"נראתה כמו ילדה שהוציאו מפח האשפה"

ליעד בן ה-10 ונועה בת ה-8 הגיעו בתחילת השנה למשפחתון אומנה. הסיפור האישי שלהם כלל הזנחה קשה והתעללות מינית. "אמם היתה כל היום בעבודה ולא דאגה למה שקורה בבית", מספר ניר, מנהל אשכול משפחתונים. "לאחר חודש התברר שהילדה נפגעה מינית כמה פעמים על ידי אנשים מזדמנים בחייה, שהכירו כנראה את הנסיבות. האח הגדול היה אחראי על האחות הקטנה. בכיתה ה' הוא התנהג כמו מבוגר. את מבינה, מי שהיה אומר לה 'כן' או 'לא' על כל מיני דברים, זה ילד בכיתה ה'.

"הם לא ידעו איך מדברים לאנשים - הם דיברו בצורה בוטה וקשה ולא הקשיבו לאף אחד. לשניהם לא היה בגד אחד שיכלו להמשיך ללבוש. היא נראתה כמו ילדה שהוציאו עכשיו מפח האשפה".

אלו הם ילדי המשפחתונים. ילדים ששלפו אותם ממעמקי הסיוט של חיים ללא תקווה, חיים ללא תוכניות, חיים ללא חלומות. אל המשפחתון מגיעים ילדים לאחר שמוצו כל הניסיונות לשיקום המשפחה במסגרת הקהילה ולאחר שהובהר מעל לכל ספק שיש בבית התעללות או הזנחה קשה מאוד. אלו הם ילדים שלא ניתנו להם הצרכים הבסיסיים ביותר.

הילדים של כולנו:

• המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
• ציון כהן חוזר "אל עצמו"
• כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?  
• צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט
• מיכאל ונמרוד לבד בעולם
• ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
• העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
• יכול להיות שמישהו בעולם באמת דואג לי?
• 9,000 ילדים בארץ מחכים לבית
• התינוקת שננטשה בחדר האשפה מחפשת בית
• אוהבת אותה כאילו אני ילדתי אותה
• מי ילמד אותי לשחק בבובות?
  

"הם מגיעים אלינו הרבה פעמים עם כינים", מספר ניר. "כשאני אומר כינים, אני לא מתכוון לכמה כינים, שיכולות להיות לכל ילד. אני מדבר על כינים שרואים אותן ממש נופלות מהראש לכורסא. כמעט תמיד מדובר גם על הזנחה רגשית. הם מגיעים מאוד סגורים. בשלבי הקליטה הראשונים רואים בעיניים שלהם את הרצון שמשהו טוב יקרה להם בחיים, שמישהו יעזור. אלו ילדים שהסתובבו ברחוב וקרו להם כל מיני דברים - ילדים שעברו פגיעה מינית, ילדים שהוכו. לפעמים הם מגיעים ואנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה. הסיפורים יוצאים בהמשך, לפעמים אחרי הרבה שנים".

מהו משפחתון?

משפחתון היא אומנם מילה בהטיה של הקטנה, אך בפועל מדובר במעין משפחה גדולה. גדולה מאוד. זהו בית גדול, המנוהל על ידי זוג נשוי, לרוב עם ילדים משלהם. אחד מבני הזוג, בדרך כלל האישה, עובד במשרה מלאה במשפחתון ובן הזוג עובד לרוב מחוץ לבית בחצי משרה. המבנה המשפחתי והנוכחות של ההורים בבית חשובים מאוד גם בהיבט של השגרה שהילדים חווים. הכוונה היא לתת לילדים את האפשרות לחוות מודל נורמטיבי של משפחה.

בכל משפחתון חיים 7-11 ילדים בגילאי 6-18 שהוצאו מביתם. המשפחתון פתוח להורים הביולוגיים של הילדים והילדים יוצאים לביתם הביולוגי אחת לשבועיים ובחגים. בארץ קיימים 25 משפחתונים הפרוסים מחיפה בצפון ועד אילת בדרום. במשפחתונים אלו חיים כ-200 ילדים.

רות דה-אוילה, מנהלת המשפחתונים הארצית בעמותת "אור שלום", מספרת: "כשמגיעים למשפחתון, למתבונן מהצד קשה לפעמים לראות מי מהילדים הוא ילד ביולוגי ומי ילד של המשפחתון. נוצרים קשרים מאוד משמעותיים. הילדים במשפחתון עוברים חוויה מאוד משמעותית של לחיות בבית נורמטיבי. אני מגיעה לפעמים בצהריים ורואה את כל הילדים מתגודדים סביב אם הבית. מרגישים שם משהו מאוד חזק - אווירה ממש משפחתית. לפעמים הם יושבים עליה ולפעמים סתם מקיפים אותה. תשעה ילדים".

צוות המשפחתון

הורי הבית הם עמוד השדרה של המשפחתון. בנוסף, ישנו צוות קבוע המלווה את ילדי המשפחתון, את משפחותיהם הביולוגיות ואת הורי הבית. הצוות כולל עובדת סוציאלית, פסיכולוג, מדריכים קבועים, מנקה ומבשלת, שנמצאים כל יום. יש גם מורה לשיעורי עזר ולעיתים גם בנות שירות לאומי. צוות הבית הוא הכלי הטיפולי המרכזי, כאשר מושם דגש על עבודת צוות.

מהן הדרישות מהורי הבית?

