כשלי הפיקוח אפשרו את ניפוח בועת האג"ח
ניסיונו של יצחק תשובה להציע את פדיון האג"ח שלו בפחות משוויין והתקפלותו בעקבות הביקורת הקשה, מעלים על פני השטח את בעיית פיצול רשויות הפיקוח על שוקי ההון בישראל, שמקורה, כמה צפוי, במאבקי כוח ויוקרה בין האוצר לבנק ישראל
הביקורת הציבורית קטלה את הניסיון של יצחק תשובה להציע את פדיון האג"ח שלו בפחות משוויין, אבל האירוע הותיר טעם רע בפה. ראשית מעצם הרעיון של תשובה לבגוד במשקיעים שבטחו בו בעיניים עצומות. שנית, בגלל שנבהל מהביקורת בתקשורת ומיהר להתקפל מבלי שאף רשות פיקוח ציבורית תשים לו רגל או לפחות תעשה לו נו נו נו באצבע מאיימת, לבל יעז פעם נוספת אפילו להעלות את המחשבה המחוצפת בראשו.
האיום היה צריך לאותת גם לעמיתיו של תשובה, שמאחורי האג"ח הקונצרניות האחרות, כי שוק ההון הישראלי איננו ולא יהיה שטח הפקר מהסוג שהפיל את השוק האמריקני על הקרשים. האם
ההתקפלות
תשובה לא יחליף את סדרות האג"ח
סיון איזסקו, "כלכליסט"
חברת דלק נדל"ן חזרה בה מכוונתה להחליף את סדרות האג"חים ג' וד' תוך גרימת הפסד למשקיעים. זאת, לאחר ביקורת רבה שהוטחה בה מגורמים מוסדיים בשוק ההון. רוז'ינסקי: "הופתעתי מעוצמת ההתנגדות"
דנו בכלל באוצר ובבנק ישראל במשמעות האירוע והלקחים שצריך להפיק ממנו? אולי כן ואולי לא, הם לא מגלים את הקלפים מיום שהסתגרו להתייעצויות חשאיות בלחץ האירועים התכופים, שמחוללת הסופה אשר הולידה את האירוע.
שר האוצר ונגיד הבנק חזרו השבוע לפטם אותנו בגלולות ההרגעה שהם לא נרדמו בשמירה אלא להפך. עומדים על המשמר עם יד על הדופק, ומאחורי דלתיים סגורות מכינים "ארגז כלים" ומקדימים לרקוח תרופות למכות אם תבואנה. למי הם מחכים ועד מתי? קשה לדעת. נכון שדיבור מיותר יכול להיות מסוג הנבואה שמגשימה את עצמה. מצד שני, הפסיכולוגיה של המשבר שוחקת את הנימוקים הסומכים רק על חוסנו של המשק.
את שתיקת הרשויות בפרשת תשובה ניסה דובר לא רשמי להסביר לנו בטיעון שהביקורת חסכה מהממשלה את הצורך בהתערבות. התירוץ הזה עדיין משקף את המנטרה שעדיין סוגדת לאלוהי השוק החופשי באמונה שכוחותיו חזקים ומרסנים יותר מכל רשות פיקוח אנושית. אלא שהגולם הזה קם על יוצרו והיום הוא כבר היסטוריה של הקפיטליזם החזירי.
המפקחים שלנו גם מתנחמים באליבי מקומם, שהמשבר פרץ בשוק האמריקני למרות רשויות הפיקוח שנראו מכאן קפדניות יותר מכפי שהיו. אפילו השוק הבריטי נסחף למרות מודל הפיקוח החדשני שלו, עליו המליצו מומחים לאמץ אותו גם בשוק שלנו. ההשוואה הזאת איננה במקומה. הדוברים סותרים את עצמם אחרי שאמרו קודם כי כלכלת ישראל שמרנית ואחראית יותר ובכלל לא נגועה בקלקלות שהפילו את השווקים הגדולים.
הפיקוח לא הותאם לרפורמה בכר
הפיקוח על שוקי הכספים וההון מפוצל אצלנו בין 3 רשויות: המפקח על הבנקים בבנק ישראל, הממונה על שוק ההון והביטוח באוצר, ורשות ניירות ערך שגם היא שלוחה של האוצר. המבנה הזה תפקד לא רע עד לרפורמה של ועדת בכר, לפני 5 שנים, שהוציאה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות משליטת הבנקים. רק את הפיקוח היא שכחה בבית.הקופות והקרנות נחטפו בשוק החופשי בקצב מהיר מלוח הזמנים שנקבע לרפורמה, אבל את הפיקוח לא התאימו באותו קצב לתנאים החדשים של השוק. החבילה שהיתה מרוכזת ומפוקחת היטב תחת קומץ הבנקים הגדולים והבינוניים, פורקה ופוזרה בין עשרות מנהלים חדשים בבתי השקעות אלמונים לרוב החוסכים. הציבור הזה חרד היום לכספו ובצדק.
הפיקוח על המכשירים ובעיקר על כספי החוסכים, לבל יושקעו באפיקים הרפתקניים של השוק החוץ-בנקאי, עבר לממונה על שוק ההון והביטוח באוצר. יודעי דבר טענו שהממונה מצא את עצמו בנעליים גדולות ממידותיו. באוצר חוזרים וטוענים שהוא גדל בהתאם. אבל החדשות שהגיעו לוועדת הכספים בכנסת היו הפוכות ולא בישרו טובות.
