הנה באה הרכבת? אל תבנו על זה

מהו אמצעי התחבורה מבין אפשרויות התחבורה הציבורית שמשרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים שלנו, הנוסעים, רכבת או אוטובוס? האם התחבורה הציבורית בישראל 2008 יעילה ומותאמת לצרכינו? מידי יום, נזקקים מאות אלפי אנשים לשירותי התחבורה הציבורית בארץ, החל מתלמידים, חיילים וסטודנטים וכלה בקשישים ואנשים שידם אינה משגת לרכוש כלי רכב.

כל איחור בתחבורה הציבורית משפיע על כמות נכבדה של אנשים ופוגע בתוכניותיהם.עד כמה איחורים בהגעת האוטובוסים והרכבות הם נפוצים? האם ישנם אזורים בארץ בהם הבעיה חמורה יותר? מה ניתן לעשות כדי לפתור אותה? האם הנוסעים זוכים לפיצוי הוגן במקרה שתוכניותיהם משתבשות? האם היחס מצד הנהגים נאות והוגן? החלטנו לבחון את  הנושא על ידי סקירת מספר מקרים  מייצג שהגיעו לפתחם של בתי המשפט בשנה האחרונה בשל איחורים או ליקויים אחרים בתחבורה הציבורית.

רכבת ישראל

נוסע הרכבת, תושב ירושלים העובד כמנהל פרויקטים טכני במשרד הביטחון בת"א, נאלץ להשתמש בתחבורה הציבורית, בכללה ברכבת ישראל, על מנת להגיע לעבודתו.

במקרה, שארע אשתקד, הגיע התובע לתחנת הרכבת בירושלים בשעה 06:35, כשהוא יודע כי הרכבת לבית שמש אמורה לצאת בשעה 06:41. לא הייתה רכבת ישירה לתל אביב כך שהתובע היה צריך להחליף רכבות בבית שמש. בהגיעו לרציף הרכבת, גילה התובע כי יהיה איחור עקב תקלה. אך מנהל התחנה הבטיח לו כי הרכבת בבית שמש תחכה.

בסופו של דבר, הרכבת מירושלים לבית שמש איחרה אך הגיעה לבית שמש לפני שהרכבת לת"א יצאה. עם זאת, בעודו ממהר לעבור מרציף הרכבת שהגיעה מי-ם לרכבת הנוסעת לת"א, יצאה לפתע זו לנגד עיניהם ונסעה. מנהל התחנה בבית שמש הציע פיצוי של שני כרטיסי נסיעה חינם, אך הנוסע סרב ופנה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בבקשה לפצותו ב-5,000 שקלים. ביהמ"ש קבע, כי על רכבת ישראל לפצותאת הנוסע ב-2,000 שקלים.

בעת הפסיקה לתשלום הפיצוי, השופט אברהם טננבוים אמר כי אין חולק שישנה אחריות של הרכבת על איחורים, והיא חייבת לפצות בגין איחורים אלו. השופט קבע, כי לא ייתכן שמנהל הרכבת שהיא הגוף המאחר וגורם הנזקים, הוא גם זה שיחליט על גובה הפיצוי.

מקרה נוסף; נוסע קבוע ברכבת ישראל מתחנת לוד לבאר שבע נוהג לרכוש כרטיס חופשי-חודשי על פי תחנות המוצא והסיום. לטענת הנוסע בפניבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, הרכבת לא עומדת בלוח הזמנים שהיא מפרסמת לציבור. התובע צירף רשימה של ששה עשר מקרים בהם אחרה הרכבת.

השופט זכריה ימיני קבע, כי אם האיחורים מתרחשים בתדירות גבוהה, ומגיעים עד כדי 18, 19 דקות ואף 24 דקות, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בגינם (ההגבלה שקיימת בהוראות הנוהל של רכבת ישראל- א.א.ג). שכן נוסע העולה על רכבת בוחר לעשות כך בידיעה שאין לרכבת את החסרונות שיש לתחבורה הציבורית הנוסעת בכבישים, כגון פקקי תנועה, מכיוון שהרכבת נוסעת על מערכת מסילות נפרדת. אי לכך נקבע, כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך 1,500 שקלים.

חברת אגד

האם הנסיעה באוטובוסים עדיפה על פני הנסיעה ברכבת? כנראה שלא. גם אופציה זו לא חפה מתקלות ועיכובים:

לקוח הנוהג לנסוע ארבע פעמים ביום בקו השרות אותו מפעילה אגד מקרית יערים לירושלים פנה, לדבריו, במאות תלונות הן אל אגד והן אל משרד התחבורה אך דבר לא נעשה. מאז ועד היום ממשיכה אגד להפר את תנאי הרישיון להם היא מחויבת, והכל על גבם של האזרחים. התובע צרף לכתב התביעה פירוט של 34 תלונות שונות שהגיש, הכוללות תקלות רבות ושונות כגון יציאה באיחור של אוטובוסים, אי יציאתם, אי הגעתם כלל, שינוי מסלולי הנסיעה, אי העלאת נוסעים, אוטובוסים לא תקינים, ועוד.

