איך מחלקים את הזמן בין הילדים?
כולם יודעים שחשוב לתת לכל ילד את המקום שלו. האם צריך להעניק לכל ילד גם זמן משלו? ליאת רותם-מלמד מתלבטת כמה זמן להעניק לכל אחד משלושת ילדיה וכמה זמן לבד באמת לאפשר להם
כשיש שלושה ילדים, בעיקר אם ההפרשים ביניהם קטנים, מאוד קשה למצוא לכל אחד מהם "זמן לבד", זמן שיהיה רק שלו עם ההורה, אחד על אחד, בלי אחים שידרשו את תשומת הלב. כשנולד בני הקטן (היום בן ארבע) הבנו שכדי לתת לאחיו הגדול (היום בן שש וחצי) את תשומת הלב שמגיעה לו, אנחנו צריכים ליצור זמנים מיוחדים שיהיו רק שלו. כך ייסדנו את "יום אמא" ו"יום אבא", יום שבו לוקחים את הפשוש לבילוי של אחד על אחד בסרט, בג'מבורי או אפילו סתם בגן הציבורי. היום הזה, גם אם התרחש פעם בכמה שבועות, היווה אצלו נקודת אור. זה היה ה"זמן שלו", זמן שבו הוא היה יכול להראות לנו כל מה שהוא רוצה בלי שנגיד באמצע "תעצור רגע, אני צריכה לתת מוצץ או בקבוק או להחליף חיתול לאחיך".
כשנולדה בתי הקטנה לפני תשעה חודשים החלטנו להמשיך במסורת ולתת לכל אחד מהילדים את הזמן שלו. הפעם גם הבן הקטן, שכבר הפך להיות גדול, הוכנס לעניין וגם הוא זכה לימי אמא ואבא משלו.
לצערי כשהם כבר שלושה, המסורת הזו מצליחה לנו הרבה פחות. למרות זאת, אנחנו לא מוותרים ואפילו אם כל מה שנשאר מ"יום אמא" הוא שעה וחצי של יצירה בבית או גיחה קצרה לפיצרייה הסמוכה הילד ש"זוכה" בזמן הזה זוכר אותו עוד ימים ארוכים ונהנה מכל רגע.
"זמן לבד" עם אחד ההורים
"כשנמצאים עם אנשים אחרים, בחברה, נדרשת התחשבות וויתור", מסביר דני עמית, פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים ונוער מ"מכון אדלר" את החשיבות בבילוי נפרד של ההורה עם כל אחד מהילדים. "במובן הזה, כשהילד לבד עם ההורה יש לו תנאים אידיאליים לפרוח. ההורה פנוי לראות רק אותו, והוא לא צריך להילחם על תשומת הלב שלו מול אחיו. הילד יכול להיות נינוח, כי אף אחד לא מתחרה בו. אלו תנאים אידיאליים לחיבה. הזמן הזה, זמן לבד עם ההורה, מהווה הזדמנות לתדלוק של האהבה ההורית אצל הילד".
אל תתעסקו בענייני עבודה, פנו זמן לכל ילד (צילום: index open)
מהיכן נובע הצורך הזה?
"הקשר המשמעותי הראשון שיש לילדים הוא עם ההורה", מסביר עמית. "למשל, הקשר בין תינוק לאמו הוא הבסיס לאינטימיות, לאהבה ולקשרים שיהיו לאותו תינוק בהמשך חייו. בקשר הזה עם ההורה הילד צריך להרגיש שהוא במרכז תשומת הלב ושיש מענה מאוד חזק לצרכים שלו. הוא צריך להרגיש שנותנים לו המון מקום. הגישה של 'מכון אדלר' מדברת על כך שחלק מהצרכים של הילד הם שההורה יתפעל ממנו וייתן מענה לצרכים שלו. ההתפעלות הזו בונה את הדימוי העצמי של הילד. מסיבה זו ממליצים להורה, לפחות בהתחלה, להיענות לכל הצרכים של התינוק ורק אז ובהדרגה לצפות ממנו להתייחס לאחרים ולשאת תסכול".
ככה זה כשיש שניים
מה קורה כאשר נולד אח? הרי אנחנו כבר לא יכולים לתת לגדול את מירב תשומת הלב.
"ילד ראשון או נכד ראשון סופג, כל עוד הוא לבד, הרבה מאוד תשומת לב מכל בני המשפחה. הבעיה היא שהוא לא סופג מספיק את ה'ביחד' ואז, כשהוא יוצא לחברה ורואה שמתייחסים לאחרים, הוא מרגיש שהוא מאבד את המקום שלו ושלא אוהבים אותו, כי הוא לא התאמן מספיק. לכן כאשר נולד אח, חשוב לא לאבד לגמרי את הקשר הבלעדי עם הילד הראשון, אבל גם ללמד אותו ולהדגים לו איך הרעפת חיבה לילד החדש לא באה על חשבונו. התפקיד שלנו הוא ללמד את הילד גם את ה'ביחד' וגם את ה'לבד'. אנחנו צריכים ללמד אותם שגם ב'ביחד' יש את הדברים הייחודיים".
יש איזו "נוסחת קסם" לכמות הזמן ביחד או לבד?
