ADHD: האם לתת לילד ריטלין?

מדי שנה 2-3% מהילדים בישראל מאובחנים כסובלים משילוב כזה או אחר של הפרעת קשב וריכוז, היפראקטיביות, תוקפנות ואימפולסיביות, אך על פי נתונים בינלאומיים, ההפרעה באה לידי ביטוי בהתנהגותם של לא פחות5-10% מהילדים עד גיל 18.

התסמונת מאובחנת בדרך כלל מעל גיל שלוש ומתבטאת בקשיים משמעותיים בריכוז ובהפרעות התנהגות בלתי נשלטות בגן, בבית הספר ובבית. הורים ומחנכים מוצאים את עצמם מתוסכלים, חסרי אונים ואובדי עצות מול ילדים בעלי פוטנציאל ויכולות מוכחים, המתקשים להקשיב או להתרכז לאורך זמן. הילדים גם נמנעים או מסרבים לבצע מטלות החשובות להתפתחותם הלימודית והחברתית, מתקשים להבליג ולהיות סובלניים ולעיתים קרובות פועלים באגרסיביות ובחוסר דרך ארץ כלפי הוריהם, אחיהם וחבריהם.

כאשר קשיים התנהגותיים אלה נמשכים לאורך זמן, הדבר מסכל במידה רבה את יכולתו של הילד למצות את הפוטנציאל הלימודי הגלום בו ומהווה קרקע פורייה להיווצרותם של יחסים טעונים, קשים ומעיקים בין ההורים לבין עצמם, בין ההורים לבין מחנכי הילד במסגרת החינוכית אליה הוא משתייך ובין הילד לשאר בני המשפחה.

הכישלון המתמשך של ההורים והמחנכים המודאגים לסייע לילד להתגבר על קשיו באמצעות ארגז הכלים החינוכי שברשותם, מביא אותם באופן טבעי לפתחם של אנשי הרפואה, בכוונה לקבל מענה תרופתי לסבלם. ואכן, כיום מיליוני ילדים בעולם הסובלים מקשיי קשב, ריכוז והתנהגות נוטלים מדי יום תרופה, בעיקר ריטלין ודומיו, במטרה להקל על סבלם ולאפשר להם להיפטר במידת האפשר מקשיים אלה.

אין זה סוד כי קיים ויכוח סוער, טעון ולעיתים אף מתלהם בין אלה המתנגדים בלהיטות לשימוש בריטלין לבין אלה המסבירים באותה מידת להיטות כי ללא התרופה אין כמעט סיכוי לסייע באופן משמעותי לילדים. ההורה המתבונן בילדו הסובל, הכואב את חוסר יכולתו החינוכית לסייע לו, מוצא את עצמו מבולבל ומחוסר יכולת להחליט על הדרך הטיפולית בה עליו לנקוט.

מטרתי בטור זה היא להציע להורים ולמחנכים שלוש עובדות המבוססות על ידע מחקרי ודרכי פעולה מעשיות, אשר יאפשרו להם לצאת מן המבוכה ולצעוד בבטחה לקראת הפתרון החינוכי האופטימאלי לילדיהם:

1. תרופות עוזרות

כאשר הרופא המומחה לכך נותן את התרופה המתאימה המתחשבת בגילו של הילד, בטבעם של קשיי ההתנהגות המופגנים ובתופעות הלוואי הצפויות (כמו עם כל תרופה אחרת) ובהנחה כי הילד לוקח בעקביות את התרופה בזמנים שנקבעו - מרבית הסיכויים שהתרופה תקל על הילד לתפקד היטב במצבים בהם הוא מתקשה ללא התרופה. יש לזכור כי השיפור בתפקוד, בהתנהגות ובתחושתו הטובה של הילד יישמר רק בשעות שהילד נמצא תחת השפעתה של התרופה.

2. התערבות חינוכית נכונה הכרחית

גם אנשי המקצוע המצדדים במתן תרופה לילדים הסובלים מהפרעות קשב והתנהגות, היו מעדיפים להימנע מכך ולהסתפק בהנחיית ההורים והמחנכים של הילד ביישום תוכנית התערבות חינוכית יעילה. ואכן, הנחיית המבוגרים המשמעותיים בחיי הילד על ידי מומחים בניתוח התנהגות ליישום תוכנית התערבות מותאמת לילד, מתועדת במחקרים כאפקטיבית ביותר, עד כדי ביטול הצורך בשימוש בתרופה.

הבעיה היא שהתערבות חינוכית כזו הינה תובענית ומבוססת על שינוי התנהגות הילד באמצעות שינוי דרכי תגובתם והתייחסותם של הוריו ומוריו. מכאן גם נובעים המורכבות והקושי ולעיתים הרתיעה מבחירת דרך זו. אין זה פשוט כלל ועיקר למבוגרים לשנות את דרכי ההתייחסות המושרשים שלהם להתנהגות ילדיהם ומכאן גם מובנת הנטייה לפנות לערוץ התרופתי ולקוות כי משם תבוא הישועה.

