אתן מוכרות בזול את המשאבים היקרים שלכן
גם הגבר העדין והרגיש וגם הגבר החזק והתחרותי לא יצליחו לשרוד ללא המרכיב הנשי האקוויוולנטי. העדינים יתרסקו לתוך דכאונות, התחרותיים יהפכו לעמוסי אגרסיה בלתי מנוקזת. תזכורת לכללי ניהול משא ומתן, לתשומת לבכן, נשים
משא ומתן הוא תמיד תהליך קשה ובעייתי. זהו שם מכובס, או מגוהץ, לדינמיקה של יריבות מנומסת; זה מתחיל בכך שלכל צד יש משהו שהצד השני רוצה. בתמורה הוא מוכן לתת משהו, אבל פחות ממה שהצד השני היה רוצה לקבל תמורת מה שהוא נדרש לתת.
ובכן, מתחת לפני השטח מתנהלת מניפולציה שקטה ועיקשת מצד הגברים. בעזרת מסרים סמויים הם מצליחים לשכנע את התת תודעה הנשית שהם, הגברים, יוכלו להסתדר בלעדיהן טוב יותר.
אלמלא היו הפרשים רציניים בין שווי מיוחס לתמורה שמוכנים להעניק, לא היה פורץ המשא ומתן. והיו סוגרים על חילופי משאבים או מוצרים. או חילוף של מוצר תמורת תמורה.
כלומר, כל צד מאמין, או רוצה שהצד השני יאמין, שמה שיש לו שווה יותר ממה שיש לצד השני, ועל כן הוא צריך לתת פחות ממה שיש לו ולקבל יותר ממה שיש לצד השני.
הדינמיקה של המשא ומתן מצויה עמוק בתוך עולם של מסחר. החוקים השולטים על המסחר הם להרוויח על מה שאתה מייצר, או על משאבים שעוזבים אותך, ולא להפסיד, או להפסיד כמה שפחות, על מה שאתה מוציא.
משא ומתן מוכרע, לא פעם, כבר ברמה הפסיכולוגית. השאלה הפסיכולוגית הטרומית הראשונה היא: עד כמה כל אחד מעריך את השווי של מה שיש לו ביחס לשווי של מה שיש לאחר. השאלה הטרומית השנייה: איך כל צד מעריך את הערכת הצד השני את השווי של מה שיש לו. כי אם צד אחד חושב שהצד השני מעריך את המשאב שלו בפחות משוויו האמיתי, הוא יהיה מוכן להעניק בתמורה פחות מהשווי האמיתי.
הצד המפסיד במשא ומתן הוא זה שמוכן למכור את המשאב שלו בפחות משוויו האמיתי, כי הוא חושש שאם לא ימכור אותו בשווי זה, הוא יפסיד את כל העסקה.
המשא ומתן מוכרע בשלב שבו צד אחד מוותר על תמורה הולמת, מכיוון שהוא סובר שאחרת - הצד השני יהיה מוכן לוותר על כל העסקה.
בכל רגע, כל צד מנסה להחליט אם שווה לו לקבל תמורה נמוכה כנגד הפסד של העסקה כולה.
ובשלב כלשהו, צד אחד מחליט שאם לא יענה לשווי הנמוך, יפסיד את כל העסקה, ואז הוא מסכים לשווי הנמוך. כלומר, הצד המפסיד מוכר את המשאב היקר שלו בזול, מכיוון שהוא משוכנע שיסתדר פחות טוב ללא מכירת המשאב מאשר עם קבלת שווי נמוך עבורו.
משא ומתן שכזה מתנהל כל הזמן בין הנשים לגברים. הגברים רוצים מהנשים משהו, והנשים רוצות מהגברים משהו. כל צד יכול לקבל מהצד השני את מה שהוא רוצה, אבל כמו בכל משא ומתן יש כאן שתי שאלות: זמן האספקה (מי יספק את המשאב שלו ראשון, ובאיזה מהירות יספק אותו), ומה וכמה יצטרך לתת בתמורה. המנצח ייתן כמה שפחות תמורת כמה שיותר. והמפסיד יקבל פחות וייתן יותר.
לנשים שני משאבים עיקריים: מיני (סקס) ורגשי (אהבה). לגברים שני משאבים: עוצמה (כוח) ומיצוב חברתי משופר (בגלל המעמד החזק שלהם בחברה).
מנקודת מבט גברית, המשאב המיני הוא תגמול עבור הגבר הלוקח חלק במרוץ העכברים. תגמול המעניק לו עונג מצד אחד, וחיזוק מעמדו מצד שני.
אם הגברים שרצים אחר המשאב המיני הם הגברים החזקים, התחרותיים והכוחנים, הרי שהגברים הזקוקים למשאב השני הם רגישים ועדינים, שזקוקים לתמיכה הרגשית של האשה כדי לעמוד בפיגועים ובהנחתות של החיים.
