אם הפיצולים
שלוש רשתות חינוך פרטיות לילדי הציונות הדתית פועלות בפתח תקווה. מה שהחל בכמה הורים שביקשו תגבור תורני, הפך לפיצול ועוד אחד ועוד אחד, והגיע לשיא חדש בפרשת בידוד העולות מאתיופיה שנחשפה אתמול. קובי נחשוני משרטט את מפת החינוך הדתי באם המושבות. דתי או עדתי?
הגזענות במוסדות החינוך בפתח תקווה כבשה אתמול את הכותרות, אך תושביה הדתיים של "בירת הכיפות הסרוגות" לא ממש מופתעים. 25 שנה אחרי שהוקמה רשת החינוך הפרטית הראשונה בעיר, שוברת האפליה שיאים חדשים –"למרחב" החרד"לי בודד את תלמידותיו האתיופיות ו"דעת מבינים" האליטיסטי בכלל מסרב לקבלן, הורים לתלמידים במוסדות הוותיקים, שלטענתם שבעים אפליות על רקע עדתי, מזהירים בשיחה עם ynet: "אם המוסדות הפרטיים ידבקו בעקשנותם ויסרבו לשאת בנטל קליטת האתיופים, תקרוס מערכת החינוך הממלכתי דתי בעיר".
את הצעד הראשון בדרך לפיצול הגדול עשתה לפני 25 שנה קבוצת הורים שלא הייתה מרוצה מהרמה התורנית בבתי הספר "נאות דוד" ו"נצח ישראל" ששלטו אז בכיפה הפתח תקוואית. ועדי ההורים סירבו לבקשתם לתגבר את הלימודים התורניים, ואלה פרשו מבתי הספר והקימו את "דרכי נועם". מה שהחל כבית ספר יסודי הפך לרשת חינוך ברוח חרד"לית שמפעילה בנוסף גם ישיבה תיכונית לבנים ואולפנה לבנות ומתהדרת ברמה דתית-תורנית גבוהה. מאות תלמידים מרחבי העיר נרשמו למוסדות הרשת, שלמרות רמתם הגבוהה לא נחשבו אליטיסטים מבחינה סוציו-אקונומית, ואפשרו גם למשפחות ממעמד הביניים לשלוח אליהם את ילדיהם.
אלא שההצלחה הגדולה הביאה בעקבותיה גם את מלחמות השליטה. 17 שנים נשמר הסטטוס-קוו בחינוך הדתי בפתח תקווה, כשהמשפחות התורניות יותר שולחות את ילדיהן ל"נועם" והאחרות לבתי הספר הממלכתיים דתיים. בשנת 2000 נרשם פיצול נוסף, הפעם בעקבות מאבק על ניהול המוסדות המצליחים של הרשת. קבוצת הורים וחברי הנהלה ממייסדי "דרכי נועם" החליטו לפרוש ולהקים את "למרחב". העילה הרשמית לפרידה הייתה אכזבה מהרמה הלימודית, וכך קיבל בית הספר החדש אופי תורני עוד יותר ובחר להנהיג תנאי קבלה נוקשים מבחינה דתית. בנוסף לבית הספר היסודי פתחו ב"למרחב" רשת גני ילדים, ישיבה תיכונית לבנים ואולפנה לבנות.
חשבתם שנגמר?
בשנת 1998 הקימה קבוצת הורים בראשות מנכ"ל בנק איגוד חיים פרייליכמן את "דעת מבינים – בית ספר דתי ערכי ותורני למדעים", הבוחר בקפידה את המורים והתלמידים ונחשב לבעל רמה לימודית גבוהה במיוחד. בניגוד לנהוג ב"נועם" וב"למרחב" הסלקציה הדתית במוסד החדש לא הייתה נוקשה, אך הוא קיבל תדמית אליטיסטית-אשכנזית-עשירה וזכה לכינוי המפוקפק "דעת לבנים".
בעקבות ריבוי בתי הספר הפרטיים הקימה עבורם עיריית פתח תקווה אגף חינוך מיוחד, ומאז הם זוכים לקרקעות ולמבנים ומתוקצבים כמעט כמו המוסדות הממלכתיים.
העולות האתיופיות ב"למרחב". הסעות והפסקות נפרדות (צילום: שאול גולן)
ריבוי תלמידים תושבי שכונת שעריה המזרחית וניקוז התלמידים האתיופים בבתי הספר הממלכתיים דתיים היו הקש ששבר את גב ההורים, שדבקו עד אז בנאמנותם לזרם הישן. כחלק מאישור יהדותם חויבו עולי אתיופיה ללמוד במוסדות דתיים, לא ניתן היה לכפות על בתי הספר הפרטיים לקבל את התלמידים, ואלה הופנו במרוכז לזרם הממלכתי דתי. בנוסף, בגלל היעדר בית ספר יסודי בשכונת שעריה נאלצו רוב ילדי השכונה ללמוד גם הם ב"נאות דוד" הוותיק. לזה ניתן להוסיף את מאות ילדי השכונה היוקרתית שבחרו בבתי הספר הפרטיים, ונוצר מצב של "אינטגרציה שלילית", כלשון ההורים.
