הקסאמים נופלים, הילדים פוחדים: מה עושים?

ילדים רבים באזור הדרום נחשפים בימים אלו לאירועים קשים ומפחידים, הכוללים מראות קשים של נפילת קסאמים, דם ואנשים הרוגים ופצועים. חלקם חווים זאת על בשרם, או קרוב לביתם, אחרים צופים בהם בטלוויזיה. תגובות פחד ולחץ הן תגובות נורמליות וטבעיות למצב חירום כפי שקורה היום, במיוחד כשמדובר על אירועים פתאומיים ומאיימים המערערים מיידית את תחושת הביטחון במקום שאמור להיות הבטוח מכולם – הבית. תחושת חוסר האונים והפגיעות, שהן מנת חלקו הטבעית של כל ילד אל מול עולם המבוגרים המורכב, גורמת לכך שילדים עשויים לחוות אירועים אלה בעוצמה. בנוסף, הדמויות שאמורות להיות השומרות מכולן – ההורים, עשויים להגיב אף הם בפחד ובחוסר אונים, וכך נפגע ביטחונם של הילדים בהורה שיגן עליהם.

תגובתם של ילדים לאירועים מלחיצים מושפעת במידה רבה מהתנהגות הוריהם. בגילאים הצעירים ההורה הוא הפרשן של האירועים – אם ההורה לחוץ, אזי יש מקום להילחץ. אם ההורה רגוע – כנראה שאין ממה לדאוג. בעיתות חירום כפי שאנו חווים בימים אלה – כאשר משפחות רבות נתונות במשבר ובאיום מתמשך - קשה לשמור על שגרת רגיעה, ולכן טבעי שילדים יגיבו בפחד.

ילדים רבים יגיבו בחרדה כמו הוריהם (צילום: liquidlibrary)

ילדים מגיבים שונה למצבי לחץ. כל ילד מגיב בהתאם לגילו, לאישיותו, לחומרת האירוע, למידת הקרבה (הפיזית והרגשית) של האירוע אליו ולרמת התמיכה המשפחתית והחברתית שהוא מקבל.

ילדים קטנים יגיבו פעמים רבות בהיצמדות להורים, בבכי מרובה, בתלונות על כאבים גופניים שונים או בחזרה להתנהגויות קודמות (רגרסיה), כמו הרטבה, מציצת אצבע או פחדים מהחושך. אחרים עשויים לפתח בעיות אכילה או בעיות שינה (בעיקר סביב קושי להירדם).

ילדים גדולים יותר יגיבו פעמים רבות בכעס, בתוקפנות, בקשיי ריכוז ובקשיים חברתיים.

רוב הילדים ישתקמו מתקופת משבר ללא עזרה מקצועית, רק בעזרת התמיכה של סביבתם הקרובה. התמיכה המשפחתית מהווה את מקור הביטחון הגדול ביותר עבור ילדים.

איך אפשר לעזור לילדים?

על הסביבה הקרובה להיות רגישה ולשים לב לנקודות הבאות:

1. תגובת ההורים משמעותית ביותר – ישנו קשר ברור בין אופי התמודדות ההורים עם המצב לבין איכות ההתמודדות של הילדים. על ההורים להפגין התנהגות מאופקת ומרגיעה - הילדים צופים ומסיקים ממה שהם רואים עד כמה יש מקום לבהלה ולפחד.

2. שיתוף הילדים במצב הקיים - חשוב לספק לילדים מידע על המתרחש, ויש להתאים את המידע לרמתו של הילד ולמידת העניין שהוא מגלה. ילדים קטנים זקוקים למידע פשוט וקונקרטי. יש להיזהר מהצפה במידע מיותר, אך חשוב לענות על כל שאלותיו של הילד, אף אם מדובר על שאלות קשות או על בעיות המפחידות גם את המבוגרים (האם אנחנו עלולים למות?). זו לא בושה להודות שגם למבוגרים אין תשובות לכל השאלות. ילדים זקוקים לשיחות חוזרות וישאלו שוב ושוב את אותן שאלות המטרידות אותם.

