אז למה באמת שורפים אנטנות סלולריות?
לפני שבועיים פוצצה דירה בנשר בגלל אנטנה סלולרית שמוקמה בתוכה. איני תומך בגילויי אלימות שכאלה, אך גם איני מתפלא שהציבור שחי בצל האנטנות נוקט במוצא הזה. כאשר כבר יותר משנתיים גוררות הרשויות את הסדר תחום הקרינה בחוק, וכאשר אין בפועל אכיפה ופיקוח, מקרי אלימות כאלה מתרחשים ויתרחשו
פיצוץ הדירה בנשר לפני כשבועיים, בגלל אנטנות סלולריות שמוקמו בתוכה, היה עוד ביטוי אלים למאבק התושבים באנטנות הסלולריות באזור. קדמו לו מקרים רבים של שריפות וחבלות בציוד שמפעילות חברות הסלולר במוקדי השידור שלהן. כבר עכשיו אומר במפורש: אינני תומך בגילויי אלימות והשחתת רכוש, ואני מגנה תופעות שכאלה, אך אין זה מקרי שהציבור חש שרק באופן הזה הוא יוכל "להזיז דברים בשטח".
כל אירוע שכזה גורר את התגובות האוטומטיות משני צידי המתרס המעורבים במחלוקת: פורום חברות הסלולר טוען להיסטריה ופסיכוזת המונים של לקוחותיו, המעשירים מצד שני את חשבונות החברות במליארדי שקלים מדי שנה. הפורום לסלולאריות שפויה, מנגד, נדחף לגינויי האלימות וחוזר ומדגיש כי מטרתו היא הסדרת תחום הקרינה ולא פגיעה בטכנולוגיה עצמה.
אך המציאות מורכבת יותר מהתגובות הרגילות הללו. לצערנו, דיונים רבים של חברי הפורום לסלולריות שפויה עם תושבים המתמודדים עם חשיפה לקרינת אנטנות בכל רחבי הארץ, מסתיימים באמירה מצידם שרק שיטה אחת הוכיחה את עצמה עד כה - השיטה הכוחנית.
מצב דברים זה איננו מקרי. אנו מלווים כבר למעלה משלוש שנים את המאבק להסדרת תחום הקרינה הבלתי מייננת. בפרק זמן זה חווינו את כל צורות הכוח המאורגן שיכולות חברות ענק, במונחים ישראליים, להפעיל על אזרחים, על מחוקקים ועל רגולטורים, שמטרתם אמורה להיות שמירה וקידום אינטרסים ציבוריים רחבים.
דוגמאות לא חסרות: ביומה האחרון של הכנסת ה-16 נרשמה פריצת דרך משמעותית שהיינו שותפים לה - השלמת החוק לקרינה בלתי מייננת, חרף לחצים אדירים מצד החברות. אך מאות אלפי אזרחים שעקבו אחרי התהליך וציפו לשינוי ביום שאחרי התאכזבו. למעשה, התקנות שנועדו להסדיר את יישום החוק, ושהיו חייבות להיות מותקנות עד סוף 2006, לא אושרו עד היום. הפורום ו"אדם, טבע ודין" עתרו נגד הממשלה וחברות הסלולר בנושא, ועתירתינו עדיין תלויה ועומדת.
מאבקנו נסב סביב אנטנות דוגמת אילו בנשר, המותקנות ומוסתרות במרפסות וגגות בתים. המשרד להגנת הסביבה וועדת הפנים של הכנסת רוצות לאסור הקמת אנטנות שכאילו, למורת רוחן של חברות הסלולר, המונעות את השלמת התקינה.
גם פעילות הרגולטור בנושא, ללא קשר להשלמת תהליך החקיקה, כמעט מעליבה. כיום ישנו עובד אחד של המשרד להגנת הסביבה שאחראי לנושא במשרה חלקית. הוא חותם על אלפי אישורים למוקדי שידור בשנה, ומפקח על 30 אלף אנטנות קיימות ועל הבדיקות השנתיות שלהן - שנעשות בפועל על ידי עובדי חברות הסלולר.
גם התיקון לתכנית המתאר הארצית העוסקת במוקדי השידור הסלולריים מתקדם לאיטו. התיקון החל את דרכו ב-2005 וסוכל על ידי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון בצעד חריג שמנע את אישור הממשלה לתיקון המוצע. כיום חברות הסלולר ומשרד התקשורת תוקעים מקלות בגלגלי התיקון, המבקש להגביר את השקיפות והשתתפות הציבור בתהליך הקמת האנטנות.
גם אם יאושר התיקון הוא לא יחול על מרבית האנטנות המותקנות כיום, ופטורות מחובת היתר בנייה. אנטנות אלה עוקפות את החוק תוך ניצול חוק הבזק (שעניינו תקשורת נייחת - א.ד). גם עניין זה נדון בבתי משפט ובכנסת, אך הממשלה לא השכילה לקדם אותו בשנים האחרונות.
והיו גם הנחיות משרד הבריאות לצמצום את החשיפה לקרינת המכשירים הניידים, שלא הובילו עדיין להסדרה מינימלית של התחום. החברות לא מחוייבות להוסיף אזניה למכשירים, לפרסם אזהרות, להגביל את השימוש במקומות ציבוריים סגורים, לפרסם באופן בולט ומשווה את רמות הקרינה, ולהימנע מפירסום לילדים.
כל אילו מביאים למצב שבו התושבים, החיים בצל איום האנטנות, נדחקים לפינה. הם אינם יכולים לנקוט כל צעד משמעותי לבירור היקף הסכנה הנשקפת להם ולפעול לצמצומה. פעמים רבות האנטנות מוקמות או פועלות בהסתר, עם היתרים חלקיים, ומתגלות רק לאחר שנים.
כאשר האמון במערכת ההון הפרטית הזו שואף לאפס, וכאשר אין איזון מצד מערכת ממסדית להסדרה ופיקוח, אין פלא לצערנו, שמקרי אלימות כמו זה בנשר מתרחשים ויתרחשו.
לפנייה לכתב/ת 
