שתף קטע נבחר

עומד בפני הרצון

הטורט הגיעה לכותרות בעקבות "גם להם מגיע" והמחאה המאורגנת שקמה בעקבותיה, אבל "לא רצוני" הוא סרט שפורט את המחלה לאנשים בודדים. "כשאנשים יראו אותו, מהר מאוד הם כבר לא יראו את הטיקים, כמוני", אומר הבמאי בעז רוזנברג

"אני מאמין שסרטים דוקומנטריים צריכים לקרות מתוך החיים ולא בגלל איזשהו תכנון", כך מסביר בעז רוזנברג את שלוש השנים שהקדיש מחייו ל"לא רצוני", סרט על חייהן של בנות צעירות שלוקות בתסמונת טורט, שישודר הערב (שבת) בערוץ 10. אל הסרט הוא הגיע באופן לא מתוכנן, ולא במקרה. חוסר תכנון היא גם התכונה העיקרית שמאפיינת את תסמונת הטורט, שבצורתה החמורה כוללת טיקים גופניים תכופים ופליטת קללות במקומות לא הולמים, באשמת ליקוי נוירולוגי מולד שמתלבשים עליו גם אלמנטים חברתיים ופסיכולוגיים.

 

"פגשתי בחור שיש לו טורט קל, לא כמו של שתי הבנות שבסרט, והחלטתי לעשות סרט על חיים עם טורט".

 

מה זה אומר טורט קל?

 

"טורט קל זה מזכיר את אריק שרון. קפיצות כאלה בפנים. דרכו ודרך עמותת חולי הטורט הגעתי מהר מאוד לשתי הבנות. בהתחלה הלכתי על המבנה הקלאסי של שלוש דמויות, אבל די מהר החלטתי שהפוקוס צריך להיות על שתיהן. אני בא מאג'נדה שהיא עלילתית".


לא רצוני. מצד אחד זה מוזר ומצחיק ומצד שני זה מעורר קנאה קצת

 

כוכבות הסרט הן אלין, בת 28, שהטורט מתבטאת אצלה בחומרה יתרה – מחוות גופניות פתאומיות נדיבות בהיקפן, מלוות לעיתים בקללות בלתי רצוניות. במהלך הסרט היא עוברת גמילה מאלכוהול ונכנסת לניתוח ניסיוני שעשוי למתן את הטיקים שלה. הדמות המרכזית השניה בסרט היא שני, בת 15 כשהחלו לצלם, תלמידת תיכון, בת למנהלת התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים את התנועות הבלתי רצוניות שלה, (צביטת לחיים וצווחות), מזינה הפרעה נוספת, אובססיבית קומפולסיבית, שמאלצת אותה לבצע שוב ושוב את תנועות הטורט.

 

" מה שהוביל אותי לאורך כל הדרך היה הרצון שלי להוציא את שתי הבנות האלה בצורה הכי יפה והכי אוהבת, והכי אנושית" אומר רוזנברג. "שכשאנשים יראו את הסרט הם כבר לא יראו את הטיקים כמו שאני מאוד מהר כבר לא ראיתי יותר את הטיקים וזה לא קל, שני עם הפציעות הקשות שהיא גורמת לעצמה, ואלין עם כל האנרגיות המתפרצות שלה".

 

שלוש שנים תועדו ב-7,000 דקות של חומר מצולם, שגובשו ל-50 דקות של סרט טלוויזיה שישודר הערב (שבת) בערוץ 10, ול-72 דקות של סרט מוצג בסינמטקים ברחבי הארץ. "עם שני הייתי אח גדול ועם אלין היינו אחוקים", הוא מספר, ואכן, ההתנחלות שהקים בתוך הרקמה המשפחתית הפצועה של שתי הבנות, לא היתה מתאפשרת לולא החברות שנוצרה והחוויות המטלטלות שחלקו, ביניהן תשע שעות בחדר ניתוח עם אלין, והקללה הלא רצונית הראשונה של שני, בגיל 16.5.

