חשבתם שאנחנו רוצות לעטות שריון ולישון לבד?
זה יכול להיות קורס שמאורגן על ידי מאמנת מצודדת במיוחד, או על ידי חבורת גברים יודעי סוד, שמבטיחים לסייע לאחיהם לאזור אומץ ולגשת אלינו. הגברים עתידיים שלנו פוחדים לגשת אל נשים. הם טרם סיימו את הקורס שיכשיר אותם להתחיל איתנו. גברים יקרים, מה עשינו, איפה טעינו?
בזמן האחרון נדמה לי שבכל פעם שאני מדליקה טלוויזיה אני נתקלת בחבורה של גברים, חניכים בקורס שתכליתו היחידה היא איך להתחיל עם נשים. זה יכול להיות קורס שמאורגן על ידי מאמנת מצודדת במיוחד, או על ידי חבורת גברים יודעי סוד, שמבטיחים לסייע לאחיהם לאזור אומץ ולגשת אלינו.
כאן מגיעה שאלה שאלתית: גברים יקרים, ממה בעצם אתם פוחדים? מנשים שהולכות לכל מקום בצמד, וזה בטח לא בגלל עודף ביטחון עצמי? כשאחת צריכה ללכת לשירותים היא גוררת איתה את החברה התורנית, כדי ש"תשמור" לה?
אני משפשפת עיניים, מתנועעת באי נוחות על הספה, וחושבת לעצמי - הם מ-פ-ח-ד-י-ם מאיתנו. מה עשינו, איפה טעינו, איך הגענו למצב הזה? מה עשינו שהוביל לכך שגברים נאים ונחמדים ישלמו כסף לגורם שלישי כדי שיציל אותם מאימת הנשים, אימה שכנראה אנחנו עצמנו יצרנו, במו ידינו הענוגות?
מתי הספקנו ליצור את הדיסטאנס הזה?
בכל פעם שאני רואה בטלוויזיה את הגברים הלחוצים האלה, ניגשים בדחילו ורחימו לעבר בחורה על מנת להתחיל איתה, ויש מאמנ/ת בצד - אני נבעתת. מתי הספקנו ליצור את הדיסטאנס הזה, והאם יש עוד תקנה?
אני חושבת שהתשובה מתחילה להתברר לי: הגברים עתידיים שלנו פוחדים לגשת אל נשים. הם טרם סיימו את הקורס שיכשיר אותם להתחיל איתנו.
בתוכניות האלה תמיד מראים את רגע האמת, רגע האימון עצמו, ואז, כמו בעל חיים שהיה בשבי ומשחררים אותו לטבע, המאמנ/ת שולח/ת את החניך לג'ונגל עמוס הנשים, לרוב קניון. מיד רואים איך רמת האדרנלין של הגבר עולה, הוא מחוויר, מבצע נשימות ארוכות כדי להרגיע עצמו. ואז מיד מגיחות, משום מקום, שתי בנות שהולכות יחד (זה תמיד צמד). הבחור, מוכה אימת נשים, ניגש לאחת מהן, מנסה ליצור קשר, לנהל שיחה. הן יוצרות קואליציה זוגית נגדו ומצחקקות עליו, אבל בסתר ליבן הן אומרות - אם הוא מתחיל עם השנייה אני הורגת אותו.
עוד מבט:
מי קבע שבדייט שלישי צריכים להיכנס למיטה?
רותם ליאור
יש קשרים שעשויים להתפתח לאט יותר. יש אנשים שמעדיפים קצב כזה. אז הצד השני צריך להצטייד בהרבה סבלנות וביטחון עצמי, מצרכים נדירים. אל תלחיץ, אל תברח, זה לא בהכרח אבוד. על משיכה ממבט שני
כבשים בעור של זאב, זה מה שהן, ולא ברור לי עד היום איך מסיכת הזאב הגיעה גם לפנים שלי. מתחת למעטה האסרטיביות אני מחפשת חום אהבה. לא בא לי לסרס אף אחד, אני רחוקה מלהיות האמזונה שאני מציגה את עצמי לעיתים.
אנחנו זקוקות לכם, חברותיי ואני. אנחנו מחכות שתתחילו איתנו. אבל איכשהו, לפעמים אנחנו ננעלות על פוזה של "קשה להשגה" וקשה לנו לצאת ממנה. פוזה שגם נשים איכותיות עוטות עליהן לפעמים.
