בכנסת רוצים לחייב בהיתר את כל אנטנות הסלולר

בכנסת רוצים למנוע מחברות הסלולר להציב אנטנות מכל הסוגים בדירות מגורים - גם אנטנות קטנות שלא חייבות כיום לקבל היתר בנייה מראש.

ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת אישרה היום (ג') להצבעה בקריאה ראשונה הצעת חוק בנושא מכשירים הקרויים "מתקני גישה אלחוטיים". ההצעה, של חברי הכנסת דב חנין ומיכאל מלכיאור, היא לחייב גם מכשירים אלה בקבלת היתר בנייה מהרשות המקומית לפני הפעלתם - כמו שנהוג ביתר האנטנות הסלולריות. בימים הקרובים תובא ההצעה להצבעה בכנסת, כדי להבטיח שאם תעבור בקריאה ראשונה ניתן יהיה להחיל עליה רציפות, ולהמשך בחקיקה גם אחרי הבחירות.

עוד בנושא אנטנות סלולריות:

• הוועדה לתיכנון ובנייה: חברות הסלולר יידרשו ליידע על כל האנטנות
• עניין של גישה (אלחוטית) / אבי דבוש
• סוף לאנטנות סלולריות בבתי מגורים ומרפסות
• אז למה באמת שורפים אנטנות סלולריות? / אבי דבוש
  

"מתקני גישה אלחוטיים" פטורים מהצורך בקבלת היתר בנייה להצבתם. המתקנים, שנועדו במקור לתשתיות תקשורת נייחת של "בזק", הפכו לפיכך לאפיק החוקי המועדף עבור חברות הסלולר, שמתקשות לקבל היתרי בנייה להצבת אנטנות "רגילות" באזורים מאוכלסים.

על פי מידע של המשרד להגנת הסביבה שהוצג בדיון, החברות הסלולריות מפעילות 1,205 מתקני גישה אלחוטיים, מתוך כ-7,000 האנטנות הפועלות בישראל - נתח של כ-17 אחוז. לדברי ראש אגף הקרינה במשרד, סטיליאן גילברג, "חשיפת הציבור לקרינה גבוהה יותר כשמדובר במתקני הגישה לעומת האנטנות. אם סלולר הוא תשתית חיונית, למה להסתיר אותה? הבריחה אל מתקני הגישה היא בריחה מאחריות", הוסיף גלברג.

חברות הסלולר: ראשי ערים פוגעים בתושבים

מנכ"ל פורום החברות הסלולריות, ליאור ורונה, אמר בדיון כי החברות "משתמשות במתקני הגישה כשהן לא מקבלות היתרים לאנטנות", והוסיף ש"אם לא יהיו מתקני גישה – לא תהיה תקשורת סלולרית בישראל". ורונה סיפר כי קבלת היתרי אנטנות נמשכת שנתיים, מאחר שהעיריות "מעבירות אותנו מסכת התעללויות".

בשיחה עם ynet הוסיף ורונה: "לפי עמדתו המקצועית של המשרד להגנת הסביבה, כל האנטנות והמתקנים עומדים בתקן. הרשת הסלולרית היא תשתית לאומית המשרתת את רוב הציבור בישראל, אך יש ערים שלא מאפשרות להקים אנטנות ולא מנפקות היתרים - ולכן החברות צריכות לפנות לאפיק של מתקני גישה". הוא דחה טענות לפיהן החברות פועלות בהסתר, ואמר כי כל המתקנים והאנטנות רשומים במאגר שמפעיל המשרד להגנת הסביבה.

לדברי ורונה, החברות היו מעדיפות שלא להציב מתקני גישה בדירות, אלא להקים אנטנות מעל מוסדות ציבור בערים, אך ראשי הערים מסרבים ולמעשה מזיקים לתושביהם. "משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה קבעו שניהם כי קירבה לאנטנות מקטינה את הקרינה. כשראשי ערים מסרבים לתת היתרים הם מרחיקים את האנטנות אל מחוץ ליישובים, ומגדילים את הקרינה מהמכשירים".

ורונה ציין כי יש צורך בתחלופה של 10 אחוז מהאנטנות בכל שנה, ואם כולן יהיו מחוייבות בהיתר, תוך זמן קצר לא תהיה רשת ולא קליטה. הוא דחה את הטענה לפיה החברות מעוניינות בריבוי אנטנות כדי למכור שירותי דור שלישי כמו וידאו ואינטרנט. "... ריבוי האנטנות עולה לחברות כסף. כדי להקים אנטנה חדשה הן צריכות קודם לוודא שהאנטנה תשרת מספיק לקוחות ותהיה מוצדקת כלכלית, ובנוסף גם תאפשר מקסימום קליטה במינימום קרינה".

פינס: אתם מסתירים וזורעים פאניקה

בדיון דחה יושב ראש הוועדה, ח"כ אופיר פינס (עבודה) את דברי ורונה. "זה מצב לא סביר במדינה מתוקנת שאתם מחפשים קיצורי דרך כשקשה בדרך המלך, ומשתמשים במכשיר שנועד לעניין אחר".

"קיצורי הדרך הללו זורעים פאניקה בציבור וכל אחד חושש שבבניין שלו משכירים דירות לשיכון מתקני הגישה". פינס הציע לורונה להתמודד עם הקושי בקבלת היתרים בדרכים אחרות, ולא על ידי הסתרה.

נציגי משרד התקשורת והאוצר שהיו בדיון, התנגדו להצעת החוק והביעו תמיכה בעמדת החברות הסלולריות. הם הזהירו כי ביטול הפטור יפגע בתחרות בענף.

אבי דבוש, רכז "הפורום לסלולריות שפויה", ברך על ההחלטה לאשר את ההצעה. "מדובר ביום חשוב למאות אלפי תושבים החיים בצל האנטנות. מתקני גישה הן אנטנות לכל דבר, הנהנות מפטור בעקבות 'לקונה' בחוק 'הבזק'. רוב מוקדי השידור המוקמים בשנים האחרונות הם מסוג זה".