רוצה חיבוק? רגע, תחתמי לי כאן בבקשה...
"בירור מוקדם בדבר הסכמתה" זה משהו שלכאורה נשמע הוגן, אבל תהרגו אותי אם ירדתי לסוף דעתם של הפוסקים. מהי פרוצדורת הבירור המומלצת? האם טופס מיוחד? באמת התאכזבתי שכבודם לא פירטו עבורנו את הנוהל המדויק
כששופטים בישראל אומרים את דברם אני תמיד משתתק ומכבד, מתכנס וקורא, מקשיב ומפנים. שופטי רמון רשמו כי "מי שנמנע מלקיים 'בירור מוקדם' בדבר הסכמתה של האשה, ואין לו אינדיקציות ברורות... שהיא מסכימה לקיים מגעים אלו, ....נוטל סיכון שהאשה איננה מסכימה ולא תסכים לאשר הוא עושה" (עמ' 48 בהכרעת הדין) ובהמשך הרשיעו את רמון ב"נשיקה בפה עם הלשון בניגוד להסכמה... מעשה פולשני, פוגע ומשפיל".
"בירור מוקדם בדבר הסכמתה"? זה משהו שלכאורה נשמע הוגן, אבל תהרגו אותי אם ירדתי לסוף דעתם של הפוסקים. מהי פרוצדורת הבירור המומלצת? האם טופס מיוחד? חתימה? באמת התאכזבתי שכבודם לא פירטו עבורנו את הנוהל המדויק, בראשי פרקים לכל הפחות.
עיינתי שוב בהכרעת הדין ושוב עצמתי עיניים ופיניתי מקום לחזיונות וסימולציות. הפעם ראיתי לנגד עיניי את הנשים הקרובות והיקרות של חיי נדחקות לכדי הטרדה או מעשה מגונה כלשהו, ושוב נתקפתי בעתה. הנושא הזה הוא מחריד ללא ספק, וארור הגבר שמטריד או פוגע בגופה או בנפשה של אשה, כל אשה באשר היא.
פתאום, בעוד העיניים שלי עצומות והמחשבות מתבדרות לכל הכיוונים, דמיינתי עצמי יושב לבד בבית קפה תל אביבי, כשלפתע שלוש דמויות מוזרות מתקבצות סביבי. במבט ראשון נרתעתי, משום שנראו לי כמו חייזרים בלתי קרואים מציביליזציות נידחות. הם אחזו בכסאות וללא הזמנה מצידי התיישבו בסמוך. בלי שום קושי הצלחתי להבחין בתווי פניהם, שנראו מבוגרים ומכובדים. גבר אחד היה שם ושתי נשים. "אנחנו כאן בשליחות חשובה" אמרו, "מבקשים שתספר לנו בכנות את כל הידוע לך על בנות מודרניות בשנת 2007. יש לנו זמן, התחל לדבר!".
נחרצוּת דבריהם דרבנה אותי לשתף פעולה. "תראו, זה לא נושא פשוט ויש לי המון חומר", אמרתי.
"דבר כבר! ספר לנו הכל!" פקדה עליי דמות האשה.
לדעתי רוב הבנות כאן ירדו מהפסים בשנים האחרונות
אז סיפרתי באריכות והם הקשיבו והנהנו מידי פעם והיו סבלניים. סיפרתי על בנות שונות ומשונות שפגשתי כאן והדגשתי בפניהם שאני מתעב הכללות. טענתי שלמרות האינטואיציה החריפה והאינטליגנציה הרגשית המהוללת והמתיקות והרוך, הרי שלדעתי רוב הבנות כאן ירדו מהפסים בשנים האחרונות. ציינתי שאולי המתירנות המינית אשמה בכך. שיתפתי את הדמויות בכל הידוע לי על הווי הבחורות ונעזרתי בביטויים שהמציאו לתיאור כיבושיהן המיניים הראוותניים, כגון "להשתרלל", "יזיזים", "אתגרים מיניים ביזאריים" ו"קלילוּת",הרבה קלילוּת. חרקתי שיניים בעת שאזכרתי את הגברים המניאקים, הזוכים לתשומת ליבן בעוד הבחורים הטובים מנודים. הפניתי אותם גם לרשימות רלוונטיות שהתפרסמו במדור יחסים של ynet, והם הבטיחו לגלוש ולקרוא. כשדיברתי על הזילוּת ביחס לאהבה ורגשות ועל התמימות והבושה שנגוזו, הקדירו שלוש הדמויות את פניהן.
