יש מנוס משביתה?

מסרבים לשמש ככלי מיקוח / משה נגדאי

לאחר שנים של שיתוף פעולה בין הסטודנטים לוועד ראשי האוניברסיטאות, מתעורר כעת גל מחאה גדול בקרב ציבור הסטודנטים. לשם שינוי, לא כולם מוכנים לקבל את גזירת הוועד לשביתה כמובנת מאליה. לשם שינוי, יש מי שמסרב לשמש כקלף מיקוח בדיונים מול האוצר.

מדי שנה יוצאים ראשי האקדמיה למחאה כזו או אחרת. לעיתים מדובר באגודות הסטודנטים, לעיתים סגל המרצים הבכיר והפעם ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) עומד בראש. מדי שנה משתמשים בקלף השביתה כקלף מיקוח מתוך ידיעה כי ציבור הסטודנטים יתמוך באופן אוטומטי במהלך ויפעיל לחץ על משרד האוצר.

הפעם, הצביעו הסטודנטים ברגליים. איננו מוכנים לתת יד למהלך. לא שאיננו חרדים למצבה העגום של האקדמיה ולבעיית התקציב החריפה. אך ישנן דרכים אחרות לפתור את המשבר מבלי לערב את ציבור הסטודנטים. זה אשר בכל פעם בשלוש השנים האחרונות מוצא עצמו בעין הסערה.

נשאלת השאלה: אם מצב האקדמיה כה עגום, מדוע שלא יושבת המחקר? מדוע לא להשבית את תוכניות לימודי החוץ? מדוע אנחנו שובתים בעוד הסטודנטים לתואר שני בתוכניות המנהלים ממשיכים ללמוד? הרי טוענים כי אין כסף לפתיחת שנת הלימודים. ואם ההוראה באוניברסיטאות מהווה אחוז קטן בלבד מפעילות האקדמיה ואילו החלק הארי הינו המחקר, ואם אכן אין תקציבים, מדוע הראשונים להיפגע הם הסטודנטים?

התאחדות הסטודנטים מיהרה לתמוך בור"ה ולהעמיד לרשותה את צבא התלמידים האימתני מבלי להתחשב בהלך הרוח בקרבם. בכך היא מעלה באמונם של מי שבחרו בה. את האצבע המאשימה של ההתאחדות אין להפנות רק לכיוונו של האוצר, כי אם גם לכיוון האוניברסיטאות אשר ניהולן הכושל גם הוא שהביא למשבר הנוכחי. אין למהר להעמיד לרשות כל דורש את כוחם של הסטודנטים העייפים ממילא.

כרוניקת השביתות בשנים האחרונות לא משיגה תוצאות רצויות. הן משמשות ככיבוי שריפות זמני בלבד ובכך גוררות אחריהן שביתות נוספות בשנים הבאות. השביתות גורמות לפגיעה כלכלית חמורה בסטודנטים, שנאלצים לעמוד בשיעורי השלמה המועברים בזמנם החופשי וכך למעשה ניטלת מהם האפשרות לצאת לעבוד. הן גם פוגעות פגיעה אנושה באיכות ההוראה שכן הסמסטרים מתקצרים לכדי חצי. כך מעבירים שנת לימודים אקדמית רק בכ-20 שבועות בודדים.

"סטודנטים למען סטודנטים" מבקשים לשים סוף למעגל הקסמים ומבקשים מור"ה לפעול על מנת לצמצם את הפגיעה בסטודנטים, לקבל אחריות חברתית ולהימנע משביתה חסרת תועלת.

משה נגדאי, יו"ר תנועת "סטודנטים למען סטודנטים" וסטודנט באונ' חיפה

מערכת ההשכלה הגבוהה בקריסה. זו עובדה. בשנים האחרונות המערכת סבלה מקיצוץ חסר תקדים שביצעו פקידי האוצר באישור הממשלות השונות.

חייבים להבין את המציאות התקציבית במערכת ההשכלה הגבוהה כדי להבין את עומק המשבר – בצד ההוצאות של מערכת ההשכלה הגבוהה, חלק נכבד מהן אינו בשליטת ראשיה, שכן מרביתם באים לידי ביטוי בהסכמי שכר, תחזוקת מבנים והוצאות על מחקרים ארוכי טווח. ראשי המערכת יכולים למנוע הוצאות נוספות על-ידי אי קליטת תקנים חדשים במקום העובדים שפורשים מהמערכת ועל-ידי הגדלת היחס בין הסטודנטים למרצים (כיתה עמוסה לעייפה של 200 סטודנטים זולה מזו של 50).

גם לגבי ההכנסות מוגבלת יכולתם של ראשי המערכת, שכן רובן מגיעות מתקציב המדינה ושכר הלימוד, שקובעים נבחרי הציבור. על ראשי המוסדות להשיג הכנסות נוספות מתרומות ומענקי מחקר. בשל המשבר הכלכלי העולמי, הכנסות אלה עומדות בספק השנה.