אמנם כל הגברים זקוקים לשני המשאבים, אבל לא כולם זקוקים לכל אחד מהם במידה שווה. הגברים העדינים והרגישים אולי מוקסמים מהמטען המיני, אבל זקוקים, נואשות אפילו, לתמיכה רגשית.
ומובן שיש גם מישור פסיכולוגי: הגברים הכוחניים זקוקים לידיעה הפסיכולוגית שהם מסוגלים לכבוש את המעוז המיני ולנצל את משאבים לצרכיהם. הגברים העדינים זקוקים לדעת שיש להם בית רגשי לחזור אליו מקרבות הקיום.
גברים משתי הרמות לא יצליחו לשרוד ללא המרכיב הנשי האקוויוולנטי לרמתם. העדינים יתרסקו לתוך דכאונות וחרדות. התחרותיים יהפכו לעמוסי אגרסיה בלתי מנוקזת, שאיתה יהרסו זה את זה, ו/או את עצמם ו/או את החלשים והעדינים שבחבורה.
עד כאן לגבי הזדקקות הגברים למשאבים נשיים. ומה לגבי הנשים?
הנשים זקוקות למשאב הכוח שיכול להעניק להן ביטחון ויציבות. משאב זה קשור ליכולת להסתדר בעולם החברתי, הטכני והחומרי, שנשלט על ידי גברים. המשאב השני, אהבה, הוא היכולת להתאחד עם נפש אהובה.
בסך הכל גברים זקוקים למשאב הנשי לא פחות משהנשים זקוקות למשאב הגברי. רק שגברים נמצאים בעמדה פסיכולוגית ואסטרטגית טובה יותר.
הנשים שוכנעו בשלב כלשהו לחשוב שהמשאב (או הסחורה) הרגשית והמינית שלהן אינם מלהיבים עד כדי כך שהגברים יהיו מוכנים בתמורה להעניק להן אהבה, כבוד, מרחב נשימה, תמיכה, ביטחון ויחס הוגן ומתחשב כבני אדם. במקום זה הן חשות שהגברים יסתדרו בלעדי הסחורה שלהן יותר טוב משהן יסתדרו בלי סחורת הגברים: עוצמה, ביטחון, קשיחות, הגנה, יכולת פריצה לעולמות חברתיים, כלכליים, מסחריים וכו'. בקיצור, יכולת להסתדר בעולם.
אבל זה פשוט לא נכון!
גברים תלויים במשאבים הנשיים לא פחות, ואולי אפילו יותר. הואיל והם שולטים בחברה, נדמה לנשים שהם מסתדרים מצוין. זו אשליה פסיכולוגית שנטע השולט (גברים) במוחו של הנשלט (נשים).
גברים מפנים את משאבי הכוח והשליטה נגד נשים
עוד מבט:
כשהנשים נכנסות לתחום הכיבושים
טובי בראונינג
על פניו נראה לנו היום שהאשה סוף סוף משוחררת, גם במיניותה. אך בעצם אין זה שחרור המיניות הנשית, אלא נשיות המתחרה במיניות הגברית בכלים גבריים. הנשים ויתרו על המהות הנשית ואימצו את המושגים המקובלים. זה מה שקורה כשלא עושים את האבחנה בין "שווה" לבין "זהה"
מה שקורה לרוב זה שנשים מוותרות בשלב מוקדם של המשא ומתן, מעניקות משאבים רגשיים ומיניים, ואז מצפות לתמורה הולמת. זו בדרך כלל מאחרת להגיע, ואולי לא מגיעה אף פעם. או גרוע מזה, כשהיא מגיעה, במקום שתוענק לאשה, היא מופנית נגדה. גברים מפנים את משאבי הכוח והשליטה נגד נשים, כדי לשלוט בהן. וכך הן יוצאות קירחות מכאן ומכאן: הן לא מקבלות את האהבה, החסות והמהלכים שיש לגברים בחברה, ובמקום לקבל חסות הן הופכות לנשלטות, או אפילו קורבן לכוחניות הגברית.
נשים צריכות ללמוד להשתמש במשאבים שלהן לא כאתנן שקונה את הגברים, אלא כמשאב יקר. הנשים צריכות למנוע את מתן המשאב היקר הזה עד שיקבלו מהם את משאבי העוצמה, התמיכה והחסות שהן אמורות לקבל. יש לנשים יכולת למנוע מהגברים מין ואהבה אם הם לא מספקים קודם כל את הסחורה.
