הפשרה בבאלי הייתה הכרחית
ההסכם שאומץ בוועידת באלי לא כולל התייחסות מפורשת ליעדי ומכסות הפחתת פליטת גזים. זה היה המחיר שנאלצו המדינות לשלם כדי להכניס את ארצות הברית כשותפה בתהליך ובהסכמה הכוללת. יש בנוסח שאומץ הצהרות כלליות יפות וכוונות טובות שהושמעו פה אחד. אלא שאין די בכך. העולם צריך כיום יותר מתמיד עשיה של ממש
ועידת האקלים בבאלי היתה אחד האירועים הבינלאומיים המרשימים של השנה לשוחרי הסביבה בעולם. בוועידה השתתפו אלפי נציגים איש מכ-190 מדינות, והצטרפות כולן להסכמה שגובשה – "מפת הדרכים של באלי" - היא תוצאה בעלת תוקף הצהרתי שאין לזלזל בה.
מדובר במפת דרכים שבונה את מסגרת הזמן והמהות - גם אם באופן כללי למדי - להידברות בין המדינות עד שנת 2009, שאז אמורה להתגבש אמנה חדשה, שתחליף את פרוטוקול קיוטו שתוקפו יפוג ב-2012. האמנה שצפויה להתגבש ב-2009 בקופנהגן, תעבור אז לתהליכי אישרור במדינות שיאמצו אותה על מנת שתופעל ברציפות מיד עם פקיעתו של פרוטוקול קיוטו.
עוד בנושא:
- באלי: הושגה הסכמה על "מפת דרכים" אקלימית
- ארגוני סביבה: "נוודא שמפת הדרכים בבאלי תתורגם לפעולה"
- מסתמן: הסכם באלי ידרוש מישראל לצמצם זיהום
נכחתי באולם בבאלי במהלך הדיונים הממושכים, שהתארכו לעיתים אל תוך הלילה, ולעיתים נדמה היה שהוועידה עומדת להסתיים בלי הסכם כלל. מנגד היו רגעים בהם ההסכם היה קרוב, אך מדובר היה ב"מפת דרכים שלא תוביל לשום מקום", כפי שהתבטא נציג המשלחת האירופאית, למשמע ההערות הציניות של נציגי ארה"ב.
באולם הדיונים ניתן היה לזהות את קבוצות האינטרסים השונות מדינות האיחוד האירופאי הובילו את המגמה של קביעת יעד שאפתני של הפחתה, שיחול על המדינות המפותחות בשיעור של בין 25 ל-40 אחוז (ביחס לרמת הפליטות שלהן בשנת 1990) עד שנת 2020.
מולם ניצבו נציגי המשלחת האמריקאית וביקשו להוריד מהנוסח את היעדים המספריים, וגם כל אמירה שיש בה כדי ליצור "דעה קדומה" באשר לתוכן המגעים שינוהלו בין הצדדים בשנתיים הקרובות. למגמה זו, של עירפול הנוסח, מיהרו להצטרף גם מדינות כמו קנדה, יפן סעודיה ורוסיה.
בסופו של דבר, בהתאם לעמדת ארצות הברית, לא כוללת "מפת הדרכים" התייחסות מפורשת ליעדי ההפחתה. זה היה המחיר שנאלצו המדינות לשלם כדי להכניס את ארצות הברית כשותפה בתהליך ובהסכמה הכוללת. ניתן להבין זאת. תרומתה של ארה"ב לפליטת גזי החממה נמצאת בראש הרשימה העולמית. כל הסכמה בנושא זה בלעדיה היתה יכולה להיחשב כהחמצה של ועידת באלי.
לא די בהצהרות - גם אם נאמרו בפה אחד
יחד עם זאת כוללת "מפת הדרכים" הפניה למסמך המדעי של מדעני הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) שנוקב ביעדי ההפחתה הנחוצים לנוכח מימדי התופעה. לכן, מי שירצה, יוכל לראות במפת הדרכים התייחסות עקיפה ליעדים מספריים של הפחתת פליטות. אמנם לא מספיק חזק מבחינת הניסוח - אבל גם זה משהו.
יש בנוסח שאומץ לבסוף הצהרות כלליות יפות וכוונות טובות שהושמעו פה אחד. אלא שבכך אין די. העולם צריך כיום יותר מתמיד עשיה של ממש. תפקידם של האירגונים הסביבתיים בארץ ובעולם הוא לעמוד על המשמר, ולוודא שבסופו של יום, "מפת הדרכים" של באלי תוביל את העולם לדרך של הפחתת פליטות בצורה ברורה ופרקטית. הרי אין לנו דרך אחרת, לפי חוות דעתם של מדעני האקלים, שזכו על עמדתם זו ממש להכרה בדמות פרס נובל לשלום.
ככל שהדבר נוגע לישראל, ברור שתהליך ההידברות עתיד לשנות את סיווגה ממדינה מתפתחת - כפי שהוא מסווגת כיום בפרוטוקול קיוטו - למדינה מפותחת, המחוייבת בהפחתת פליטות. יתכן ובקטגוריה של המדינות המפותחות יהיו סיווגי משנה עם יעדי הפחתה שונים; ימים יגידו.
בכל מקרה, יש לצפות ממשלת ישראל להיערך להידברות הבינלאומית שתתנהל בשנתיים הקרובות לקראת אמנת קופנהגן. לשם כך עליה להקים צוות משותף למשרדי הממשלה שונים, למגזר הפרטי ולאירגוני הסביבה, כדי להכין תוכנית אופרטיבית שתוביל להפחתת פליטות גזי חממה ולשינוי טכנולוגי, מתוך התחשבות ביתרונות הכלכליים, הסביבתיים, והבינלאומיים הצפויים לנו מכך.