כתוצאה מכך ייסדו כמה מהם בית ספר פרטי נוסף, "השחר" שמו, שפעל במשך שנה אחת במתחם ישיבת ההסדר בפ"ת בעידוד ראשי הישיבה. המטרה הייתה להפעיל לחץ על העירייה להקמת בית ספר ממלכתי דתי נפרד לילדי שעריה, לתגבר את לימודי התורה והמדעים ב"נאות דוד" ולהגביל את מספר התלמידים בכיתה. "השחר" קיבל לשורותיו את כל ילדי שכונת כפר גנים, ללא הבדל עדה, רמה דתית ומעמד סוציו-אקונומי – "בלי ציציות, טלוויזיות, כיסויי ראש וצבע עור", הדגישו אז בעמותה. המאבק הצליח, ההבטחות ניתנו, וכעבור שנה הפך "נאות דוד" ל"ממ"ד כפר גנים" והעירייה התחייבה לפעול להקמת "ממ"ד שעריה".
"החשש: שהם יהיו הרוב"
הפרסומים האחרונים על מצוקת ילדי האתיופים בפתח תקווה מדאיגים מאוד את ההורים בבתי הספר ה"רגילים", שחוששים לקריסה מוחלטת של הזרם הממלכתי דתי בעיר. אחד מהם אמר ל-ynet: "אצלנו כל הזמן קולטים אתיופים, ויש ממ"ד שלם שכולם שם אתיופים. זה מתוך תפיסת עולם, ולא מכפייה. לבית הספר אולי אין ברירה, אבל אנחנו, ההורים, היינו יכולים להתקומם ולא עשינו זאת". עם זאת טוען ההורה כי הוא וחבריו חשים מנוצלים, כשהמוסדות האחרים מסרבים "לשאת בנטל". "גם לי אפריע אם יהיו יותר מדי תלמידים חלשים", הוא מודה, "כל אתלט רוצה שירוץ לידו מישהו טוב שיאתגר אותו. זה בסדר אם יהיו גם כמה פחות טובים, אבל שלא יהיו הרוב".בנוסף הדגיש ההורה, שהיה שותף למאבק על אופי ממ"ד כפר גנים, כי המלחמה שלו ושל חבריו לא הייתה על רקע עדתי: "בכל מקום בארץ ובחו"ל, ובכל זרם חינוכי, נהוג שיש בית ספר יסודי בכל שכונה. זהו עניין עקרוני. אצלנו בבית ספר רובם היום ספרדים, ואין לנו בעיה עם זה".
והאם לא מדובר במאבק מתחסד של אנשים שפשוט אינם יכולים כלכלית לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הפרטיים? "ממש לא", הוא מבהיר. "כשאתה שולח את הילד שלך לממ"ד ועוד משלם כמה מאות שקלים על 2 חוגים בשבוע הכסף לא מהווה מכשול גדול. יש פה מאבק עקרוני נגש הפיצולים, פיצולי הפיצולים ובעיקר הגזענות".
"הזדעזעתי, היו הורים עם שרשראות"
ב"כנס ירושלים" האחרון שנערך לפני פחות משנה אמר חיים פרייליכמן, יו"ר עמותת "דעת מבינים" כי מדובר בציבור איכותי שרוצה לתת לילדיו את הטוב ביותר. "הבנתי את הבעייתיות בממ"ד כשהגעתי לאסיפת הורים, והזדעזעתי לראות 12 הורים לא דתיים כשהם עונדים שרשראות", הוא גילה, "לא מתאים לי שהילד שלי ילמד עם הילדים שלהם".בהמשך סיפר פרייליכמן כיצד נלחם במשך שלוש שנים לקבלת תגבור תורני בתוך הזרם הממלכתי דתי ולא הצליח, וגם הדרישות להגבלת מספר התלמידים בכיתה ל-30 ולמתן זכות וטו לההורים בקביעת תכני הלימוד וסגל המורים לא התקבלה. "כשאמרו לנו בעירייה שאי אפשר הקמנו את עמותת 'דעת מבינים'. אנחנו הרמנו את הדגל שאומר שהמערכת לא מסוגלת לעשות את זה. אף אחד לא יכול לעצור הורים שרוצים תגבור תורני".
ראש הישיבה התיכונית שליד ישיבת ההסדר בפ"ת, הרב שי פירון, ששותף בשנים האחרונות במאבק לבלימת התופעה, אומר ל-ynet: "אני סבור שמדינה שהחינוך הממלכתי שבה הוא לא חזק - אינה מבינה כמה מערכת חינוך שכזו היא חלק ממלחמת הקיום של מדינת ישראל. היא יוצרת שפה אחת ותרבות אחת. הציבור הדתי לאומי, שכל כך רוצה להנחיל את ערכיו, חייב להבין שערכים לא מנחילים לאנשים הדומים אלא בעיקר לאנשים השונים".
בית הספר "למרחב"
צילום: רענן בן צור
לא בבית ספרנו?
צילום: שאול גולן
מומלצים