השופט אברהם טננבוים קבע, כי אין חולק שישנה אחריות של החברה על איחורים וחייבת היא לפצות בגינם. לדבריו: "אי קיום תנאי הרישיון מהווה פגיעה בנוסעים אך גם ... פגיעה כלכלית לא קלה בכלל הציבור. זמנו של הציבור איננו הפקר ואפילו דקה מזמנו. אוטובוס שיוצא ולו ברבע שעה מאוחר ממה שיועד לו משפיע על זמנם של נוסעים רבים ולא רק על זה של התובע שעומד לפני".

השופט פסק, כי לאור ריבוי התקלות וסוגן, ולאור העובדה שתקלות אלו חזרו שוב ושוב, הרי שאין מנוס מהתשלום המירבי שיכול בית המשפט לתביעות קטנות לתת, דהיינו: 17,800 שקלים.

בפסק דין נוסף נקבע, כי אגד תפצה שתי נוסעות מיישובים בבקעת הירדן ב-200 שקלים בעקבות איחורים חוזרים ונשנים.

התובעות הן תושבות מעלה אפרים וחמרה, והדרך היחידה שלהן, לטענתן, להגיע למקום עבודתן בירושלים היא באמצעות אגד. התובעות הגישו תביעה כספית על סך 17,800 שקלים נגד אגד, במסגרתה טענו, כי בתאריכים שונים היו שיבושים בהגעת האוטובוסים, וכי רמת התחזוקה של האוטובוסים ירודה והאוטובוסים מלוכלכים.

השופטת יעל ייטב מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבעה, כי הרושם הכללי העולה, הינו שהשירות בהיבט זה הינו שירות לקוי. לדבריה: "התובעות המתגוררות בחבלי ארץ נידחים, תלויות בתחבורה הציבורית ובקווי התחבורה שמעמידה הנתבעת לרשותן. איחור בהגעת האוטובוס משמעו היעדרות מהעבודה או מכל פעילות אחרת".

נקבע, כי לאור ריבוי המקרים המוזכרים בכתב התביעה, עולה שלא היה באפשרות אגד להבטיח שירות סדיר ואת הגעתם של האוטובוסים ליעדם בזמן . עם זאת נפסק, כי טענת התובעות לגבי אירועים ספציפיים לא הוכחה. וכך לגבי הנזק שנגרם להן לפיכך נפסק, כי אגד תשלם לכל אחת מהתובעות 200 שקלים כפיצוי כולל עבור העיכובים, בתוספת 250 שקלים הוצאות משפט.

בעניין דומה לקוח אגד טען בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, כי בארבעה במועדים, נאלץ להמתין להגעת אוטובוס של אגד היוצא או חוזר לביתו המצוי בגוש עציון. האיחור נע בין 60 - 40 דקות, מהשעה היעודה להגעת האוטובוס, על פי לוחות הזמנים המתפרסמים ע"י אגד.

השופטת ליפשיץ-פריבס קבעה, כי על אגד מוטלת האחריות, למתן השירות לתובע המתגורר בגוש עציון ולתושבים אחרים באיזור, לפי לוחות הזמנים המתפרסמים על ידה. לפיכך, נפסק כי אגד תשלם פיצוי לתובע, בסך כולל של 1,200 שקלים בצירוף הוצאות משפט בסך של 350 שקלים.

לדברי השופטת: "לוח זמנים, הוא למעשה הזמנה של הנתבעת, לתושבים, ולנוסעים אחרים להשתמש בשירותי הנתבעת. על לוח הזמנים יש להקפיד, והנתבעת מחוייבת לו". נקבע, כי התובע צורך את השירות מאגד בלבד, ואין מעניינו קשייה של אגד.

פיצוי של 1,500 שקלים נפסק על-ידי בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אשר קיבל תביעה שהוגשה על-ידי מדריך טיולים שחכה 5 שעות לאוטובוס אגד ביישוב נטף עם קבוצת בני נוער. אגד טענה, כי על פי רשיון קו 187, אוטובוס שיוצא מהר אדר לכיוון ירושלים לא נכנס לישוב נטף אלא לפי צורך, ורק במידה שאחד הנוסעים מבקש להיכנס לנטף.

