מה עושים עם תשעה ילדים שסגורים בבית?

אין כמו הגשם הראשון המשקה האדמה הצמאה. אני אוהבת את הריח הנספג באדמה שהופכת תחוחה ובדרך מנקה את האוויר מאבק הקיץ שדבק בו. הגשם הראשון הגיע, מתדפק על חלוני. אני יושבת מול המחשב ולא מתחשק לי לכתוב, רק לפתוח את החלון ולהריח את הריח הנפלא באוויר. מתמכרת לרגע ארוך לריח, כמו שיכורה, וחושבת על ימי החורף הקסומים.

יש אמהות הנתקפות חרדה, כאשר הן מדמיינות את הימים הסגריריים הבאים עלינו לטובה. הן סופקות כפיים ותוהות איך תמלאנה את שעות הפנאי של אחר הצהריים עם הילדים. "תמיד צריך להיות יצירתיים, להתרענן עם רעיונות חדשים", אומרת עירית חברתי.

אני מסכימה עמה בכל ליבי, במיוחד כשריח הגשם הרענן והנפלא מזכיר לי כיצד ביום חורפי גשום בשנה שעברה לקחתי את הילדים לביתה של חברתי אסתר, שם, במטבח שלה, בילינו אחר צהריים שלא יישכח. אחר כך העתקנו את הפעילות למטבח הפרטי שלנו והרווחנו עוד כמה ימים גשומים, כשהמגלשות והנדנדות שבגן הציבורי היו רטובות והדשא של הפארק לא היה מזמין.

תנו להם מה שהם אוהבים

הגעתי ביחד עם מספר חברות וילדיהן אל ביתה החם והנעים של אסתר, חברה טובה ושוחרת תזונה נכונה, בעצמה אם לחמישה חמודים. היא תנצל כל הזדמנות כדי להרביץ בנו את "תורת הבריאות", לאלף אותנו בינה מה לקנות בשווקים ואיך להכין מוצרי בריאות. והיא לא רק אומרת - היא גם מבצעת.

"יופי שהגעתם!" קיבלה את פנינו. הגענו מספר חברות עם ילדים שחופפים לגילאי הילדים שלה, כדי ליהנות באחר הצהריים חורפי, ולא רק להעביר את הזמן.

הצטופפנו במטבחה ושמענו אותה מסבירה: "כדאי לנו לנצל את הפוטנציאל הגלום במטבח הרגיל וללמד את הילדים אוכל בריא מהו. במקום להוציא משחקים מן הארון, נערוך לנו בכיף סדנת בישול פרטית משלנו עם הילדים", אסתר הציעה בהתלהבות.

"בואו ביחד ניתן לילדים מרחב הנאה. לא ננסה ללמד את בלוטות הטעם שלהם טעמים שאינם מוכרים להם. נשדרג את הקיים".

"את נשמעת כמו מורה", לא התאפקתי.

"תמיד אנחנו מדברות על זמן איכות אז יאללה, לעבודה!" אסתר הדביקה אותי בהתלהבות שלה. ולא רק אותי. הילדים ניפו לתוך קערה, לפי הכוונתה של אסתר, כוס קמח מלא. אחר כך הם קילפו גזר בזהירות, "ועכשיו ילדים, גרדו את הגזרים הקלופים".

בריא, אבל לא בריא מדי

פיסות הגזר עפו לכל עבר ואיתם גם קולות הצחוק וההנאה שהתפזרו במטבח הגדול והיפה של אסתר. אי אפשר לומר שהגזרים גורדו בשלמותם, אבל חלקם המכריע לפחות זכה להיכנס לקערה. אחר כך הגיעו תורן של הביצים להישבר, כשאתי מלמדת אותם לרחוץ ידיים היטב במים ובסבון אחרי התעסקות בביצים, העלולות להכיל את חיידק הסלמונלה. עכשיו, בזיקת תבלינים הנמצאים בכל ארון מטבח תקני, מלח ומעט פלפל שחור.

"אפשר לערבב", הורתה לילדים המאושרים.

"ועכשיו תורכן", עצרה את שיחת הנשים שלנו. יצקנו למחבת שמן קנולה והמתנו שהוא יתחמם.