בשנים האחרונות קיצץ האוצר מעל ל-20% מתקציב מערכת ההשכלה הגבוהה. מדובר בקיצוץ בלתי אפשרי, שכן אין יכולת לקיצוץ זהה בצד ההוצאות. מה עשו אם כן כדי להתמודד עם רוע הגזירה? סגרו חוגים, הפסיקו לקבל סגל חדש, שילשו את מספר הסטודנטים בכיתות, הפסיקו לרכוש ספרים לספריות. המשמעות היא שהרמה האקדמית ורמת המחקר הידרדרו, ונחסמה האפשרות בידי סטודנטים אשר חשבו לפתח קריירה אקדמית לעשות זאת בארץ. או אז עזבו מיטב המוחות לחו"ל. כך הגיעה ההשכלה הציבורית בישראל למקומות האחרונים בדירוגי העולם המערבי.

הטקטיקה של פקידי האוצר ברורה - "הפרד ומשול" בהשכלה הגבוהה. כך הם מקדמים הלכה למעשה את הפרטתה ואת המשך הקיצוצים. הם יאמרו לסטודנטים שמעלים את שכר הלימוד ושהניהול במוסדות כושל, ויאמרו לראשי המוסדות שאם רוצים תוספת תקציבים עליהם להיות שותפים להליך ההפרטה ולהעלאת שכר הלימוד.

עד השנה הטקטיקה הזו הצליחה. לסטודנטים לא הייתה ברירה אלא להגן על הניסיונות החוזרים ונשנים להעלאת שכר הלימוד. למועצה להשכלה גבוהה לא הייתה ברירה אלא להסכים להליך ההפרטה ולקבל בתמורה כמה מיליוני שקלים (מתוך מיליארדים שקוצצו). כך הלכה וקרסה האקדמיה. בשנים שעברו איימו נשיאי האוניברסיטאות להשבית את הלימודים והסטודנטים יצאו נגדם, וכאשר הסטודנטים ביקשו לטפל בשכר הלימוד יצאו נגדם נשיאי האוניברסיטאות. כך הצליח האוצר לסכסך בין הגורמים השונים במערכת.

השנה החלטנו להיות חכמים יותר. כשהודיעו נשיאי האוניברסיטאות כי הם מתכוונים שלא לפתוח את שנת הלימודים, עמדו בפנינו שתי אופציות בשביל למנוע את רוע הגזירה - להיאבק נגדם ולהביא לפתיחת שנת הלימודים ללא תוספת התקציבים, או להיאבק במשותף נגד פקידי האוצר, למען הזרמת תקציבים חיוניים למערכת.

הדרך הקלה הייתה להיאבק בנשיאים, שמצטיירים כאליטיסטים שדואגים לעצמם על גב הסטודנטים. אך ברור שכך היינו נותנים יד לשקיעת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.

הדרך הקשה אך הנכונה היא לשלב ידיים עם המרצים כנגד האוצר, בתנאי שהנשיאים יפסיקו לדבר על גובה שכר הלימוד. זהו נושא פוליטי שאינו בסמכותם. ובתנאי שלא תהיה שביתה נוחה: אם אין תקציבים אז אין גם תקציבים להוראה, גם למחקר וגם לתחזוקה ולא ייתכן שיפגעו רק בסטודנטים. דרשנו מהנשיאים לסגור את האוניברסיטאות כליל, במתכונת שבת. תנאי נוסף שהצבנו: שלסטודנטים תהיה אמירה לגבי אופן חלוקת תוספת התקציבים. עלינו לוודא שהם יגיעו לשיפור ההוראה ולקליטת סגל חדש ולא לבזבזנות מיותרת. נשיאי האוניברסיטאות קיבלו את התנאים ונסללה הדרך לשיתוף הפעולה.

אנו מתנגדים לשביתה ולא רוצים בה. הסטודנטים סובלים משיבושי לימודים כבר שלוש שנים ואיננו מסכימים לאי פתיחת שנת הלימודים. את מחאתנו בחרנו להפנות לגורם האמיתי להפסקת הלימודים, לאוצר ולא לקורבן של הנסיבות – נשיאי האוניברסיטאות. ברור שזהו מהלך לא פשוט, אך זו הדרך היחידה להשאיר תקווה כלשהי לעתיד מערכת ההשכלה הגבוהה.

כולי תקווה שתקום מנהיגות חזקה במדינת ישראל, כזו שתאלץ את כל הגורמים במערכת ההשכלה הגבוהה לשבת יחד ולהגיע לפיתרון ארוך טווח, עם התחייבות תקציבית ארוכת טווח מטעם האוצר. פיתרון בו כל מרכיב במערכת ובכללו הסטודנטים, המרצים, מנהלי המוסדות והאוצר ייאלץ לשלם מחיר. 

בועז טופורובסקי, יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל

• למגיבים: סמנו תחילה אם אתם בעד השבתת האקדמיה בנסיבות שנוצרו, או נגדה