"מבחינת הילד הזמן שהוא מבלה לבד עם ההורה אף פעם לא מספיק. ילדים גם מאוד עסוקים בעניין של השוואות מי מקבל יותר מההורה, ולכן גם מהבחינה הזו הם לעולם לא ירגישו שזה מספיק. אבל מה שחשוב הוא שילד יטעם גם מזה וגם מזה. זה טוב מאוד שהוא יקבל זמן אחד על אחד עם ההורה, אבל אם הוא יקבל רק את זה, תיווצר בעיה. אנחנו שואפים שיהיה לילד ביטחון עצמי ושהוא יכיר בייחודיות שלו, אבל גם יידע להסתדר בחברה כאשר לא כל תשומת הלב מופנית אליו. הבית אמור ללמד אותו שזה לא סוף העולם ואיך לשמור על תחושת השייכות גם כשיש אחרים. לכן, ברור שזה תלוי בהרבה גורמים, אחד מהם הוא, כמובן, הזמן הפנוי שיש להורים. בכל מקרה צריך לשים לב שלא לתת לילד רק אחת מהאפשרויות".
"אמנם הילדים שלי עדיין קטנים, אבל כבר עכשיו אני מבינה עד כמה חשוב לכל אחד מהם לבלות קצת זמן בנפרד מאחיו", אומרת עינת, אמא לתאומים בני שנתיים. "לדעתי, החשיבות של זה עולה, מאחר שמדובר על תאומים שגם כך מרגישים לפעמים כמו יחידה אחת. לכן, אני מקפידה לקחת כל פעם אחד מהם איתי לבד, גם אם זה סתם לבוקר של סידורים. אני מרגישה שאפילו שהם עדיין קטנים זה כבר מאוד חשוב להם".
זמן לבד באמת
"זמן לבד" אצל ילדים חשוב לא רק לצורך בילוי עם ההורים. לדברי עמית ישנה חשיבות גדולה גם לכך שילד יידע לבלות עם עצמו, בלי שאף אחד יעסיק אותי או יארח לו חברה. "ככל שהרפרטואר של הילד גדול יותר, יש לו יותר גמישות ויכולת להסתדר במצבים רבים יותר. ילד שיודע להעסיק את עצמו לבד הוא ילד בריא. נכון שזה טוב שילד יבלה עם חברים ועם ההורים, אבל צריך גם לתת לו את האפשרות לפתח עולם משלו".
מה לגבי ילדים שמעדיפים את הבילוי לבד על פני בילוי עם חברים או עם משפחה?
"לא צריך להיות נוקשים בנושא, כי זה עניין של אופי", אומר עמית. "יש ילדים שנהנים בהפסקות לבלות זמן לבד ויש ילדים שבלי חברים קשה להם, בדיוק כמו אצל מבוגרים. על ההורים לכבד את השונות. זה בדיוק כמו באוכל. לא כל מאכל טעים לכולם ולכל אחד יש צרכים שונים. יחד עם זאת, חשוב לחשוף ילד למגוון מצבים. גם ילד שאוהב להיות לבד צריך לדעת שזה כיף להיות גם ביחד, שניתן להרגיש יותר טוב בחברה. אבל צריך לכבד את זה שלא כולם צריכים להגיע לאותן עוצמות".
פעמים רבות ילדים מבלים שעות ארוכות עם אחיהם, ובשלב מסוים מגיעה הצעקה "די, נמאס לי ממנו". מה צריך לעשות במקרה כזה?
עמית: "זה לגיטימי לרצות להיות קצת לבד. גם בזוגיות אנחנו נהנים מהביחד, אבל לכל אחד צריך להיות מרחב אישי. בקשר אנחנו לא רוצים להרגיש את התחושה של הלבד, אבל גם לא להרגיש שאין לנו מקום משלנו. האח שמרגיש כך יכול להגיד את זה ישירות לאחיו במשפט 'עכשיו מספיק לי, לא בא לי לשחק יותר'. אנחנו רוצים להשיג קשר בין אחים ככזה שיש בו גם יחסים טובים וגם מריבות. כשאנחנו רואים שאחים נהנים ביחד ועוזרים זה לזה, ובמקביל יש פעמים שהם רבים וכועסים, אז אנחנו יודעים שיש להם קשר טוב. זה גם טוב שילד יודע לזהות את הצרכים שלו, מתי מתאים לו להיות לבד ומתי ביחד. כדי להיות ביחד, דרושה הסכמה של שניים, אבל כדי להיפרד מספיקה החלטה של אחד. התפקיד שלנו, כהורים, היא ליצור שהות אטרקטיבית ביחד, שהות שתהיה ממושכת ונעימה".
ואיך משיגים שהות כזו?
"מלמדים את האחים להיות ביחד. בהתחלה ההורה צריך לתווך. זה אומר שאנחנו מזמינים את הילדים לשמוע סיפור, מזמינים אותם למשחק משותף. ככל שההורה מלווה את העניין של הביחד, כך הם לומדים לנהל את הקשר של הביחד שלהם. חשוב שההורים ידגימו את השלבים הראשונים ויערכו טיולים משותפים, שיחות או משחק. כל אלו יוצרים חוויות טובות סביב הביחד ויוצרים רצון לשהות בו".
ליאת רותם-מלמד היא אם לשלושה, בני שש וחצי, ארבע ושבעה חודשים.
עוד כתבות בפרויקט "זמן זה כוח":
לפנייה לכתב/ת 
