כך נראה ונשמע חיפוש דירה בתל-אביב

הפעם בנימה אישית, קצת על התלאות שעברתי בחיפוש דירה להשכרה בתל-אביב. האמת היא שלעיר הגדולה הגעתי לפני שנתיים וקצת, תמימה הייתי ואופטימית גם, מלאת ציפייה ניגשתי לחיפוש הדירה הראשונה שלי.

חוויות החיפוש הקשות השאירו אותי תקופה ממושכת באותה דירה עד שבקיץ הזה החלטתי שחייבים לשנות, אז שיעבדתי את עצמי לחיפושים אינטרנטיים והפצתי את השמועה לכל החברים. אלא שבזמן שחלף השוק המטורף ממילא, נעשה מטורף עוד יותר וגם אני קצת שכחתי עד כמה זה באמת יכול להיות מתיש.  

הדבר הראשון ממנו הופתעתי הוא המלאי המצומצם של הדירות באתרי האינטרנט השונים (מצומצם ביחס לביקושים) ועל המהירות שבה נסגרות עסקאות, דירה שהתפרסמה בצהריים, בחמש בערב כבר היתה לא רלוונטית.

כשכבר הצלחתי למצוא משהו שנשמע מבטיח, גיליתי שכל (כמעט כל) הדירות בתל-אביב מחולקות, כי הדירה בקומה ראשונה היא בעצם מרתף, כי בדירת החדר וחצי המרווחת יש בקושי מקום למיטה זוגית וספה (איפה האמת בפרסום?) וכי על כל זה אני מתבקשת לשלם 700-800 דולר (במקרה הטוב).

מעבר לזה מסתבר שגם השוכרים הנוכחיים של הדירה רוצים לגזור קופון על מצב השוק הקשה ובמקרים רבים מתנים את העברת שמכם ומספר הטלפון שלכם לבעל הנכס בכך שתרכשו מהם את חדר העבודה שקיבלו מהסבתא ואת מוצרי החשמל, במחיר, כפי שאתם בוודאי יכולים לנחש - מופקע.

מכירה פומבית בדירה

בנוסף, אימצו בעלי דירות רבים שיטה חדשה והתחילו לפרסם מודעות כי כל מי שרוצה לראות את הדירה "מוזמן" להגיע לכתובתה ביום ושעה מסוימת. תארו לעצמכם, תור של 30-40 אנשים ממתינים מחוץ לדלת עד שתגיע השעה המיוחלת ואז נדחסים לדירת 40 מ"ר לא מאווררת ומתחילים לזרוק לחלל האוויר (כאילו היינו במכירה פומבית) הצעות להעלות את שכר הדירה, לפעמים גם ב-20% נוספים, אני באופן אישי במצבים האלה בדרך כלל התייאשתי.  

כשלא התייאשתי, הגיע מבול השאלות. כשזה התחיל מאלה שנחשבות לגיטימיות (יש לך בעלי חיים, את מעשנת?) ומשם היישר לחשבון הבנק שלי, איפה אני עובדת, בת כמה אני, מה ההורים שלי עושים, אם יש לי חבר ועד להזוי ביותר אם אני מסכימה שבעל הדירה ישתמש בה בכל יום שלישי בשבוע בין השעות 19-21 (??).

ככה נראו החיים שלי במשך מספר לא מבוטל של שבועות. עד שבסוף, כן, מצאתי דירה, יפה, חמודה במחיר "סביר" ו... בגבעתיים.