הורי הבית עוברים מבחני אישיות. לרוב מדובר באנשים עם ניסיון בחינוך, בדרך כלל בגילאי 30 ומעלה. התפקיד מוגדר לקדנציה של ארבע שנים. דה-אוילה מספרת שישנם הורי בית הממשיכים בתפקיד גם עשר שנים ומעלה והם מלאי אנרגיה ומוטיבציה. הורי הבית מקבלים הדרכה שוטפת מצוות המשפחתון והם משתתפים כמובן בישיבות צוות קבועות.

המגמה היא משפחתונים קהילתיים

משפחתון קהילתי הוא משפחתון בו הילדים שייכים לאותו איזור מגורים וממשיכים למעשה לבקר במסגרות הטבעיות שלהם. הרציונל המרכזי הוא החשיבות בשמירת קשר חזק עם ההורים הביולוגיים. דה-אוילה מציינת שהקרבה הגיאוגרפית יוצרת לעיתים גם קשיים, אך מאפשרת עבודה של צוות המשפחתון עם ההורים, שהיא נקודה מרכזית בתוכנית הטיפולית של המשפחה.

קיימים גם משפחתונים ארציים שהם משפחתונים אליהם מגיעים ילדים מכל הארץ וכן משפחתונים למתבגרות, שהם משפחתונים ייעודיים לבנות בגילאי 12-18. במשפחתון כזה יהיו עד 7 מתבגרות בלבד. הכוונה היא לאפשר מסגרת מתאימה לאוכלוסיה בעלת מאפיינים דומים.

מתי משפחתון, מתי אומנה?

ענת דונוביץ', מנכלי"ת עמותת "אור שלום", מסבירה: "ההחלטה על ההפניה היא של מחלקת הרווחה. עד גיל 6 ילדים לא יכולים לשהות במשפחתון על פי מדיניות משרד הרווחה ובגילאים אלו הפיתרון המומלץ לילד שהוצא מביתו הוא משפחת אומנה. ישנה נטייה למתוח את משפחות האומנה כפיתרון אפילו עד גיל 10.

פרמטר חשוב נוסף בהחלטה הוא מצב ההורים. כאשר העורף המשפחתי פחות נוכח, למשל במקרה שהאב רצח את האם או במקרה של מאסר ממושך, הפיתרון יהיה אומנה לטווח ארוך.

היות וההשמה המיטבית הינה כאשר ישנו שיתוף פעולה של הורי הילד, ישנה השפעה גם לדעה של ההורים. לעיתים ההורים מרגישים מאוימים ממשפחת אומנה ולכן נוטים למשפחתון שנתפס אצלם כמסגרת שפחות מאיימת על ההורות שלהם. במקרים אלו הילדים יופנו למשפחתון. כמו כן, לעיתים כאשר מדובר על מספר אחים ומעריכים שיהיה קושי למשפחה האומנת להתמודד עימם בגלל עומס רב של בעיות, יועדף המשפחתון. כוונת האומנה היא לתת לילד משפחה שחיה בצורה הכי נורמטיבית שיש ולא תמיד הילדים במצב שמאפשר זאת.

המטרה: להחזיר את הילד הביתה

ילדים שוהים במשפחתון מספר שנים. המטרה היא להחזיר את הילד הביתה עם שיקומו ושיקום הוריו הביולוגיים. משך השהייה הממוצע במשפחתון הוא 5 שנים, לעומת אומנה בה משך השהייה הממוצע הוא 7 שנים. פער זה נובע מהפער בגילאי הילדים המגיעים לכל מסגרת, אך גם מההבדל בחוזק העורף המשפחתי בין שתי המסגרות.

להיות הורי בית היא משימה קדושה

"להיות הורי בית", אומרת דה אווילה. "זה מסע. זו לא החלטה של שנה. זוג שמקבל החלטה כזו ישב וחשב, אחרי ששמו מולם את כל הקשיים. אתה בעצם מכניס את המשפחה שלך לתוך משפחה אחרת. זוהי משימה קדושה, אבל קשה. הרבה אנשים נכנסים מתוך מקום של נתינה אינסופית. אין יום ואין לילה ואתה חושף את הקרביים שלך בפני צוות המשפחתון. אנשים מאוד צומחים כתוצאה מהתהליך, גם במישור הזוגי וגם במישור המשפחתי, אך זוהי ללא ספק משימה מורכבת".

כעת יש תקווה, יש חלומות

"כשליעד ונועה הגיעו לסיור במשפחתון בתחילת השנה, מאוד ריגש אותי לראות כמה הם רוצים את המקום", מספר ניר לסיום. "זה ניכר בהתעניינות האינסופית שלהם בכל פרט ופרט. הם גם ללא שכחו כלום - שם, כלל או חוק שסיפרו להם עליו. הצמא שלהם למקום כזה שהוא דואג ואכפתי, מכיל ועם גבולות היה עצום. לראות את ההתרגשות של נועה – הם קולטים שיש פה משהו אמיתי והוא יכול להיות שלהם.

"כשהם הגיעו, הם היו מיואשים לגמרי. לא איכפת היה לליעד שיזרקו אותו מבית הספר ופתאום, לאחר זמן קצר יחסית, רואים שאכפת לו. יש תוכניות. התרגשתי להביט בהם ולהבין שעכשיו יש שם תקווה, יש חלומות ושאיפות. תוכניות זה משהו נורא טריוויאלי לכולנו – מה עושים בשבוע הבא, מה יהיה. לילדים האלו זה לא משהו טריוויאלי בכלל".

שמות הילדים בכתבה בדויים.

• יש לכם שאלות בנושא אומנה, משפחתונים, משפחות קלט חירום? בפורום "הילדים של כולנו ". תוכלו לקבל תשובות.
  

• מעוניינים גם אתם לעזור לילדים ולהתנדב להיות משפחת אומנה או משפחתון? חתמו כאן על הטופס המקוון.