3. העברת מסרים מרגיעים - ידע עשוי לתת תחושת שליטה וביטחון. מומלץ לנסות ולהרגיע את הילדים עם פרטים לגבי הנעשה לשמירה על ביטחונם, או במה שעוזר לחוש ביטחון ותקווה – האמונה בצבא, בקירות הבטוחים וכדומה. חשוב לחזור על מסרים מרגיעים כמו: אנחנו כל הזמן ביחד ושומרים עליכם.

4. סינון והגבלת מידע המגיע מאמצעי התקשורת – כדאי לדאוג שלא יגיע אל הילדים מידע שברובו אינו מתאים להם בשפתו ובתכניו ועלול להציף ולהפחיד.

5. תשומת לב והקשבה, ביטחון וקרבה חשובים מתמיד - התגובות שמקלות על ילדים הן הקשבה ומתן הזדמנות לבטא רגשות ופחדים. ביטוי רגשות מקל על ההתמודדות עם מצוקה. ניתן לעודד ביטוי רגשי על ידי שאלות ישירות (ממה אתה הכי פוחד?) או על ידי ביטוי יצירתי – דרך ציור, פיסול או כתיבה. מתן תמיכה רגשית על ידי נוכחות רבה יותר, חיבוקים תכופים והזמנה לשיחות.

6. הבנה לפחדיו של הילד והזדהות איתם – אין צורך להסס מלומר לילד שגם המבוגרים פוחדים, חשוב לעזור לו להרגיש שהפחדים לגיטימיים ונורמליים במצב שכזה, ושאין להתבייש בהם. ילד מפחד זקוק להוריו שירגיעו, יעודדו ויחפשו בשיתוף איתו דרכים להקל על הפחד.

7. הסבר והרגעה לגבי טווח הרגשות – חשוב לתת הסבר ולקבל את כל טווח הרגשות המקובל במצבים כאלה - יש ילדים שבמקום לפחד ירגישו עצובים, כועסים, עצבניים או מבולבלים.

8. שמירה על שגרה או מסגרת קבועה עד כמה שניתן - חשוב לנסות להמשיך כרגיל סביב שעות השינה והקימה עם גמישות מתבקשת בשל המצב. רצוי להמשיך לדרוש מהילדים לקיים את חובותיהם. אם לא ניתן לשמור על השגרה המוכרת, מומלץ ליצור שגרה חלופית דומה המתאימה לתנאים החדשים. שגרה וקביעות משרות ביטחון ותחושת שליטה.

9. שימוש מוגבר בפעילויות שהילד אוהב – משחק, יצירה או מוזיקה. ניתן ליזום צפייה בסרטים מצחיקים, מרתון סיפור בדיחות או כל דרך אחרת לעורר צחוק והנאה.

10. התמודדות יצירתית דרך הומור, ספרי ילדים או דמיון – קריאה משותפת בספרי ילדים העוסקים בפחדים, דרכם עשוי הילד למצוא דמות להזדהות ואף דרכי התמודדות יצירתיות (צפרדע פוחד / מקס פלטהאוס. זמורה ביתן. 2000, פחדרון בארון / מרסר מאיר. הוצאת כתר 1978, מסיבה של פחדנים / רונית חכם. ספרית הפועלים. 2003). הדמיון, היצירתיות והמשחק עשויים להוות גורמים מהנים, מאווררים ומשחררי לחץ המסיחים את דעתו של הילד ממצב המצוקה. לדוגמא: משחק חופשי ודמיוני שבו מצטרפים אל הילד בהמצאת נשק סודי שיגן על המשפחה.

11. עיסוק בפעילות ספורטיבית, בטכניקות של הרפיה או בדמיון מודרך – כל אלה יכולים להפיג מתח ולהרגיע את הילדים.

אם ההורים חשים חרדה קיצונית שעלולה להחמיר את פחדיו של הילד, חשוב לחפש תמיכה בשיחה עם מבוגר אחר לפני השיחה עם הילד.

חשוב למצוא את הדרך המתאימה עבור כל ילד וכל משפחה לעבור את התקופה הקשה ביחד ובביטחון מקסימלי. אם כל השיטות לא עוזרות והפחד נשאר או אף מתגבר, חשוב לפנות לעזרה טיפולית ולקבל את התמיכה המתאימה.