 

"יש משהו בדבר הזה שמצד אחד הוא יכול להיראות מוזר ומצחיק ומצד שני הוא  מעורר קנאה קצת. אלין תמיד אמרה שהיא תעשה תמיד את מה שאסור. היא ביקשה מאיתנו לא לומר לה איפה הכפתור שמכבה את המיקרופון. כי היא תלחץ עליו. גם לי בא לפעמים לזרוק הכל החוצה גם ברמה המילולית וגם ברמה הפיזית כי אני אדם חושני, ואתה לא יכול לעשות את זה עם כל בנאדם, כי יש סטנדרטים, יש נורמות חברתיות. ואלין יכולה להרשות לעצמה לעשות את זה בלי מגבלה בגלל המחלה. ואגב היא לפעמים משתמשת בזה. היא אומרת 'אכלתי אותה? אז לפחות שארוויח מזה גם משהו'.

 

"הבנתי שיש המון כוח בשתי הנשים האלה בקונטרה שהן יוצרות אחת עם השנייה. הן מאוד שוות, באות מרקע נורא שונה. אלין באה מבית חם ומרוקאי הטורט שלה הוא מאוד מוחצן. שני, שהיתה לה קרקע הכי תומכת, חובקה למעשה חיבוק דב כזה, כך שיותר קשה לה ליצור אינטראקציה עם החברה. אבל הדברים משתנים. התחלנו כשהיא היתה בת 15 והיא עכשיו בת 18. ואני נורא שמח לראות שכבר קצת יותר נוח לה עם עצמה".

 

איך שכנעת את המשפחות לחשוף רגעים כל כך אינטימיים בחייהן?

 

"זה היה תהליך. עם אלין הפגישה הראשונה היתה תחת הבית שלה. היא כבר באה מצוידת עם בירה וישר נהיינו חברים. היא קלטה שאני לא עושה מהטורט עניין. אצל שני זה היה קודם כל אילנה. האמא. ביום לפני שהתקשרתי אליהם, אילנה אמרה לי שהיא הרגישה שהיא חייבת להוציא את הסיפור הזה החוצה ולעשות מזה סרט. כלומר, היה משהו קרמתי בכל ההתחלה".

 

אבל החשיפה פה היא לא קלה.

 

"נכון. אילנה רצתה להציג את הסרט מהמקום שלה, להראות תמונה מושלמת: אנחנו מקבלים את זה אנחנו חיים את זה, ואנחנו נלחמים. וזו באמת היתה המציאות של המשפחה הזאת, עד שהגיע הרגע שהמשפחה הזאת נשברה. ואני נכנסתי וחפרתי והגענו עד לרמה הזאת שאילנה יושבת ושופכת את הלב בסצנה כל כך מיוחדת, ואומרת לי שהיא כבר לא יכולה להתמודד עם הרעש של שני, שהיא חלתה בסרטן והיא כבר לא עומדת בזה יותר. ואחר כך כשהיא ראתה את זה - היה לה מאוד קשה, אבל היא הבינה שאנשים רואים את זה ואומרים 'וואו. איזה אומץ, איזו אמת'".

 

יש בסרט בעיקר בנות ואימהות.

 

"לא הייתי מוותר לאבות אם הם היו יותר דומיננטים, ורק לא היו רוצים להצטלם. הייתי מתעקש כמו שהתעקשתי במקומות אחרים כדי להשיג מה שאני רוצה. אבל הדינאמיקה היתה שהאבות היו בצד, ושימרנו אותה.


לא רצוני. אילנה רצתה להציג תמונה מושלמת, אנחנו חיים ונלחמים

 

"התפיסה הקולנועית שלי היא עלילתית ויש גבול לכמה דמויות משנה אתה יכול להכניס בסרט כדי לא להתפזר. אז איל החבר של אלין הוא דמות משנה קלאסית, הוא נכנס ברגע הנכון, ואני חושב שלמרות שהחלק שלו בסרט הוא יחסית קטן, אם זה היה סרט הוא היה מקבל אוסקר על שחקן המשנה. הוא דמות שמתאהבים בה לגמרי. אגב, הם מתחתנים והיא גם בהריון כפי שרצתה. הסרט נגמר החיים ממשיכים".

 

נשאבת לזה?