הנשים, בגדול, עוד לא הגיעו להחלטה שאליה הגיעו הנשים במחזה ליזיסטרטה של אריסטופנס. במחזה זה הנשים, ממניעים פציפיסטיים, מחליטות על סרבנות מינית שתעצור את המלחמה. הגברים, שבתחילה מתייחסים לעניין בביטול ובזלזול, אינם עומדים בסופו של דבר בקושי הפיזיולוגי ונכנעים לנשים. הנשים הצליחו "לייבש" אותם על ידי מניעת חסדים מיניים.
אבל כאמור, מה שקורה בדרך כלל הוא שבשלב מוקדם מדי הנשים נשברות ומעניקות את המשאב הזה, מתוך חשש פנימי עמוק ומושרש שמא בלא הענקת חסדים מיניים הן יינטשו וישארו עם רגשות אהבה ועם ויצרים מיניים שאין מישהו ראוי להעניק לו אותם.
זה לא שנשים לא צריכות סקס, או שהסקס לא חשוב להן
כאן המקום להבהיר שזה לא שנשים לא צריכות סקס, או שהסקס לא חשוב להן, אבל הצורך הזה אולי פחות שולט עליהן. יש לנשים סדרי עדיפויות שונים. הצורך בקבלת עוצמה וחסות חברתית, וקבלת אהבה מתחרה בצורך המיני.
נשים כה משוכנעות שהגברים יסתדרו בלעדיהן טוב יותר מכפי שהן יסתדרו בלי הגברים, או שהגברים יסתדרו עם נשים שאותן קל יותר להשיג מבחינה מינית, עד שהן מוותרות ומעניקות את החסדים המיניים והרגשיים תמורת הרבה פחות ממה שמגיע. בסופו של דבר הגברים, ובמיוחד המניפולטיביים והנחושים שבהם, יוצאים מנצחים במשא ומתן שבין המינים. ונשים מוכרות את הבכורה במחיר נזיד העדשים של מציאת בן זוג.
אבל למה? מדוע הנשים נכנעות כמעט ללא קרב ומעניקות משאבי מין ורגש, כמעט ללא תמורה הולמת?
מצד שני:
להילחם אנחנו יודעים. ומה עם לדעת לאהוב?
יועד לוסטיג
הכוחות נערכים משני צידי המתרס. "בנות ביצ'יות", "גברים גסי רוח", "משתרללות" ו"קמצנים" צועדים לעבר המוצבים בחזית ואינם שואלים את עצמם לשם מה. אומץ הוא ללכת עם ליבך תחת אש, בלי לדעת אם היא רואה בך אויב או אוהב. זו העוצמה האמיתית, היכולת לבחור, לא היכולת להיפגע
משא ומתן יכול להתנהל ברמה גבוהה או נמוכה. ברמה גבוהה יש כבוד הדדי ורצון של כל צד שהצד השני לא יצא מופסד או מפסיד בתוצאה הסופית (win-win). ברמה הנמוכה זו מלחמה שבה צד אחד רוצה להכניע את הצד השני ולקחת ממנו את המשאבים שלו.
המצב העכשווי בין גברים לנשים הוא מצב של מלחמה, בה צד אחד מנצח על חשבון הצד האחר. כל מלחמה היא תוצר של כשלון לאחד ניגודים על מנת להשיג מצב של צמיחה או התפתחות. אם מלחמה היא מצב בו קוטב אחד פונה כנגד האחר, הרי שצמיחה ויצירה היא מצב של איחוד סינרגטי בין הקטבים.
כפי שהדברים מתנהלים כיום, לא יהיה מעבר ממצב של מלחמה למצב של סינרגיה וצמיחה. לפחות כל עוד הדבר תלוי בגברים (כי השולט בדרך כלל לא נוטה לוותר על שליטה). וכך, האפשרות היחידה למעבר מפאזה של רמה נמוכה (מלחמה) לפאזה גבוהה (צמיחה והדדיות) תלויה בכך שהנשים יפתחו מודעות לכוחן להטיל סנקציות, דרך מניעת המשאב שגברים כה חפצים בו.
רק כך אולי ייאלץ המגדר הגברי לעבור מפאזה של ניצול לפאזה של כבוד.
אמנם כבר כיום נשים מתעוררות למודעות הזאת, אבל זה נעשה לפי האסכולה הפמיניסטית, שלמעשה מעתיקה דרכי לוחמה גבריות. ובדרכי לוחמה גבריות - תמיד יהיה לגברים יתרון. על כן, נשים צריכות למצוא את דרכי הלוחמה הנשיות. וכדי לעשות זאת, עליהן ראשית להבין ולהכיר את מקור העוצמה שלהן במשא ומתן ולהשתמש בו בתבונה.
- גבריאל רעם הוא מחבר הספר "אמנות השיחה". נפתחת קבוצה של מעגלי דינמיקה דיאלוגית בהנחיה תודעתית ברוח הספר. לפרטים
לפנייה לכתב/ת 
גברים תלויים במשאבים הנשיים לא פחות, ואולי אפילו יותר
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
