פגע וברח = רצח? "הגיע הזמן לצעד האמיץ"
הפרקליטות לרוב חוששת מתקדים, מסביר פרופ' עמנואל גרוס, ומפרט כיצד בכל זאת אפשר - ומומלץ - להאשים את דורסיה של מיטל אהרונסון ברצח. לעומתו, פרופ' אהרן אנקר סבור שהמצב המשפטי הסבוך מוביל לסעיף "הריגה" בלבד
"המכה הזו שאנו עדים לה - של הפקרות חיי אדם, הריגתם במעברי חצייה או בנסיעה באור אדום, תוך זלזול בכל זכויותינו לחיות כאן וניסיון להסתיר זאת - מצריכה כעת מחשבה חדשה ויצירתית", אמר גרוס ל-ynet. "הגיעה העת לעשות מעשה ולהעמיד לדין בגין עבירות חמורות מהריגה".
אישום כה חמור בעבירה שמתבצעת על הכביש נדירה מאוד. לדברי בן-חמו, שהודיע על כוונת המשטרה בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת, "זו הפעם השנייה בהיסטוריה של מדינת ישראל בה מוגש כתב אישום על רצח בתאונת פגע וברח".
הרכב שפגע במיטל (צילום: אגף התנועה, משטרת ת"א)
גרוס תומך ומסביר: "צריך לשדר מסר ברור לנהגים כי קיפוח חיי הזולת מתוך זלזול בחיים יכול להסתיים מבחינתם בהרשעה ברצח. עם זאת יכול להיות שתהיה רתיעה מלהעמיד אדם לדין בגין רצח כי העונש על עבירה זו הוא יחיד - מאסר עולם, בלי שיקול דעת לשופט והתחשבות בנסיבות. הפרקליטות זהירה ומהססת לפני תקדימים כאלו, אך אני מקווה שיימצא האדם האמיץ לבצעם".
לדבריו, העמדה לדין באשמת רצח תיחשב מגמה תקדימית מחמירה בכל הנוגע לעבירות בכביש, אך עדיין ברת ביצוע.
"אנחנו מכירים את סעיף 300 לחוק העונשין - רצח, רק מתוך מה שאנו מכנים 'בכוונת תחילה'. אך קיימות שלוש אפשרויות נוספות להאשים אדם בעבירה.
"המושג הרלוונטי במקרה של תאונת הפגע וברח הוא גרימת מותו של אדם במצב נפשי של אדישות או קלות דעת ותוך ביצוע מעשה עבירה, על מנת לקדם את העבירה או לנוס מזירתה. כלומר, העובר על העבירה מוסיף חטא על פשע בניסיון למלט עצמו", מסביר גרוס.
"בצורה זו ניתן להאשים ברצח במקרים של שוד, שכדי לקדם אותו או כדי להסתלק במהירות מהמקום ירו למוות באדם. יש לכך תקדימים והמלצת המשטרה היום, בצדק, מנסה לעשות הקבלה למקרים אלו גם בתאונת הפגע וברח".
"החשודים ינסו לטעון לאי-שליטה פסיכולוגית"
גרוס מפרט: "במקרה של מיטל אהרונסון, עבירה אחת בה ניתן להשתמש יחד עם דריסת הזולת שהסתיימה במוות, היא הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. אפשרות נוספת - ולכך לדעתי מכוונים כאן - היא הפקרה אחרי פגיעה בתאונה, לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה.
עם זאת, אומר גרוס, לא יוגש כתב אישום בגין רצח אם יוכח כי הבריחה מזירת העבירה בוצעה תוך "אי שליטה פסיכולוגית" וזעזוע מהתאונה. "ישנם מקרים בהם אדם נמלט מהמקום מתוך שוק. אם יש הסבר מדעי-פסיכולוגי להימלטות, יכול להיות שניתן יהיה להסתפק בעבירת הריגה והפקרה אחרי פגיעה ולא ברצח". בהתאם, מניח גרוס, "החשודים ינסו להתגונן בטענה זו אם אכן יואשמו ברצח".
דעה אחרת משמיע פרופסור (אמריטוס) אהרן אנקר, מומחה למשפט פלילי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. הוא סבור שקיים קושי להעמיד לדין בגין רצח, כשהעבירה הנוספת הנדרשת לפי סעיף 300 (א)(3) או-(4) אינה די חמורה.
"מבחינת החוק היום אין צמצום, כמו בחוק האמריקני, שם יש הכרח שהעבירה הנוספת שבמהלכה נגרם מותו של אדם תהיה מסוג פשע", אמר אנקר ל-ynet.
"עם זאת, אני לא זוכר שהגישו כתב אישום בגין רצח 'כשנעברה עבירה אחרת', זולת כשהייתה זו עבירה מאוד-מאוד חמורה כמו שוד, אינוס או הצתה.
"לכן, אם תשתנה מגמת הפרקליטות ויוגש אישום בגין רצח יש לדון בשאלה האם ליצור מנגנונים שיצמצמו את העבירה, כמו דרישה של זיקה מיוחדת בין שתי העבירות. הרציונל דומה לזה של סעיף 262 לחוק העונשין - אי מניעת פשע", הוא מסביר. "אם הפסיקה קבעה כי אי גילוי פשע לא מוביל להאשמה בסיוע לפשע, כך קשה לי להאמין שהפקרה אחרי פגיעה - כלומר, אי סיוע לנפגע בתאונה ביודעו שהאיש עלול למות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - תהפוך אדם לרוצח. לטעמי יש להאשימו בהריגה".
לפנייה לכתב/ת 