אתם לא צריכים אימונים כדי לגשת אלינו
מצד שני:
קחי אותי, שרון, למדי אותי להיות גבר!
איתן אלון
כגבר סקרן (וחרמן?) שיודע כמה דברים על משיכה בין גברים לנשים, אבל תמיד צמא לידע נוסף, גם אני רוצה ללמוד להתנהל כמו זכר אלפא, לעורר בכל בחורה את התשוקה כלפיי באופן מיידי, לכבוש את ליבה של כל בחורה שאחפוץ בה, ולהפסיק כבר לעזאזל להיות ה"ידיד" המקולל
אנחנו בעצם אולי גם ילדות קטנות, שכמהות לחום ואהבה. לא כאלה רוטוויילריות. בוודאי לא כולנו. אל תקנו את זה! ואתם לא צריכים אימונים כדי לגשת אלינו, אתם צריכים פשוט לדעת שאם אתם מתחילים עם אחת מאיתנו והיא לא מתלהבת, לפעמים זה פשוט בגלל שלא נעים לה להודות שזה מחמיא לה. זה חלק מהמשחק של "שחקי אותה קוּלית".
מה שמדהים הוא, שגברים בקורס שהצליחו במשימת ההתחלה עם בחורה מספרים בהפתעה גמורה איך בחורה מצודדת הסכימה לצאת איתם. מה חשבתם, שאנחנו רוצות לעטות שריון ולישון לבד? ברור שלא. בטח לא כולנו. בעיקרון אנחנו רוצות את מה שאתם רוצים: חום ואהבה. אנחנו רוצות קשר. אבל חלקנו הפכנו איכשהו במרוצת השנים הפכנו לארמדיל עם שריון, ועכשיו לא יודעות איך לצאת ממנו.
לא מזמן סיפר לי ידיד קרוב, שיוצא לו להכיר נשים שהפכו לגברים, שזה מפחיד. ניסיתי לחשוב מתי קרה המהפך, מתי הפכנו לאסרטיביות, דעתניות, לא פראייריות. מתי נעשינו מפחידות. איך זה שמצד אחד הרחקנו את הגברים והפחדנו אותם, ומצד שני אנחנו מתלוננות שאין גברים מעניינים, שכל הטובים תפוסים, ולמה לא מתחילים איתנו.
אין ספק שלמהפכת הפמיניזם יש חלק בדבר. שכחנו מהו טבענו האמיתי, השלכנו את עוצמת הרכות הנשית לפח, תמורת נזיד עדשים בדמות שיוויון בין המינים, שיוויון שאינו יכול להתקיים, כפי שכדור הארץ אינו מרובע. תרומת הפמיניזם ליצירת שיוויון הזדמנויות חשובה, חבל רק שבדרך הפכנו לאשה שעושה הכל כמו גבר, חוץ מלהשתין בעמידה.
אני מאמינה בשיוויון בזכויות ובחובות לנשים וגברים, אבל אני יוצאת נגד כל שאיפה שבאה להפוך אותנו לשוות לגברים במהותנו. כי אנחנו לא, וטוב שכך. המהפך גזל מאיתנו את הרכות, הנשיות, העדינות, והביא במקומו כוח, עוצמה – ורתיעה.
אני מביטה בגברים חניכי הקורס החמודים בטלוויזיה וחושבת שהגיע הזמן שהנשים יעשו צעד אחד לכיוון הגברים. משהו כמו העפעוף הענוג של פעם, או שמיטת מטפחת תחרה מבושמת. וגם הגיע הזמן שהגברים יחזרו להיות גברים. מרוב הסרת שיער, צביעת שיער, גוונים בשיער, קרמים וניתוחים, גם הם שוכחים לפעמים את הגבריות.
אני בהחלט לא אומרת שאתם צריכים להחזיק נבוט ולגרור אותנו למערה בשערות. ממש לא. אבל קצת אסרטיביות מצידכם לא תזיק, קצת עוצמה גברית, משולבת עם רוך ועדינות. אנחנו לא רוצות גברים רכיכות, חסרי עמוד שידרה. אנחנו רוצות גברים-גברים.
לפנייה לכתב/ת 
עפעוף או שמיטת מטפחת
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
