הקָאטֶר שלא מהסס לחתוך
עם מצנח הזהב שקיבל השבוע מגאידמק, נראה כי מנהל תיקי השקעות טוב ישחרר את אורי שני מדאגות כלכליות עד אחרית ימיו. קשה להסביר את פרישתו על רקע מצב עסקיו של האוליגרך, אלא יותר על פי אישיותו של שני. כמו ביחסיו עם פטרונו אריאל שרון, נראה שגם עם גאידמק שני לא היה מוכן לחצות אי-אלו קווים אדומים - מה שהוביל לפרידה בתום רומן קצר מאוד מהצפוי
שני מצטיין יותר כמניפולטור פוליטי, שידע לטוות ולנצל לצרכיו מערכת קשרים מסועפת בצמרת הפוליטית והכלכלית, בעיקר מהפרק בחייו שבו היה איש סודו וראש לשכתו של ראש הממשלה אריאל שרון. בגלריה של קשרי הון ושלטון, שני הוא אחד האייקונים המבריקים, למרות שבאופיו היה ונשאר עובד שכיר, אבל מעולם ולעולם לא שכיר חרב. יש לו קווים אדומים של ערכים ואתיקה מהסוג הגנטי, המאפיין את החקלאי-המושבניק הישראלי הגזעי. מלח הארץ שהולך ונכחד.
היום שני כבר מיליונר, אבל רק על פי חשבון הבנק שהצטבר לעשרות מיליונים מתנאי השכר והסכמי הפרישה הנדיבים שהבטיח לעצמו בשתי משרותיו העסקיות האחרונות. את פרישתו משיכון ובינוי נימק בהצעה שקיבל מהסוג ש"אי אפשר לסרב לה", ומיליוני הדולרים שנצצו מהחוזה עם גאידמק הצדיקו את המקפצה ההיא כמו את האקזיט שלו השבוע, לפחות על פני הדברים.
הוא כבר בן 61, ועל כן יש בסיס להערכת מכריו שגאידמק היה ההזדמנות האחרונה של שני לעשות את המכה הגדולה של חייו. עם מצנח הזהב האחרון, מנהל תיקי השקעות טוב ישחרר אותו מדאגות כלכליות עד אחרית ימיו. שני יוכל להשתכשך חזרה בביצה הפוליטית, או לפרוש למשק המשפחתי שלו במושב שדה-משה, כמנהגם האופנתי האחרון של טייקונים אמריקנים - לסיים את הקריירה שלהם בחקלאות.
מהמרד במושב ועד לראשות לשכת ראש הממשלה
שני נולד וגדל במשק של הוריו בבאר-טוביה, עבר אתם לרשפון ולקיבוץ יפעת, עד לתחנתם האחרונה בשדה-משה שבחבל לכיש, שם עשה גם את הסטאז' הפוליטי הראשון שלו. הוא הקים את ועד הפעולה לביטול עקרון הערבות ההדדית של כל חברי המושב לחובות שצברו אחדים מהם, מה שהביא לפירוק המושב והצית את המשבר הארצי שהוביל להסדר חובות המושבים.
את המשק המשפחתי שני לא מכר (אמו ואחותו שומרות עליו) גם אחרי שפרש כנפיים, וניסה את כוחו כמפקד בשריון ובשב"כ. בהמשך הלך אחרי ידיד הנפש החדש ובן דמותו, המושבניק מכפר מל"ל שאותו פגש במלחמת יום הכיפורים - מפקד האוגדה, אלוף (מיל') אריאל שרון.
בעקבות הצלחת המרד בשדה-משה צורף שני ב-1985 לצוות של שרון, שר המסחר והתעשייה בממשלת האחדות הראשונה; תחילה כעוזר לענייני התיישבות, ואחר כך כיועץ השר לענייני פיתוח אזורי, עד שהתבסס כיד ימינו הפוליטית של שרון.
בג'ונגל שהתפתח במרכז ליכוד לאחר פירוק ממשלת האחדות השנייה בשנת 90', היועץ הפוליטי הצעיר לא התגלה כאנין טעם. שרון נאבק על המנהיגות, ושני היה היד המסתורית שניתקה את המיקרופון של ראש הממשלה יצחק שמיר ב"מלחמת המיקרופונים" עם שרון בוועידת הליכוד שהתקיימה באותה עת. שרון גבר על שמיר בצעקתו הזכורה "מי בעד חיסול הטרור", והדביק מאז לשני את הכינוי ה"קאטר" (החותך).
