עתיד הפרסום: בסוף יגיע רעיון לא-הגיוני וינצח

עולם הפרסום מחפש את עצמו. עם תום מחזור הדורות הראשון של תעשיית השיווק והפרסום ותחילתו של מחזור הדורות הבא, הכל עסוקים בזיהוי ובהגדרת הכיוון העתידי. הכל יודעים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אבל מה יהיה, מי יידע?

מתחילת המאה העשרים ועד שנות ה-70 הפרסום היה פשוט. הוא עסק במכירות ונמדד במכירות. הוא התמצה בהבטחת המוצר "הטוב יותר" או "הזול יותר". עולם השיווק כולו התבסס על המשפט האלמותי "בנה מלכודת עכברים טובה יותר ותראה איך העולם סולל דרך אל דלתך" הפרסום נתן ביטוי נאמן לאותה תפיסה. כל מוצר היה "טוב יותר" או "זול יותר" וההבטחה האולטימטיבית היתה "הכי טוב והכי זול".

עתה, בתחילת המאה ה-21, כל פרסומאי בכיר, החל עידן נביאי הפרסום. כל מומחה וכל מנכ"ל תאגיד חשוב מתנבאים מעל דפי כל כתב עת, בכל אולם כנסים ועל כל במה רמה. לכל אחד ואחד, הבשורה שלו. כל אחד מנסה להבדל משאר "הנביאים". אנשי השיווק והפרסום "מן השורה" מתקשים להחליט את בשורתו של מי עליהם לאמץ. היום הם קונים את סחורתו של הנביא האחד ולמחרת את סחורתו החדשה והנוצצת של השני, שאך זה הגיע מחו"ל להרביץ תורה בילידים.

אינטראקטיב? חוויית המותג? 

עד כמה שזכרוני מגיע, החל חיפוש הדרך התזזיתי עם בשורת ה"360 מעלות". התורה הזאת גרסה שהמשווק המודרני איננו יכול יותר להסתפק בהעברת מסרים לצרכן באמצעות פרסום, אלא לפתח ולקיים תקשורת שיווקית באמצעות פרסום, יחסי ציבור, קשרי קהילה, קידום מכירות, אירועים, פעילות בנקודות המכירה ודיוור ישיר. התורה הזאת נראתה הגיונית ורכשה לה קהל רחב ו"360 מעלות" היתה למילת באזז חמה בעולם השיווק.

לאחר מכן התפתח תחום האינטראקטיב והכל התחילו לדבר על "אינטראקציה" עם הצרכן, על "שיווק אחד על אחד". זה אפילו השתלב, איכשהו, עם תורת ה"360" הגיוני, לא? התפתחות השיווק האינטראקטיבי החזירה את עולם השיווק, באופן מפתיע, לימיו הראשונים, ימי המכירות של "אחד על אחד".

גם האינטרנט החזיר את עולם השיווק משיווק המוני לשיווק ליחידים. הפרסום באינטרנט מציע למפרסמים מענה מושלם לחלומותיהם הוורודים:-עלויות נמוכות, מיקוד, יכולת מדידה ומכירות ישירות. את התוצאות סופרים בקופה. במציאות הזאת, מי צריך פרסום "מותגי" יקר ובלתי מדיד?

נשמע מאוד הגיוני, נכון?

נביא אחר, מאוד נחשב בעולם הגדול, בא לספר לנו שהבשורה החדשה היא "סימני אהבה". על פי שיטתו, הצרכן המודרני צמא לאהבה ולכן את לבו וכיסו הוא ייתן למותגים שיגרמו לו להתאהב בהם. אשר על כן, את המותגים יש לבנות כסימני אהבה.

האמת? את לבי הוא שבה.

עד שהגיע הנביא עם הבשורה הבאה: עלינו לחדול מלדבר אל הצרכן ולעבור לדו-שיח שוטף אתו. עלינו לשתף אותו במסעות הפרסום שלנו. כשהצרכן יטול חלק פעיל ביצירת המסרים, העיצוב והשפה של המותג ושל הפרסום עצמו, וכאשר תמונתו תתנוסס על אריזת המותג הוא ירגיש שהוא חלק בלתי נפרד מהמותג והמותג חלק בלתי נפרד ממנו.

וואלה, הגיוני.

עד ההתנסות הבאה.

הצלחות שיווקיות אינן תלויות בהיגיון

כי ההצלחות השיווקיות הגדולות ביותר בתולדות האנושות הן משוללות כל בסיס הגיוני וכל כולן תלויות באמונה תמימה.

אין לי מושג ירוק מה יהיו פני הפרסום והשיווק בדור הבא אבל אני מאמין באמונה שלמה ובשכנוע פנימי עמוק, שמה שזה לא יהיה, יצירתיות היתה ותמשיך להיות שם המשחק. אינני מאמין שהצרכנים יתפסו את מקומם של אנשי הקריאייטיב.

בסופו של דבר, כמו שהיה תמיד, החל בימי הזוהר של ביל ברנבך, ראשון נביאי היצירתיות, ועד ימינו אלה, הכל מתחיל ונגמר ברעיון. מי שישכיל להגות רעיון מסעיר ולהפיק סביבו עבודה יצירתית יותר, מלהיבה יותר, מפתיעה יותר ומרגשת יותר הוא זה שייקח את כל הקופה. כל השאר זה אופנות וטרנדים חולפים. או כמו שאומרים הירושלמים: דברים בטלים.