחר מכן הופנינו לפסיכולוג ששאל על היחסים בינינו וגם על הזהות הערבית שלנו, אבל בצורה מעודנת ומתוחכמת. השיחה ארכה שעתיים ובסיומה הוא אמר לנו שלדעתו אנחנו מתאימים. אחרי 8 שעות של מבחנים ו-560 שקל היינו בטוחים שהתקבלנו. ואז הגיע מכתב הדחייה, 'חוסר התאמה חברתית' נכתב שם ללא פירוט נוסף. היינו המומים", מספרת פ'.
קריטריונים חדשים ועמומים
בישראל יותר מ-800 יישובים קהילתיים וחקלאיים המאוגדים ב-44 מועצות אזוריות החולשות על 80% משטחי המדינה. ההתיישבות הקהילתית נולדה כתוצאה מהקצאה היסטורית של קרקעות מהמדינה למינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודות השיתופית. על מנת לחכור קרקע ביישוב, הרוכש הפוטנציאלי חייב להתקבל כחבר באגודה השיתופית שהיא בשיתוף הסוכנות היהודית בעלת הכוח לסנן את המועמדים, אומר ד"ר סנדי קדר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.
במינהל מיהרו ללמוד את לקחי פסק דין קעדאן ובשנת 2004 קבעו קריטריונים "חדשים", עמומים משהו, לקבלה ליישובים. לא עוד ערבים בחוץ, יהודים בפנים אלא התאמה חברתית ויכולת כלכלית. ההחלטה קובעת כי כל המבקש להתקבל ליישוב קהילתי שבו פחות מ-500 בתים מאוכלסים או ליישוב חקלאי באשר הוא, יעמוד בפני ועדת קבלה. אחד מכלי המיון המרכזיים הוא אבחון של מכון מיון חיצוני שנערך למתמודדים.
תעודת יושר וכתובה מהרבנות
ד"ר קדר אומר כי "היום לא אומרים לך לא נקבל אותך בגלל שאתה ערבי. שולחים אותך לבדיקה גרפולוגית ופסיכולוגית ומדברים על אי התאמה חברתית. מה שבעצם מסתתר מאחורי המנגנון זה סינון משמעותי לא רק של ערבים אלא גם של משפחות חד הוריות, הומוסקסואלים, בעלי רישום פלילי ולמעשה כל מי שאינו בורגני".
ואכן, רוב היישובים הקהילתיים מחפשים לקלוט לתוכם משפחות בהן בני הזוג נישאו כדת. רווקים, ידועים בציבור וזוגות שנישאו בטקסים אלטרנטיביים לא יתקבלו. כמה מהיישובים מבקשים תעודת יושר כך שהכניסה לבעלי עבר פלילי אסורה גם כן. משפחות חד-הוריות לא באות בחשבון ולבריאות הפיזית והנפשית כמו גם לגילם של המועמדים יש רלוונטיות רבה.
עו"ד סוהאד בשארה מארגון עדאללה (המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל) שייצגה את פ' מספרת על התהליך: "בדרך כלל, המועמדים נפגשים עם נציגי הוועד המקומי ונשלחים למכון מיון. האבחון הוא למעשה הדרך של ועדות הקבלה לצאת מהסבך החוקי של דחייה על רקע הפליה, כיוון שהמכון יכול לקבוע שהמועמד אינו מתאים חברתית ליישוב. המועמדים מגיעים ליום של מבחנים, משלמים את עלות המיון בעצמם וחותמים ויתור על קבלת התוצאות. נדחית? אתה יכול לערער לוועדת הערר בתהליך שיכול לקחת שנה ואף יותר. ומשם לבג"ץ".
מה גורם לאנשים להיכנס במודע לתהליך הזה ולהמשיך בו למרות התחושות הקשות?
