ללבוש בגדי ספורט ולהתחיל במשחק של החיים
אם כל מה שאתם מתכוונים לעשות זה לשבת ביציע, לפצח גרעינים ולפרשן, זה לא יילך. לעומת זאת, אם בא לכם לקחת אחריות, לעשות, להשפיע, להיות ממוקד בהווה, בתוך הסיטואציה, "להסתכל לפחד בלבן שבעיניים", ליפול, לקום וכו' – המגרש מחכה לכם, וכך גם אופציית הניצחון
אם החלטת שהגיע הזמן להיות שחקן ראשי ולעשות משהו בקשר לאין-זוגיות שלך, ברוך/ה הבא/ה לאימון אישי לזוגיות. שנייה לפני שאת/ה אומר/ת לעצמך: "הללויה! זה הפתרון המושלם עבורי", כמה דברים שחשוב לחדד.
דבר ראשון, לעלות על בגדי ספורט. אנחנו הולכים לרוץ, לקפוץ ולאמן שרירים ששכחת שהם קיימים. אצל כל אחד השרירים שצריך לאמן שונים. אצל אחד זה יכול להיות השריר של להתחיל עם מישהי, אצל אחרת זה יכול להיות מחסום הדייט השני, פחד מדחייה, חוסר רצון להתחייב, חשש ממה יגידו, איך אני אתפס? וכדומה.
אימון הוא תהליך של עשייה. המאמן והמתאמן מזהים יחד מהם הדפוסים שתוקעים את המתאמן, על מה הם יושבים ו....יאללה קדימה, מתחילים לטפל בהם על ידי עשייה. אם אין לך כוונה לכדרר וכל מה שאתה מתכוון לעשות זה לשבת ביציע ולפצח גרעינים, כלומר - לדבר/ לפרש /לנתח במקום לעשות, להתעסק בעבר, להיות צודק/צדקן - זה לא יילך. לעומת זאת, אם בא לך לקחת אחריות, לעשות, להשפיע, להיות ממוקד בהווה, בתוך הסיטואציה, "להסתכל לפחד בלבן שבעיניים", ליפול, לקום וכו' – המגרש מחכה לך, וכך גם אופציית הניצחון.
מחלת התרצת הנפוצה
דבר נוסף שלא ממש עוזר במציאת החצי השני הוא חיפוש אשמים ו"סיפורים", או מחלת התרצת הנפוצה. אני חייבת לציין שחלק מהסיפורים שאני שומעת לעיתים קרובות הם מאוד חינניים, אפילו כמעט משכנעים. אבל בשורה התחתונה, לא ממש משרתים את המתאמן שמולי. הם משאירים אותו עם אותה תוצאה בדיוק: מאוד צודק אבל, לא ממש חכם.
תירוצים:
• "ההורים שלי התגרשו, ולכן יש לי קושי בבניית זוגיות"
• "כל הבחורים/בחורות השוות בגילי כבר תפוסים"
• "אין לי איך להכיר"
• "עכשיו זו תקופה לחוצה בעבודה, אתפנה לזוגיות בקיץ / חורף / אחרי החגים"
• "עוד לא מצאתי את האחד/ת המושלם/ת"
• "חברים שלי לא מכירים לי"
• "אני צריך/ה קודם לרזות"
• "יש יותר נשים רווקות מגברים"
• "היום מאוד קשה למצוא, הכל שוק בשר"
• "אין מצב שאני נכנס/ת לאתרי היכרויות"
• "כשזה יגיע, זה יגיע. אני לא רוצה שזה יהיה סתם"
כל ההסברים המנומקים והרעיונות האלה גורמים לך להיות מותנה במישהו או במשהו אחר. לתת את הכוח שלך לגורם אחר, ולהשאיר את עצמך בלי.