"גוללתָ בפנינו עולם שהיה זר לנו לחלוטין ונפקחו עינינו. שא ברכה!" אמרה לי הדמות הנשית. שלושתם התרוממו באחת מכסאותיהם ונפרדו ממני לשלום, לא לפני שהדמות הגברית פנתה אלי בזו הלשון: "נעים היה להכירךָ, ואם טרם זיהיתנו, שופטי השר רמון אנחנו".
כשהתנערתי מההזייה הזאת חזרתי אל הכרעת הדין. בעמוד 25 דליתי מימרה מעניינת : "דין 'סימן' החָרות בנפשו של הקרבן כדין 'סימן' החרות על גופו" - כך ציטטו השופטים מתוך ספרו של י.קדמי.
בעמוד 14 כותבים השופטים: "קשה להגדיר מהי התנהגות רציונלית או בלתי רציונלית לאחר אירוע טראומטי. איש איש ותגובתו, איש איש ותרבותו". וכאן אני מודה שהתבלבלתי מעט, משום שחסרה לי ההגדרה המדויקת ל"אירוע טראומטי" בהקשר הזה. למה בדיוק התכוונו השופטים, "איש איש ותרבותו"? מדוע המינוחים המעורפלים האלה? מאות טוקבקים ועשרות אסוציאציות העלו במוחי אינספור טראומות פוטנציאליות העלולות להיחרת בנפשן של הבנות ולגרור אותן להתנהגות לא רציונלית. נשיקה-בלי-לשון למשל, נשיקה באוזן, על היד, ליטוף או משיכת שיער, ליטוף ואחיזת יד, חיבוק או נגיעת כתף, מבט מעליב, קריצה, סמס, שיר אהבה מתחת החלון, זר פרחים, חיוך מכוער במיוחד (נתקלתי בחיי בחיוכים כה דוחים, שיש בהם לחרות צלקת בנפשו של כל אדם). אז רבותיי, היכן מסתיימות הטראומות? או ליתר דיוק, היכן הן מתחילות?
"החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו". זה מה שקבעו השופטים, ואין להקל ראש בהכרעת דין מנומקת של שופטים בישראל. בשום פנים ואופן לא. אבל בדיעבד הייתי מאושר קצת יותר אילו חלום החייזרים שלי היה מתגשם, והיושבים בדין היו מבקרים ומתעניינים בי ובחבריי כאן. אילו רק היו מתעדכנים לגבי התנהלותן של אחדות מהבחורות "קלילות-הדעת" שפגשתי. מאושר עוד יותר הייתי אילו חֶבר מושבעים הטרוגני היה חורץ כאן דין, לאו דווקא שופטים, אבל זה כבר סיפור אחר. בינתיים, כאזרח צייתן מסוג גבר, אני חש שזכותי לבקש מהשופטים הבהרות נוספות לגבי מיקומו המדויק של קו גבולות הטראומה ועבירות המין. גם מהבנות באשר הן אשמח לשמוע דעה בנושא הזה, אבל הזדרזו בבקשה, שכן מאז פסוק הפוסקים יש לי בלגן בראש ואינני בטוח כיצד יש לנהוג מעתה ואילך.
- כך עושים את זה כמו שצריך
(באדיבות טל, ת"א)
לפנייה לכתב/ת 
