הבעל, הבן ורוח הקרב: על חוסר היציבות בפקיסטן

ארבעה ימים חלפו מאז נרצחה בנזיר בוטו, מנהיגת האופוזיציה בפקיסטן, בתום עצרת בחירות ברוואלפינדי. את המדינה שטפו מהומות, שגבו את חייהם של קרוב לחמישים בני-אדם. בערים הגדולות - קראצ'י ואיסלאמבד הבירה - הציתו מתפרעים משרדים של ועדות הבחירות האזוריות, שרפו מכוניות ובנקים ובזזו חנויות. האם פני הדברים לרגיעה או שמא להסלמה? ד"ר איזי כפיר, מומחה לענייני פקיסטן מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, טוען שעוד מוקדם לדעת.

הכל תלוי כעת במידת הכוח, שיפעילו כוחות הביטחון נגד המתפרעים. "הצבא בקראצ'י קיבל הוראה שמתירה לו לירות בבוזזים ומתפרעים, אבל הוא לא אכף אותה", טוען ד"ר כפיר. "לכן, מניין ההרוגים עד כה עוד יחסית נמוך לאירועים של חוסר יציבות פוליטית בפקיסטן". אשר למתפרעים עצמם, לדברי החוקר המומחה, לא ברור אם קיבלו הוראה "מלמעלה" - מראשי "מפלגת העם הפקיסטני"- או שמדובר בהתפרצויות ספונטניות של זעם אמיתי, על כך שהרשויות "הפקירו" את בוטו.   

בוטו נואמת בעצרת, זמן קצר לפני ההתנקשות (צילום: רויטרס)

ד"ר כפיר לא מקבל את הטענות על הזנחת השמירה סביב בוטו, ומזכיר כי סידורי האבטחה, להם זכתה בעצרת בה מצאה את מותה, דווקא היו קפדניים ביותר: "בפארק ברוואלפינדי הוצבו מכונות שיקוף, ובאי העצרת עברו בדיקות ביטחוניות. בוטו נסעה במכונית משוריינת והתלוו אליה שתי ניידות משטרה. אבל מחוץ לפארק לא הייתה שמירה, ושם אירעו ההתנקשות והפיגוע".  

יו"ר של כבוד

שלושת ימי האבל, שהכריזה הממשלה על בנזיר בוטו, באו היום אל קצם - אך האופוזיציה שבראשה עמדה הכריזה על 30 ימים. לפיכך, המדינה רחוקה עדיין מחזרה לשגרה. בינתיים מנסה מפלגתה של המנהיגה המנוחה להשתקם מהאסון שפקד אותה. אתמול מינתה ליו"ר את בילוואל, בנה בן ה-19 של בוטו, במשותף עם בעלה, אסיף עלי זרדרי. "הם רצו עוד 'בוטו' שינהיג את המפלגה", מסביר כפיר את הבחירה הפוליטית התמוהה. "היו כמה מועמדים אחרים, לא רעים, אבל הם רצו להמשיך את שושלת בוטו.

"היו דיווחים לפיהם בוטו השאירה מכתב בכתב ידה, שבו ציינה כי היא ממנה את בעלה ליורשה. אבל הבעל - עם היסטוריה של פרשות שחיתות - שנוא בפקיסטן, וצפה שיהיו לו בעיות פוליטיות. לכן הוא הציע למנות את הבן לתפקיד יושב-ראש שותף".

בילוואל ואסיף עלי זרדרי. האחד צעיר מדי, השני שנוא (צילום: AP)

עם זאת, מינוי בילוואל הוא סמלי בעיקר - מעין יו"ר של כבוד. "הבן לא יכול להנהיג את המפלגה", אומר ד"ר כפיר, "כי החוקה הפקיסטנית מתירה רק לבני 25 ומעלה להשתתף בפוליטיקה". היו"ר החדש יחזור לאוקספורד, ישלים את לימודי המשפטים - ואז ישוב לפקיסטן ויתכונן להיות המנהיג הבא. בינתיים, עתידן של הבחירות הכלליות, שהיו אמורות להתקיים בעוד שבוע ממחר, לוט בערפל. גורמים בוועדת הבחירות המרכזית כבר המליצו על דחייה, וההחלטה בנושא תפורסם מחר. לפי הערכות, ההכרעה הפוליטית תידחה בכשישה שבועות.

פקיסטן, לא איראן

ד"ר כפיר לא סבור שמפלגתה של בוטו תתחזק בעקבות ההתנקשות. "הסקרים האחרונים הראו כי המפלגה גם לא הייתה חזקה במיוחד לפני מותה. היא אמנם ניסתה לשכנע אנשים שהיא עומדת לנצח בגדול, אבל בפועל נהנתה מתמיכה גורפת רק במחוז סינד, ממנו הגיעה משפחתה. לא היה לה כוח באזורים השבטיים ואף לא בפונג'אב, מעוז של נוואז שריף. גם בבלוצ'יסטן לא נהנתה בוטו מתמיכה, כי אביה טבח שם ביותר מעשרת-אלפים איש. עכשיו, לאחר מינוי בעלה - איש שהרבה אנשים לא אוהבים - לא נראה שהמצב ישתפר. הוא לא יעזור למפלגה להתרומם".

האם מושארף הרוויח דבר מה מההתנקשות? התשובה לכך אינה פשוטה. "מצד

 אחד, הוא היה זקוק לה, כי היא הייתה אמורה לשמש כעלה התאנה שלו בכל הקשור להשבת הדמוקרטיה למדינה, כפי שדרשו ארצות-הברית ומדינות מערביות אחרות. מצד שני, היא כמובן היוותה איום פוליטי נגדו". לדברי ד"ר כפיר, העובדה שהנשיא מיעט להתבטא בתקשורת מאז ההתנקשות מפתיעה למדי, ואפשר שהדבר מעיד על חשבון נפש שהוא עורך.

ומה עם החששות בישראל ובמערב כי בעקבות חוסר היציבות בפקיסטן, ייפול הנשק הגרעיני שלה לידי האיסלאם הקיצוני? ד"ר כפיר מרגיע שאין סיבה מיידית לדאגה: "הגרעין הפקיסטני לא נמצא בסכנה. האיסלאם הרדיקלי שם אינו חזק דיו כדי לאיים פוליטית על הממשלה, ואני סבור שאי-אפשר להשוות בין פקיסטן של היום לאיראן ב-1979. צריך גם לזכור שסין, שמעניקה לפקיסטן הכי הרבה סיוע, לא תאפשר לכזה מצב לקרות". הוא מסכם: "פקיסטן תמיד נמצאת בבלאגן מסוג כלשהו. היא תמיד נראית על סף קריסה. אבל איכשהו, ברגע האחרון, תמיד מצליחה לחלץ את עצמה".