3. שילוב של התערבות חינוכית מושכלת עם תרופות

שילוב סינרגטי מעשי ויעיל - ההשפעה הטובה של התרופה על יכולתו של הילד להקשיב, להתרכז ולמתן את התנהגותו האימפולסיבית, יוצרת נקודת פתיחה נוחה לעבודה חינוכית נכונה עם הילד. תחת השפעתה של התרופה גדלה הסבירות כי ייווצרו הזדמנויות פז להורה להעביר את מיקוד ההתייחסות ותשומת הלב שלו מקשיי ההתנהגות של הילד אל התנהגויותיו הנאותות ולחזקן בחום.

בנוסף לכך, תחת השפעת התרופה, יקל על ההורה והמורה לאתגר את הילד לבצע משימות מורכבות יותר ולחזקו על שיפור והצלחה, להתעלם מהתנהגויות בלתי ראויות שוליות ולהפסיק בהצלחה התנהגויות בלתי רצויות.

לסיכום, תחת השפעתה של התרופה יהיה זה קל יותר להנחות את ההורים והמורים לביצוע עקבי ונכון של התערבות חינוכית יעילה אשר תאפשר בסופו של דבר את הדהייה ההדרגתית של מתן התרופה עד להפסקה מוחלטת או את נטילתה באופן נקודתי בלבד על פי הצורך.

עשרה צעדים להתערבות חינוכית משולבת לטיפול יעיל בילדים עם קשיי קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD):

1. הגדרת הבעיות

הגדירו לעצמכם באופן אופרטיבי את קשיי ההתנהגות הייחודיים של ילדכם. מה הוא בדיוק עושה? מתי? בנוכחות מי והיכן? לדוגמא: מתקשה / מסרב להכין שעורי בית לבד, בעיקר במקצועות חשבון ועברית, בוכה שקשה לו ולעיתים זורק את המחברות וכלי הכתיבה.

2. שכיחות התופעה

איספו נתונים באופן שוטף על שכיחות הופעת קשיי ההתנהגות של ילדיכם, בכדי לעמוד על השינויים החלים בהתנהגויותיו של הילד כתוצאה מהתהליך ההתערבותי. דף רישום כזה יכלול סעיפים כגון יום, זמן, תיאור ההתנהגות, באילו נסיבות התרחשה ההתנהגות, כיצד הגבתם על ההתנהגות ובמידת הצורך, תיעוד מועדי ומינוני לקיחת התרופה הניתנת לילד על ידי הרופא המומחה.

3. דרגת קושי בלימודים

הבטיחו את הצלחתו של הילד במטלות הלימודיות והאחרות על ידי הקפדה על רמת קושי מתאימה (הגבוהה ביותר המאפשרת הצלחה בביצוע), מתן חומרי למידה מעניינים הכוללים הגדרת משך הזמן לביצוע המטלה ומקום למשוב מיידי על הצלחה והשתדלות.

4. סביבת עבודה

הקפידו על מעבר הדרגתי מסביבה לימודית שקטה ללא הפרעות - לסביבה לימודית טיפוסית, המאופיינת ברעש ובצפיפות מסוימת.

5. רוטינות

שימרו ככל האפשר על רוטינות קבועות במהלך השבוע (ארוחות, שיעורי בית, הליכה לישון).

6. שיחה מקדימה

הכינו את הילד לקראת קשיים צפויים על ידי שיחה מקדימה, לדוגמא: "אנחנו הולכים לקניון, יהיו שם הרבה אנשים וחנויות. אני מצפה שתחזיק לי את היד. אנחנו ניכנס ביחד לחנות הבגדים ונבחר בגדים בשבילך ובשבילי. יכול להיות שיהיה לך קצת קשה. למרות זאת, אני מצפה ממך להמתין בסבלנות. לאחר מכן, נלך לחנות שאתה הכי אוהב ותוכל לבחור מתנה".

7. תרגול תגובה

וודאו כי הילד מבין מהי ההתנהגות הראויה כאשר הוא ניתקל בקושי ובמצב מתסכל ותרגלו איתו תגובה נאותה אלטרנטיבית.

8. עידוד

חזקו ועודדו את הילד במינונים מוגברים על ביטויי איפוק, הבלגה, הקשבה והתמודדות נאותה עם קשיים ועל משכי זמן (אפילו אם הם קצרים), בהם לא הפגין התנהגות בעייתית.

9. תגובה נחושה ועקבית

אל תאפשרו לילד להפגין התנהגויות לא ראויות כאשר הוא ניתקל בקושי על ידי הגבה נחושה, עקבית ואחידה של אי קבלת ההתנהגות הלא ראויה. לדוגמא, אמרו: "לא מקובל עלי!" ו/או "הפסק מיד!" בקול שקט, רגוע אך תקיף, ללא ויכוחים, איומים וניסיונות לשכנע.

10. הפחתת התרופות

תוך היוועצות עם הגורם הרפואי, הפחיתו באופן הדרגתי את נטילת התרופה, תוך שמירה על יישום עקבי של גישתכם החינוכית החדשה.

פרופ' עמוס רולידר , אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

• לכל הכתבות בסדרה.