הפרישה הייתה פתאומית. גאידמק ושני (צילום: ענת מוסברג)
שרון גמל לו אחרי שעבר ללשכת שר השיכון, והתמקד במבצע האכלוס ההמוני של עליית המיליון מברית-המועצות לשעבר. הוא מינה את שני ליו"ר עמידר כדי להקים לעולים את שכונות הקרוואנים. מהירות ההקמה באה על חשבון איכות המגורים. היו"ר הצעיר קנה את עולמו כמנהל מצליח, אך כל הישגיו נמחו בדו"ח מבקרת המדינה, מרים בן-פורת, על עמידר שפורסם ב-1992.
הדו"ח תקף את שני בגלל הוצאות אירוח אישיות בזבזניות, ועל כך שהעמיד את לשכתו לשימושם הפוליטי של אנשי לשכת שרון. שני נאשם בהפרת אמונים, נמצא אשם ואחרי ערעור הורשע בעבירה אחת של העסקת נהגו האישי בשירות משפחתו.
ההר הוליד עכבר, אבל בליכוד האשימו את שני באובדן השלטון ליצחק רבין, לאחר שהעבודה עשתה מטעמים מדו"ח המבקרת. הכתם שדבק בו לא נמחה. בגללו מנע היועץ המשפטי לממשלה משרון למנות את שני למנכ"ל משרד ראש הממשלה, אחרי שגבר על אהוד ברק בבחירות 2001 על ראשות הממשלה, למרות חוות דעת של משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן שמדובר בעבירה זניחה.
בעקבות הדו"ח התפטר שני מעמידר, נטל פסק זמן מהפוליטיקה ועבר לעסקים. מאז היה מדלג בין שני המגרשים. ב-1996 חזר עם שרון לממשלת נתניהו, ואחרי תבוסת נתניהו ב-1999, עזר ליו"ר החדש לשקם את הליכוד. במשך שנתיים כיהן כמנכ"ל המפלגה, ואחרי בחירות 2001 מינה אותו שרון כראש לשכתו. כעבור שנה פרש ועבר לנהל את שיכון עובדים. אחרי 3 שנים התקדם למנכ"לות קונצרן שיכון ובינוי, ממנה קפץ לתפקידו האחרון בשירות גאידמק.
החתול השחור עם עמרי
מדוע נטש את לשכת שרון? לאו דווקא בגלל "עומס עבודה" לפי הגרסה הרשמית; שני הוא סוס עבודה. השמועות דיברו על חתול שחור שעבר בינו לעמרי שרון, אחרי ידידות עמוקה שהתפתחה מהרגע שאבא שרון עלה לגדולה. לקרע גרמה אולי חשיפת הפרשה של עמותות הקש שסייעו לקמפיין של שרון, אשר הסתיימה במאסרו של עמרי. עם זאת, שני נשאר חבר ב"צוות החווה" של ראש הממשלה, והיה היחיד שהמשיך לצוות החלופי של אהוד אולמרט.
הרומן עם שרון התחיל במלחמת יום הכיפורים (צילום: AFP)
הקידום המטאורי בעולם העסקים לא בא לשני בזכות כישוריו המקצועיים, כמו הודות לקשריו הפוליטיים. בשיכון עובדים לא שכחו את כישלונו בשתי ההנפקות של החברה, גם לאחר שהוריד במחירהּ. עם זאת, גם בעולם הכספים יש ערך מוסף שאין ערוך לו לקשרים האישיים מהסוג שהצליח לרקום ולטפח בשנות השיא בצמרת הפוליטית. היא כוללת בעלי הון יהודים בעולם, כמו את צמרת ההון הישראלית.
הכישרון והיכולת שלו "לפתוח דלתות" בשני המגרשים שווים הרבה, ובקטע הזה, אורי שני "הקאטר" יודע לנקוב את מחיר הקופון שיחתוך. נראה שגם גאידמק לא היה צריך אותו כמנהל עסקים מקצועי, אלא כמנוף שיקדם את שאיפותיו הפוליטיות לקראת ריצתו בבחירות לראשות עיריית ירושלים והלאה. לפיכך קשה להסביר את פרישתו על רקע מצב עסקיו של האוליגרך, אלא יותר על פי אישיותו של שני.
שני איננו הטיפוס של ה"יס-מן" או האופורטוניסט שימכור את נשמתו בכל מחיר. גם כאן נראה כי שני לא היה מוכן לחצות את אותם קווים אדומים שלא חצה בלשכת שרון - הבלמים המושרשים עמוק בנשמתו, ומאפיינים את האתיקה האישית והערכים שעליהם גדל בבית החקלאי בבאר-טוביה.