השופטת אנה שניידר תמהה על טענתה של אגד. לדבריה: ..." "צורך" זה הוא של אחד הנוסעים מהר אדר. אך מה עם נוסעים מנטף בשעות אלה? האם להם אין "צורך" שהאוטובוס יכנס לנטף ויקחם לירושלים? האם זה סביר שנוסע מנטף יצטרך ל"הזמין" את האוטובוס במיוחד כאשר מדובר בקו קבוע?". השופטת הוסיפה, כי ההסברים שקבל המדריך במרכז המידע של אגד לגבי שעת ההגעה הצפויה של האוטובוס היו בלתי מספקים,ושעל החבר לפצות את המדריך ב-1,200 שקלים עבור הוצאות משפט ועוגמת הנפש.

התנהגות לא הולמת

מעבר לעיכובים ולאיחורים, עולה כי התנהגות לא הולמת מצד הנהג, עשויה גם היא לזכות את הנוסע בפיצוי.

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבע, כי אגד תשלם לנוסע 1,500 שקלים בגין עגמת נפש, שכן נהג האוטובוס סירב לעצור בתחנה בגסות רוח, ניבל את פיו פה, וסירב להזדהות. התובע, נסע בקו אגד מאשדוד לירושלים וטען כי הרגיש כאילו "חטפו" אותו, וכי הוא נאלץ ללכת ברגל 3 תחנות על מנת לחזור. אגד טענה, כי עבודות במקום מנעו את העצירה, אולם השופטת אנה שניידר דחתה את גרסתה.

בפסק דין נוסף, אשר ניתן לאחרונה ע"י בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים נקבע, כי אגד תפצה תלמיד בסך של 1,000 שקלים ותחזיר לו את הסכום ששלם בעת הזמנת כרטיס נסיעה מוזל לו ולחברו לאילת. זאת, בשל כך שנאלץ לשלם פעמיים, שכן נהג האוטובוס סירב לאפשר לו ולחברו לנסוע, וטען כי ההנחה לתלמיד אינה תקפה בחודשים יולי-אוגוסט.

התלמיד אף טען כי כאשר הגיע ביחד עם חברו לאוטובוס והציג את כרטיסי התלמיד, התנפל עליהם נהג האוטובוס בצעקות רמות, לעיני כל הנוסעים, וסירב לאפשר להם לנסוע.

 השופטת אנה שניידר פסקה, כי אין לקבוע כי הנהג התנהג בגסות כטענת התובע, אך על אגד לפצות את התובע בשל אי הנוחות שנגרמה לו לאחר שנהג האוטובוס סירב לאפשר לו ולחברו לנסוע.

המזוודה פוצצה בטעות

מקרה נוסף, אשר אינו קשור לאיחורים דווקא, עסק בנוסעת באוטובוס "אגד" מאילת לחיפה, אשר לא קיבלה את מזוודתה בסיום הנסיעה, מכיוון שחבלן משטרה פוצץ אותה כי נחשבה חשודה. השופטת ג'אדה בסול מבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה קבעה, כי אגד אחראית לקרות האירוע, ומכיון שהיא התרשלה, היא תשלם לנוסעת 1,800 שקלים.

כמה טוב שבאתם הביתה

עינינו הרואות, כי מצב התחבורה הציבורית בישראל שנת 2008 לא טוב. האיחורים, העיכובים, היחס ושאר התקלות מתרחשים לעיתים מזומנות מידי. הסובלים העיקריים הם תושבי היישובים הקהילתיים, אשר נאלצים לבזבז זמן רב בהמתנה לאוטובוס שיבוא לאסוף אותם, כאשר לוחות הזמנים להם האוטובוסים מחויבים, הם לפעמים בגדר המלצה בלבד, ולא חובה, כך מסתבר.

בתי המשפט בדרך כלל נוטים לפצות את הנוסעים אשר סבלו מהעיכובים ומהליקויים השונים, אולם הסכומים שנפסקים אינם גבוהים, ובוודאי שאינם יכולים להשכיח את עוגמת הנפש ובזבוז הזמן שנגרם. עד שלא ייפסקו פיצויים בסכומים משמעותיים, ועד שמערכת התחבורה הציבורית לא תתייעל, נראה שהנוסעים ימשיכו לאחר, להפסיד ימי עבודה ולימודים, לסבול ולתבוע את זמנם האבוד ועגמת הנפש שנגרמה להם.

עו"ד אורנית אבני-גורטלר ממשרד עוה"ד אלטשולר - ולנר, מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי www.PsakDin.co.il .

כל המידע המוצג במאמר הינו כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ, או חוות דעת משפטית. לא המחברת ולא המערכת נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.