 

"בזמן שעבדתי על הסרט ביימתי גם ספורט אקסטרים. אז בתקופות הקשות שמחתי לרוץ ולהתעסק בגיימינג ובפרו אבולושן סוקר, ובכל מיני שטויות בשביל להתאזן. לא שאני משווה, אבל כשספילברג היה בפולין וצילם את 'רשימת שינדלר', הביאו לו ואן ענק עם מסכים ובמקביל הוא ביים את 'פארק היורה'. אז כמובן שאני לא משווה בין טורט לשואה, אבל זה בהחלט היה חשוב מבחינתי להתעסק בנושאים אחרים, קלילים יותר כדי שאוכל לתת לטורט את כל המטען הרציני שלי.

 

לפי רוזנברג, יש קשר בין ההפתעות שמזמן הטורט, לבין חוסר יכולתנו לשלוט בחיינו. גם מי שאינו לוקה בטורט - חוטא במהלכים לא רצוניים. וזו מגרעת אנושית שרק תסריט טוב מעביר. הצפייה לטיק הלא צפוי הבא דומה לציפייה לתהפוכות הבאות בעלילה של סרט. ורוזנברג עושה שימוש בתנועה הגופנית הפתאומית ובקללה הנפלטת לפתע כמשל לנתיבי חיים לא צפויים, אוניברסליים.

 

"כשאתה יושב בסרט ואתה מתרגש, זה בגלל שהדמות עשתה משהו שהוא מאוד אנושי, כלומר לא צפוי" הוא מסביר. "זה לא סרט רפואי על טורט. זה סרט על אנשים, על התמודדות עם החיים, זה שיעור מאלף באומץ לב ובאחריות עצמית, והוא לימד אותי המון על קולנוע עלילתי. כי בסרט עלילתי אתה רוצה דמות עגולה, ואחרי שהכרתי דמויות כל כך מלאות וכל כך חזקות, אז מחר כשאתיישב לעשות את הסרט שלי, הן יהיו ההשראה שלי, בכמה שהן מבריקות ומפתיעות".

 

הפכת לשגריר של הטורט?

 

"אני במאי סרטים קודם כל, ואם יצא לי לספר את הסיפור ועל הדרך להביא משהו למודעות, ולגרום לכך שהם לא יתפסו רק כליצנים, כמו שהם נתפסים ב'גם להם מגיע' אז הרווחתי".

 

מה דעתך באמת על "גם להם מגיע"?

 

"אני יודע שזה מאוד פוגע באנשים של הטורט. אני יודע שהכוונה לא היתה לפגוע בהם יכול להיות שהיה צריך להקדיש לזה קצת יותר מחשבה, כי קודם כל, ככה לא נראה טורט. כמו שהסברתי שחולה טורט הוא תמיד דמות מפתיעה, משהו מתפרץ ממנה בלי כוונה לוגית. אז שם אין שום הפתעה והם עשו חיבור לוגי: ראש הממשלה ושר הביטחון הוא בן זונה, וזה לא החיבור שקורה בטורט. שם החיבור אסוציאטיבי ומקרי".

 

תעשה סרט המשך?

 

"הייתי אמור לסיים אותו כעבור שנתיים, אבל הרגשתי שהוא לא שלם. וטוב שהרשות השנייה והקרן החדשה לקולנוע הבינו אותי. פשוט הניתוח של אלין נדחה בשנה ולא הייתי מוכן לוותר עליו. המדהים הוא שבשנה הזאת כשחיכינו לניתוח של אלין, קרה הפיצוץ בבית של שני, ויכולתי לספר סיפור, איך המשפחה נופלת ומתרסקת וקמה מחדש. ואז הרגשתי שהיתה כאן סגירת מעגל. אז אפשר לעשות 'לא רצוני 2' ולפתוח עוד מעגל, אבל את זה מישהו אחר כבר יעשה".

 

הסרט "לא רצוני", במסגרת "רצועה מהחיים" של הרשות השניה, ישודר הערב, שבת, בערוץ 10

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוזנברג. כמו אח גדול
צילום: עטרה ישראלי עזריה
לאתר ההטבות
מומלצים