אחד הדברים החשובים שאת ואתה צריכים להבין - זה תלוי בך! יש המון דברים שאפשר לעשות. אפשר אמנם גם להמשיך להאשים את ההורים / הגנטיקה / המצב הכלכלי / מוסד הרווקוּת וכו', אבל זה לא רלוונטי! אפשר להמשיך את כל אלה עד קץ הדורות, אבל אף אחד לא יבוא להציל אותך. כל אחד ואחת צריכים לקחת אחריות על החיים שלהם, להבין שיש איך להשפיע עליהם, להיות מעורב ואקטיבי.
מה גורם לאנשים לא לעשות מספיק במגרש הזוגיות?
קודם כל, נוח לנו באזור הנוחות שלנו. אזור הנוחות מסמל עבורנו את כל הדברים שהעשייה שלהם אינה מאיימת עלינו או מרתיעה אותנו. הרבה יותר נוח להישאר בבית עם טרנינג וסרטים, מאשר להתרוצץ בבליינד-דייטים, למשל. אזור הנוחות אמנם נוח מאוד, אבל הוא גם מגביל אותנו, בכך שאנחנו לא מביאים את עצמנו ואת רצונותינו לידי ביטוי עד הסוף. הנוחות "עוזרת" לי לא להשיג את התוצאות שאני רוצה.
קשה להיפטר מהרגלים ישנים
גורם נוסף לאי-עשייה הוא הקושי בשבירת הרגלים. להרגלים שלנו יש מקום של כבוד באזור הנוחות שלנו. פעמים רבות, ככל שאנשים מתבגרים, הם מתרגלים ללבד וליתרונותיו (חופש מוחלט ללא צורך להתחשב במישהו נוסף, לדוגמה).יש הרגלים שקל לשנות, ויש כאלה שהוטמעו חזק וקשה יותר לשנותם. באימון, "מטפלים" בהרגלים שחוסמים אותנו מלבצע את מה שחשוב לנו באמת.
הפחד משינויים משתק אותנו פעמים רבות. אנשים מעדיפים להישאר עם מה שהם רגילים, גם אם זה לא "להיט", ובלבד שלא יצטרכו לשנות. לפעמים, הפחד מפני השינוי מפחיד יותר מהשינוי עצמו.
אבל הגורם העיקרי לאי-עשייה, מלך מלכי הגורמים, הוא הפחד מפני כישלון. אנשים מפחדים ללכת להתחיל עם מישהו או מישהי, באתר היכרויות או מחוץ למחשב, מחשש שיקבלו תשובה שלילית. מפחדים להמשיך לפגישה נוספת, שעשויה להביא למערכת יחסים, מחשש שתיכשל.
כשאני עסוקה בעשייה שלי ולא בפחד מפני התוצאה או במחשבה על מה זה "אומר עליי" - אני מקבלת כל מיני תוצאות. חלק מהן רצויות לי, וחלק לא. יכול להיות שיהיה "אור ירוק" מהצד השני, ויכול להיות שיהיה "תמרור עצור" חד משמעי.
לעומת זאת, כשאני עסוקה כל הזמן בכישלון האופציונלי, והדבר מוביל לאין-עשייה שלי, התוצאה נשארת אותה תוצאה, מובהקת וברורה – אמנם אין דחייה מהצד השני (לא "נכשלתי", כביכול), אבל גם מנעתי מעצמי את הניצחון. אין דייט. אין קשר.
בתהליך האימון, אנחנו עובדים נמרצות ומאמנים את שריר הביטחון והתעוזה, כך שלא יושפע מפני הפחד מכישלון. אז שנייה לפני שהשופט שורק את שריקת הסיום, אתם מוזמנים להכיר בסיטואציה שאתם נמצאים בה ולהחליט שמספיק, ככה לא ממשיכים! תחליפו למשהו נוח ותתחילו לשחק במגרש החיים שלכם. הכדור הוא עגול, אם להמשיך את המטאפורה הספורטיבית, והאופציות אינסופיות!
ליאת גוטמן היא מאמנת אישית ועסקית בחברת תו"ת. בהכשרתה היא מטפלת משפחתית וזוגית.
לפנייה לכתב/ת 
