ביהמ"ש הרשיע את מנכ"ל טמבור לשעבר בקרטל

טמבור הייתה אף היא נאשמת בתיק ומשפטה הסתיים בהסדר טיעון, שבו שילמה החברה קנס של 2.25 מיליון שקל. שולשטיין הורשע במסגרת הסדר טיעון ב-2002, ואולם הוא חזר בו מההסדר, ועקב כך התיק חזר להתנהל בבית-המשפט המחוזי.

ביהמ"ש קבע בהרשעה כי בין טמבור לרשתות השיווק התקיימה מערכת של הסדרים כובלים לגבי מחיריהם של מוצרי טמבור. במסגרת ההסדרים הכובלים ביקשה טמבור מהרשתות "להתיישר" במחירי המכירה. טמבור, שהייתה מונופולין מוכרז בתקופת האישום, אף איימה על הרשתות כי אם לא ייענו לדרישתה היא תקצץ בהנחות לרשתות.

בית המשפט קבע כי בשל הורדת המחירים שאיפיינה את כניסת הרשתות לשוק, פנו אנשי

טמבור לרשתות והסכימו איתן כי אלו יעלו את מחיריהן. טמבור התנתה את מתן ההנחות לרשתות בגביית המחירים המומלצים על ידה. בנוסף, הבטיחו אנשי טמבור לנציגי הרשתות שהם ידאגו לכך שכל השוק "יתיישר" על אותה רמת מחירים.

בית המשפט קבע מפורשות כי כתוצאה ממעשים אלו, ניצבו בפני הצרכן מחירים אחידים או דומים, וכך נשללה הנאתו מפירות התחרות החופשית. "נעלה מכל ספק, כי ההבנה בין טמבור לבין הרשתות לגבי המחירים, שנועדה להעמיד לפני הצרכן מחירים דומים, כפי שהוכחה בראיות התביעה, פגעה בציבור - שעמד מול מחירים גבוהים יותר, ולא נהנה מפירות מלחמת המחירים".

בהתייחס לנאשם, ששימש מנכ"ל טמבור במשך כל תקופת ההסדרים הכובלים, קבע בית-המשפט כי למרות שלא הוכח כי ידע על ההסדרים הכובלים בין הרשתות, מחומר הראיות עולה לכאורה כי הוא התרשל במעשיו. בית המשפט נמנע מלקבוע ממצאים סופיים בשאלה זו והשאיר את הדיון בה לשלב הטיעונים לעונש, אשר נקבעו ל-15 בדצמבר. את המדינה ייצגו עוה"ד דוד גדעוני, אסף מוזס ואריאלה יוסטמן.

בשיחה עם ynet אמר שולשטיין: "הדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא שבית-המשפט קבע שהעבירה נעברה שלא בידיעתי. אנו לומדים את פסק הדין".