פיוטים בכנסייה

אז נכון שמופע פיוטים בשילוב רוק ישראלי זה כבר לא קוריוז, אבל ביום חמישי האחרון מפגש שכזה הוליד הופעה איכותית במיוחד - כשהפעם את עמדת הפייטן תפס ליאור אלמליח (סולן התזמורת האנדלוסית לשעבר) ולצידו התייצבה "כנסיית השכל". התמהיל הייחודי יצר ערב של שכרון חושים מוזיקלי, שקשה לתרגם אותו למילים.

המופע, שהתקיים במסגרת פסטיבל הפיוט בירושלים ובירוחם, נערך במרכז ז'ראר בכר בבירה. קהל מגוון במיוחד מילא את המקום, וכיף היה לראות את המבוגרים שהגיעו להתרפק על צלילים מוכרים מבית אבא לצד חובבי מוזיקה שמגלים אט-אט את האוצרות העשירים של עולם הפיוט.

על הבמה עמד הרכב של תשעה נגנים, שהבטיחו עונג צרוף בכל הנוגע לצד האינסטרומנטלי. האמנים עלו לבמה, ומה שהחל בשירה רגועה של הפיוטים "אל אדון" ו-"בן אדם", תפס תאוצה ותוך זמן קצר האנרגיות התחילו להתפוצץ כך

שגם הפוזה של האולם המכובד לא הצליחה להשאיר את האנשים על הכיסאות. בסוף הערב זה נראה יותר כמו אולם חתונות בשיאה של חאפלה מרוקאית - כשכל הקהל על הרגליים, מדלג בין המקצבים של "דרור יקרא" ל"תגידי שטוב".

אם תרצו, הערב הזה היה עוד הוכחה לכך שבעולם המוזיקה, המיקס אשכנזי-מזרחי, יהודי-ישראלי, או איך שלא תקראו לזה, נראה כמו הדבר הכי טבעי בעולם וכל המחיצות (הדמיוניות?) מתרסקות ברגע שהצליל הראשון בוקע.