מנכ"ל האוצר לשעבר: "התשואה בקופות סבירה"
פרופ' בן ציון זילברפרב אינו מתרגש מהירידות החדות בחסכונות: "כשהתשואה היתה 10%-15% בשנה, אף אחד לא אמר שזה יותר מדי. ברוב המקרים התשואה הרב שנתית עדיין סבירה" . למרות זאת הוא מביע תמיכה ברשת ביטחון שתגביל את ההפסד באג"ח
הירידות החדות בשוק ההון בסוף השבוע האחרון, שוב משליכות על עצב רגיש במיוחד לרבים - החסכונות ארוכי הטווח. התערבותו של הממונה על שוק ההון ידין ענתבי בשבוע שעבר, כנראה לא סיפקה את הסחורה ואפילו האופוריה עם בחירתו של ברק אובמה לא הצליחה לשנות את צבעי המסכים מאדום לירוק ביומיים האחרונים, מה שהוביל גם כאן לפגיעה נוספת בחסכונות.
כעת מחכים בשוק ההון לראות מה יהיה המהלך הבא של האוצר - האם יגיב בצעד נוסף וכיצד. באוצר מסרבים להתייחס לנושא, מחר יתקיים דיון בעניין בוועדת הכספים וכלשונו של בכיר באוצר: "אני לא יכול להתייחס למשהו שנמצא עכשיו בעין הסערה והוא כה רגיש".
פרופ' בן ציון זילברפרב מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, מאמין כי יש לאוצר תוכניות מגרה לתרחישים מעין אלו, אולם ספק אם הגיע הזמן להתערבות ממשית.
מתי יגיע הזמן להתערבות? מה הקו האדום?
ההתייחסות שלי היא לא בכמה ירד. התייחסות שלי היא היציבות של המערכת הפיננסית . אם היית שואל אותי לפני חודש אולי הייתי עונה אחרת אבל בינתיים נעשה תיקון רציני מצד בנק ישראל ומצד האוצר, שהבהירו בצורה חד משמעית שהן בנק ישראל והן הממשלה יעשו כל מה שצריך כדי להבטיח את יציבות המערכת הפיננסית.
הם לא צריכים לעשות, כי המערכת הפיננסית שלנו, בשונה מהמערכת הבנקאית האמריקנית לא הסתבכה בהלוואות מפוקפקות. יש חשיפה של הבנקים לחו"ל והם ניזוקו כמו כולם, אבל לבנקים יש כרית ביטחון שקוראים לה 'הלימות הון' ולמרות ההפסדים, זה בעיקר מחיקת רווחים ועדיין לא נזקקנו להגיע אל כרית הביטחון.
אנחנו בכלל לא באותו מצב של הבנקים בארה"ב שנדרשים להזרמה של המערכת. מצד שני אם חס וחלילה יתפתח איזה תרחיש, אז המדינה תצטרך להתערב כמו שנעשה במקומות אחרים.
לדברי זילברפרב, אחד ההבדלים הגדולים בין ישראל לארה"ב הוא שאצלנו אין ביטוח פקדונות פורמאלי. בפועל, כל מי שמכיר את ההיסטוריה של ישראל, יודע שהן במשבר בנקים בשנת 1983 והן בקריסת הבנק למסחר, בנק ישראל הפעיל ביטוח פקדונות כזה ולכן ההצהרה החד משמעית של הנגיד הרגיעה את הציבור בעניין הזה.
"חלק מהמשבר בעולם הוא פסיכולוגי הוא נובע מאמון שמתערער במערכת הבנקאית, וההתייצבות של הממשלה מאחורי המערכת עזרה לשקם שם את האמון. אצלנו, טוב שלא הגענו לזה, אבל טוב שיש הבטחות מאד ברורות שאם זה יקרה אז יעשו הדברים".
אז מה עיקר הבעיה?
הבעיה זה לא הצורך להזרים לבנקים נזילות, גם אם זה יקרה, בנק ישראל יודע איך להזרים נזילות, החשש הוא שהמערכת הבנקאית תהסס לתת הלוואות חדשות ואז אנחנו נגיע למצב שבו פירמות טובות סופגות ריקושטים מהמשבר הזה.
אם אהיה יותר ספציפי: בנק שמהסס לתת הלוואה להשקעת נדל"ן בחו"ל, זו החלטה עסקית לגיטימית. החשש הוא שחברות שאינן בתחום הנדל"ן או הפיננסים שיבואו לחדש קווי אשראי או לקבל מימון לפרוייקטים חדשים, ימצאו שיותר קשה להשיג את המימון והוא גם יהיה יותר יקר, והם יאלצו לצמצם פעילויות. לכן, הזרמת כסף היא לא הבעיה, העניין הוא שהמערכת, משיקולים שלה, לא רוצה להעביר את הכסף הזה הלאה או חוששת, זה מה שמסבך את העניין.