"זוג ערבי שרוצה לגור ברמה סבירה של תשתיות וחינוך, זו האופציה היחידה עבורו. מדובר באוכלוסיות משכילות, נאורות שלא רוצות לגור בכפרים. והדבר נכון גם לגבי יהודים. בגליל האופציות ההתיישבותיות מצומצמות וזוג שרוצה בית צמוד קרקע ביישוב איכותי יפנה לרוב ליישובים הקהילתיים. אבל ערבים באמת לא באים בהמוניהם".
עו"ד אירית רוזנבלום מארגון "משפחה חדשה" אומרת שמדובר בהתנהלות שעולה ממנה ריח של סלקציה. רוזנבלום מספרת על זוג ידועים בציבור שהגיע לארגון לאחר שבאחד המושבים סירבו לאפשר להם להקים בית לאחר שהצהירו שאין בכוונתם להינשא כדת משה וישראל. "כשמדובר באדמות ממלכתיות במדינה דמוקרטית בלתי אפשרי להחליט על תנאים סלקטיביים לקבלה של משתכנים חדשים.
"למעשה, 800 אלף תאים משפחתיים שאינם עומדים בפרופיל 'המקובל' ובהם משפחות חד- הוריות, חד-מיניות ידועים בציבור, עובדים זרים, אנשים שנישאו בטקסים אלטרנטיביים או לא יהודים הם בעלי סיכויים נמוכים להתקבל. האוכלוסייה הזו המהווה 42% מהתאים המשפחתיים בישראל היא פוטנציאל נפיץ. ראוי שהחברה והמדינה יתחילו לבדוק את עצמן ולא יכתיבו נורמות בלתי אפשריות", אומרת רוזנבלום.
"חוסר התאמה חברתית"
כ' נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים ביקש גם הוא לבנות למשפחתו בית צמוד קרקע באווירה פסטורלית בצפון. "מוועדת הקבלה יצאנו אופטימיים", מספר כ', בסופו של דבר קיבלנו מכתב דחייה בן שורה אחת - 'חוסר התאמה חברתית' נכתב שם.
כ' ואשתו החליטו לא לוותר ופנו בערר לוועדה המחוזית. "משם יצאנו המומים", הוא מספר. "הוועדה שאלה אותנו שאלות מאוד אישיות וחודרניות. כמו למשל 'מה יקרה אם לא תוכל לעבוד במשך מספר חודשים?' שאלו אותי, 'כיצד תממן את בניית הבית וכיצד תדאג לפרנסת משפחתך, האם אתה סובל מטראומה הנובעת מהפציעה' ואפילו כיצד היא השפיעה על יחסי עם אשתי. הדפתי את השאלות שהופנו אלי. הפעם כבר היה ברור שלא נתקבל".
ס', אם חד-הורית מספרת שחברים הזהירו אותה שלא כדאי לה בכלל להיכנס להליך הזה. "אבל הייתי בטוחה בצדקתי ובחוסני הנפשי כמו גם ברצוני להעניק לבתי מגורים וחינוך הולמים והחלטתי לנסות", היא מספרת.
"הגעתי לסיור ביישוב והיו מאוד נחמדים אלי, אף אחד לא אמר שום דבר בעניין מצבי המשפחתי", היא מספרת. "לקראת סיום הסיור יצא לי לדבר עם כמה מהמשפחות שרמזו לי בעדינות שחבל לי על הזמן. את האווירה הידידותית הפיגה אחת הנשים שהעזה לומר בפה מלא "אנחנו רוצים שילדינו יראו תא משפחתי נורמלי" . נדהמתי. החלטתי לוותר ולקנות בית במקום אחר".
מכוני מיון בע"מ
"כל מי שהוגדר כדעתן, אינדבדואליסט ובלתי קונפורמיסטי לא יתקבל, אישה פאסיבית ובן זוג אקטיבי ותנועות ידיים מוזרות גם הם נימוק בו השתמשו לדחיית המועמדים", אומרת עו"ד גדיר ניקולא, מהקליניקה המשפטית באוניברסיטת תל אביב. "אם חד-הורית, ילד נכה, גירושים, ערבים, מזרחיים, עבר פלילי, שירות צבאי, הם רק חלק קטן מהסיבות".
