אירופה שוב צהובה

כבר הצדעתי השנה לא פעם למכבי תל אביב על ההישג הכביר באירופה, שקורה בעונה שמתנהלת כרכבת הרים. שניה אחת אתה למעלה, שניה אחרי זה צניחה חופשית למעמקים, ומיד תנופה לשמיים. בעונה כזאת באמת השמיים הם הגבול. בשלושת השבועות שלפנינו, עד הפיינל פור, עוד הרבה מילים יישפכו על האירוע ועל סיכומי עונת המטוטלת. אז הפעם אתייחס נקודתית למשחק המכריע מול ברצלונה.

• לסיקור הנצחון של מכבי ת"א
  

התפאורה הייתה מושלמת. הקהל הצהוב לקח ברצינות את האחריות שהטילו עליו ונתן הופעה מהגדולות שזכורות לי. מכבי פתחה קצת לחוצה וברצלונה ניצלה את כוחה בריבאונד ההתקפה כדי לשלוט ברבע הראשון. בשבוע שעבר בספרד נראה היה שצביקה שרף קצת מבולבל וזה בא לידי ביטוי בהרכבים שציוות על המגרש. גם הפעם היו לו דקות עם הרכב שכזה, אבל דברים שטובים למשחקי בית לא עובדים הרחק ממנו.

שרף היה חד יותר הפעם. החילוף הראשון שלו היה באטיסטה במקום וויצ'יץ' בפיגור 15:9.

 זה קרה למרות שניקולה קלע שש מתוך התשע של מכבי, אבל ההתקפה של מכבי לא הסתדרה עם המאסה הקטאלונית. מכבי סיימה את הרבע הראשון בפיגור, אבל בקצב טוב. היו לה 18 נק' ברבע חלש יחסית, שמביאות קצב של 80 נקודות פלוס, בהנחה שדברים יתחילו להסתדר בהתקפה.

ברצלונה זו קבוצה שמגיעה ל-80 נק' פעם בדור, וכדי שזה יקרה, היא נזקקה בשבוע שעבר לתצוגת שיא של באסילה, שברור היה שלא תחזור. ההרכב המשונה של שרף פתח ברבע השני. קאמינגס, ששכח כבר מתי היה על המגרש ברבע שני, ביינום, גארסיה, בלות'נטל ובאטיסטה. הרכב מחליפים קלאסי ששם דגש על הגנת ברזל. כולם, כולל בלות'נטל. ההחלטה להעלות את דייויד, שצלף שתי שלשות בשלב מוקדם, נתנה לו ביטחון ולצביקה דיבידנד ברבע המכריע, בו בלות'נטל נתן תצוגת שיא.

אוהדי מכבי ת"א בהיכל. משולהבים ברמות שיא (צילום: AFP)

סגנון המשחק של ההרכב הזה רחק מאוד מהסטייל האינטליגנטי של הכדורסל האופייני והטריו וויצ'יץ', הלפרין ומוריס, אבל עשה את שלו לכמה דקות קריטיות .

זה היה הרבע של וויל ביינום, שהשתלט על המגרש בשני צידיו. כששרף החזיר את שחקני החמישייה, היה הפרש נוח שלמעשה נותר כמעט עד הסיום. עזר למכבי המטווח באחוזים מזוויעים מאחורי קשת השלוש של ברצלונה. הפצצה שהיתה לא תכליתית וממש לא ברורה, בהתחשב בכוח האדיר שיש לגבוהים שלה ויתרונם היחסי על אלו של הצהובים.

ביינום בערב הגדול. השתלט על המגרש בשני צידיו (צילום: אלי אלגרט)

הרכב נוסף שכמעט לא ראינו השנה, אם בכלל, כלל את קאמינגס, שסוף סוף תפקד היטב, ביינום והלפרין. הגנת מכבי היתה אגרסיבית ומעולה.

 מכבי שמרה על פער 10 הנקודות ונראה שהכל דופק לפי התכנית. אלא שאז באו ההרחקות. לעצם העניין, נראה לי תמוה להרחיק את דרק שארפ על כך שבזינוק הירואי קפץ על קאמינגס כדי להרגיעו. גם חוק יבש זקוק להתייחסות הגיונית.

האירוע הרים את ההיכל, הקהל היה משולהב ברמות שיא. היה ברור שהדקות הבאות קריטיות. בארסה הצליחה לצמק, אך מכבי התעשתה ועד סוף הרבע חזרה לעשר הפרש. עכשיו נשאר עוד מכשול אחד מדובר. סינדרום הרבע הרביעי. מכבי נכנסה אליו ללא גיבוי של קאמינגס ושארפ, שצפו בהמשך המשחק בטלוויזיה. ההתבססות על ביינום בדרך כלל מפחידה, אבל לא במשחק הזה. וויל שמר פנטסטי והתקיף עוד יותר טוב.

שרף והלפרין חוגגים פיינל פור. צביקה היה חד הפעם (צילום: אלי אלגרט)

מכבי היתה זקוקה למישהו שייצר נקודות. פה הגיע התגמול מבלות'נטל. כיף לראות שחקן נכנס ל"זון" ומשחיל כדור אחרי כדור.

 הוא זה שחילץ את הפקק ונתן למכבי את הבטחון שסחף אחריו את כולם. וכמובן הדאנק האדיר של ביינום היה דובדבן על הקצפת, בערב שכולו תענוג.