פה צריך לחשוב על משהו יצירתי יותר, צריך להכין תכנית מגירה - איך אפשר לעודד את המערכת להלוות אם נקלע למצב כזה. תכנית מגירה כזו אני לא בטוח שיש.
מה לגבי רשת ביטחון לחוסכים?
אני מקווה שלא יבוא עוד גל של פדיונות כי חיסכון לטווח ארוך הוא לזמן וצריך להסתכל על זה כך, ולמרות הירידות, בממוצע רב שנתי, ברוב המקרים עדיין התשואה הרב שנתית היא תשואה סבירה, אנשים שוכחים שהיו לנו שנים עם תשואות פנטסטיות.
למרות זאת, אם יהיה גל כזה, הוא יכול למוטט את השוק מעבר למה שכבר ספג. אז באמת צריך תכנית שהבנק המרכזי יתן תמיכה ברכישת אג"ח על ידי גופים מוסדיים, כשהוא מצד אחד מגביל להם את הסיכון ומצד שני משתתף ברווחים במידה ותהיה התאוששות בשוק אגרות החוב.
ומה הבשורה לאותם אנשים שהקופה שלהם כבר ירדה ב-20%?
אם נאמר שתשואה נורמלית היא 3%-4% לשנה, האם מישהו בא לממשלה כשהתשואה היתה 10%-15% ואמר 'תשמעו זה יותר מדי, קחו את זה וכשיהיה פחות אז תחזירות לי'. צריך להסתכל על זה במומוצעים רב שנתיים. אתה לא יכול לקחת את נקודת השיא למדוד את נקודת השפל ולהגיד, 'רגע אני רוצה פיצוי, אני רוצה להישאר בשיא'.
אותם עמיתים שיש להם עוד הרבה שנים לפדיון - כמו שהיו ירידות, אני מניח שיהיו עליות ואז כשיצאו לפנסיה הם יחוו גם עליות וגם ירידות. מי שפורש היום ברור שמצבו היה יותר טוב אם היה מושך את הכספים לפני שנה. אבל שוב, צריך לראות האם הוא הכניס את הכספים לפני שנה והיום הוא מופסד 20% או שהוא הכניס את הכסף לפני 10 שנים והממוצע הרב שנתי הוא 3%-4% והטענה היא רק שלפני שנה הייתי במצב יותר טוב. אי אפשר לתת פה פתרונות אינדוידואליים.
אם אי אפשר לתת פתרון אינדוידואלי מה הפתרון באופן כללי?
אם יש בעיה מערכתית של פדיונות גדולים, הפתרון הוא שלא מחייבים אותנו למכור בכל מחיר, אלא בא בנק ישראל וקונה את אגרות החוב האלה ואומר לגופים המוסדיים 'תרכשו אתם, אני אגביל את ההפסדים שלכם במידה ותרכשו. ותדעו לכם שאם האג"ח יתאוששו אני גם אשתתף אתכם ברווחים'.
אני חושב שיש להצעה כזו סבירות גבוהה. אני חושב שהיא הנכונה ביותר. היא גם תעזור לייצב את השוק. אני מעריך שהיא עשויה להביא לבלימה של ההדרדרות במידת הצורך. בוא ניתן בינתיים לשוק להגיד את דברו, אולי לא יהיה צורך בכל הדבר הזה.
אולי כדאי לחזור לאג"ח מיועד?
זו שאלה שנוגעת בכלל לכל בניית הרובד של החיסכון הפנסיוני במדינת ישראל ולא הייתי חוזר לזה אלא במסגרת של ביטוח לאומי וחיסכון פנסיוני שיתנו פתרון לכל עובד, אבל זה ברפורמה יותר מקיפה. רפורמות כאלו הוצעו ונדונו וצריך לצאת איתם לדרך.
האם מה שקורה במדינות כמו ארגנטינה, שהלאימה את קרנות הפנסיה, יכול לקרות גם פה?
המזל שלנו הוא שנתוני הפתיחה של המשק הישראלי כשנכנסנו למשבר הזה היו לגמרי שונים. אנחנו אחרי חמש שנות צמיחה טובות. אנחנו נכנסנו למשבר עם עודף במאזן התשלומים. אנחנו נכנסנו למשבר הזה עם חוב חיצוני שלילי, כלומר העולם חייב לנו יותר ממה שאנחנו חייבים לו.
החוב הפנימי כאחוזים מהלתל"ג הלך וירד. כלומר, הגענו באמת מתוך עמדה של חוזקה וזה מה שנותן את התקווה שלא נזדקק לכל הדברים הדרמטיים האלה.
לפנייה לכתב/ת 