השאלה עד כמה יכולים מכוני המיון לחזות התאמה לחיי קהילה שנויה במחלוקת. פרופ' סילביה ביז'אווי, מרצה לסוציולוגיה מהמכללה האקדמית בית ברל סבורה כי "לכל קבוצה ישנה הזכות להחליט כיצד היא מעוניינת להתקיים אך הקריטריונים שנבחנים לרוב בוועדות נקבלה הם גזעניים ומשקפים את האווירה הכללית בארץ.
"היות ומדובר בקבוצת אנשים קטנה יחסית, ההתנהגות הגזענית מוצגת באופן קיצוני, אך בבסיסה היא מהווה חלק מהנורמות של החברה. שיטת הבדיקה באמצעות מכוני מיון מצביעה על חוסר אמון, חוסר קומוניקציה או הבנה בין אנשים ורצון לשליטה. לדעתי אין המכונים יכולים לנבא התאמה ליישוב.
"במכוני המיון נשאלים הנבחנים שאלות שלא תמיד מתאימות למסגרות החברתיות בארץ בכלל וביישוב קהילתי בפרט. מדובר במעין שיטת אינסטנט ללא הבנה מינימלית של מושג החיים ביחד, בשותפות. על מנת לבדוק מידת התאמה יש לתת לאדם להשתלב ולראות כיצד הוא מתפקד באותה חברה", אומרת ביז'אווי.
ד"ר יוסף רם מהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, סבור לעומת זאת שמכוני המיון יכולים לחזות מי מבין האנשים שמגיעים יותר מתאימים לקריטריונים שהוגדרו מראש. "מבלי להיכנס לשאלות אתיות או משפטיות, ומבלי שאני מכיר את הכלים הספציפיים בהם משתמשים המכונים אפשרות המיון קיימת ואיכותה תלויה באורך המיון ובמשאבים המושקעים בו", אומר רם.
"שיתוף ברמה של ועד בית"
"האבסורד", אומרת אומרת עו"ד גדיר ניקולא, "זה שבעצם המינהל מאציל סמכות לחבורת אנשים להחליט מי יהיה השכן שלהם. במהלך השנים עשו כמה שינויים בהליך והפכו אותו כביכול ליותר 'שקוף' ומתבסס על קריטריונים גלויים, אבל בפועל זה לא קורה. הקריטריון של התאמה לחיי קהילה משאיר הרבה שיקול דעת ודרכו למעשה נדחות רוב המשפחות.
"המשפחה משלמת כמה מאות שקלים למכון מיון אבל לא זכאית לקבל את חוות הדעת בשעה שהיישוב הקהילתי, אנשים כמוני וכמוך מקבלים אינפורמציה אינטימית על בני הזוג, הקשר ביניהם, מצבם כלכלי וחוות דעת פסיכולוגית אודותם".
האם היישובים מקיימים חיי קהילה ייחודיים שמצדיקים את המיון?
"בפירוש לא. היום רמת השיתוף היא מקסימום ברמה של ועד בית. לא מדובר בקהילה בעלת מאפייני חיים ייחודיים, אנשים רגילים, קמים בבוקר, הולכים לעבודה וחוזרים בערב. ואנשים שיכולים להיות שכנים מצויינים שלנו בכל אחת מהערים הגדולות לא ראויים כביכול להיות השכנים שלנו ביישוב קהילתי.
"המועמדים עוברים תהליך נפשי קשה, הדחייה מתקבלת באופן חריף. רוב האנשים לא יודעים שיש להם זכות לערער ורובם לא רוצים להיחשף. כל ההליך ממילא כל כך חושפני ופוגעני שלהגיע לבית משפט או לתקשורת ולהתמודד עם למה לא התקבלתי זה מאוד בעייתי, במיוחד כשאומרים לך שפסיכולוג החליט שאתה לא מתאים".
לפנייה לכתב/ת 