"הוכח כי שמן סויה אינו בריא לטיגון ואילו שמן זית אינו חביב על כל הילדים וגם רוב הסוגים שלו אינם מתאימים לטיגון", הבהירה את בחירתה בשמן הקנולה.

הילדים יצרו את לביבות הגזר הפשוטות ואנחנו האמהות טגנו. הריח שהתפזר היה נפלא ומזמין לטעימה, כמה פשוט ככה טעים. "בהמשך אפשר לנסות להמיר חלק מהגזר בקישואים, ירק בריא אך לא חביב על כל הילדים", המליצה אסתר. "בתוספת בצל קצוץ תתקבל לביבה פיקנטית יותר".

"זו לא ממש חביתית בריאות", אמרתי לה בספקנות. אסתר חייכה, אינה נבהלת: "הניסיון לימד אותי, כי אם תעמלו קשות על פשטידות של ירקות למיניהן ותוסיפו כוסמין וטופו, מירב הסיכויים כי הילדים ידחו את המאכלים וידרשו את הנקניקיות והקטשופ המוכרים. לכן, התחילו בחביתיות הגזר הבריאות ללא השוואה לנקניקיות תעשייתיות, אפילו לנקניקיות סויה".

שוטי, שוטי, ספינתי

המעדן הבא היה קל להכנה לא פחות. היא הניחה לפני הילדים תפוחי אדמה שלמים ומבושלים, אותם בישלה קודם לכן, כדי לחסוך לכולנו זמן יקר. "ילדים, אנחנו מכינים עכשיו את הסירות הכי טעימות בעולם. נדמיין שהצלחת שלנו היא ים ושם נשיט אותן", והם נסחפו בהתלהבותה.

הילדים קילפו את תפוחי האדמה מקליפתם וחצו אותם לשניים. בעדינות, בעזרת כפית רוקנו מעט מפנים תפוחי האדמה, לקול ההוראה: "ועכשיו, חפרו את תפוח האדמה והכינו את הסירות למילוי", פקדה עליהם.

הילדים ביצעו את המשימה בהתלהבות. בני הארבע התלהבו בדיוק כמו בני התשע. "ועכשיו, לתערובת!" חלומה של כל אם פולניה המבקשת להעשיר את תזונת ילדיה בחלבונים וויטמינים: בשר טחון שטחנה בבית, אליו הוסיפו הילדים תערובת של ירקות מגורדים שגירדו: קישוא, בצל וגזר.

הסירות עמדו מוכנות להפלגה. אסתר נתנה לנו שתי אופציות: לטבול אותם בפירורי לחם וביצה ולטגן - אופציה לא בריאה לכל הדעות, שהורסת לחלוטין את השם של "סדנת בישול בריאה", או להכניס אותן לתבנית ולאפות בתנור. מובן שכולנו הפנמנו משהו בשעה האחרונה ובחרנו בתנור.

ואיך אפשר בלי קינוח קליל לסיום? סלט פירות מתפוחים, תפוזים, אגסים וקיווי, שהילדים חתכו בסכינים לא חדים. עליהם סחטו מעט מיץ לימון ובזקו מעט סוכר חום ומי שרצה גם קורט קינמון טחון טרי "שמחמם את הגוף בחורף ובכלל, מנקה את הדם", כדבריה של אסתר.

עם הזיכרון בא התיאבון. מיהרתי לסיים את העבודה ולפתוח לילדים את הדלת. "מה עושים היום?" הם שאלו ותלו מבט בחלון. בטוח שלא בילוי על אופניים בחוץ וגם לא משחק כדור. "אוף!" אני שונא את החורף!" רקע דודי ברגלו.

"גם אני", הצטרפה שירה. "כל הזמן צריך להיות בבית, וגם כשלא יורד גשם - קר ואפח'ד לא בא לפארק..."

"רוצים להכין את לביבות הגזר של אסתר?" שאלתי. ולא התפלאתי אחרי שעה קלה, כשכולם הסכימו: "כמה טוב שיש חורף!"

• מלי גרין, סופרת ועיתונאית. נשואה פלוס תשעה.
  

• לכל הטורים של מלי גרין