ארגז הכלים של האוצר:
תוכנית חירום: דחיית תשלום מס והלוואות לעסקים
כתבי ynet ו"כלכליסט"
האוצר פועל לגיבוש מהיר של שורת צעדים להתמודדות עם ההאטה, בהם קידום פרויקטים בתחום התשתיות ודחיית תשלום המע"מ ב-60 יום. מימוש התוכנית יחייב שינוי והגדלת התקציב. מאין יילקח הכסף? באוצר מסרבים לומר
כרגיל במקומותינו הוחלט שלא להחליט, מחשש שהוויכוח השולי לכאורה יטרפד את ההמלצות המהותיות לרפורמה. בדו"ח שפרסמה ב-2003, נדרשה הממשלה למנות צוות מקצועי אשר יגבש תוך שנה וחצי, עד מאי 2005, מבנה חדש ומוסכם לפיקוח. הארכה התבזבזה, והמועד האחרון בלע ונשכח בשרשרת המשברים הפוליטיים באותה שנה ואחריה. ההתנתקות, התרדמת של שרון, מלחמת לבנון השניה. רשימה חלקית.
ביולי 2007 הורתה ועדת הכספים לממשלה להקים את הצוות. הוא לא קם. כעבור 4 חודשים נשאל שר האוצר בר-און מדוע. הוא ענה שהסוגיה עברה לוועדת בכר ב' שהוקמה בראשות מנכ"ל האוצר ירום אריאב להפיק את לקחי הרפורמה. בירור אצל אריאב העלה שהפיקוח לא קיים במנדט שלו. אחר כך נטען כי הוא היה שם אבל נגנז בגלל וטו תקיף של בנק ישראל. בלחץ המשבר דחה האוצר את ההכרעה עד יעבור זעם, לימות המשיח.
בועת האג"ח הקונצרניות מחייבת פתרון יצירתי
בוויכוח על מבנה הפיקוח המועדף נשקלו שתי חלופות: המודל הבריטי של רשות אחת עצמאית שמיזגה את מפקחי הבנק אוף אינגלנד והאוצר, מול המודל ההולנדי הדו-ראשי בו נאחז היום בנק ישראל. ראש אחד יפקח על התנהלות השוק כולו מהבנקים עד קופת הגמל האחרונה. השני יילחם על זכויות הצרכנים. המחלוקת מי יהיה הראש חופפת את שני המודלים, והעדרה של יד ממשלתית חזקה מונעת הכרעה.בנק ישראל מוכן להטמיע את יחידת הממונה על שוק ההון והביטוח בחטיבת הפיקוח על הבנקים. האוצר אפילו לא חולם לוותר עליה. לא חושבים שם שהבנק המרכזי טוב ויעיל מהפיקוח שלהם על פלח השוק המוגדל. באוצר גם מנפנפים בכישלונות הפיקוח של בנק ישראל אשר לא מנעו מחדלים כמו המעילה שבגללה קרס הבנק למסחר או כשלי הבנק לפיתוח התעשייה.
בינתיים הם בשביתת נשק. המשבר העולמי אילץ אותם לגבש מבנה פדרטיבי אד-הוק, ויחד עם רשות ניירות ערך לשתף פעולה באחת מקבוצות העבודה המשותפות לבנק המרכזי ולאוצר. את המחלוקת הם טאטאו מתחת לשטיח, לפחות למראית עין. הם לא יכלו להסתיר את הכתובת על הקיר שמזהירה מהבועה של האג"ח הקונצרניות ומחייבת פתרון יצירתי מצדם. יותר קל להתעלם ממנה.
איש לא מוכן להודות בדיעבד כי התופעה התפתחה בגלל משהו שנפל בין הכיסאות של הפיקוח המפוצל, ובמתכונת אחרת אולי היה ניתן למנוע את הסכנה מראש או לפחות למזער אותה אם תתגלגל בעקבות המשבר. מחנק האשראי כתוצאה מהמשבר העולמי הוא שהניע את יצחק תשובה לחפש פתרון חלקי למצוקת האג"ח שלו למרות היותו מרופד בנכסים אשר מעניקים לו מרחב נשימה לא מבוטל. לא כן עשרות מנפיקי אג"ח הזבל, מהקטנים שחיפשו התעשרות קלה ומהירה, בהצעת תשואות לא הגיוניות ביחס לערך הריאלי של נכסיהם. המחנק רק מקרב אותם אל עברי פי פחת.
אם הללו יהיו חדלי פירעון ותקועים בפקק האשראי, חובותיהם האבודים יפגעו לא רק ברוב משקיעים שהאמינו לתומם כי אג"ח זה לא מניות אך לא הבדילו בין הקונצרניות המסוכנות לאג"ח הממשלתיות הבטוחות יותר. אזובי הקיר עלולים להוות בעיה לבנקים שמספקים את החמצן לעסקיהם, קל וחומר אם גם בארזים תאחז השלהבת.
הפיקוח המפוצל הקשה על ריסון השוק הפרוע
קשה לומר בוודאות כי רשות פיקוח אחידה ומשוכללת - לו קמה לפני 3 שנים לפי מתווה רפורמת בכר היתה יכולה למנוע מראש או לפחות לרסן את השוק הפרוע שהתפתח מההנפקה הסיטונאית של הקונצרניות. מפקח טוב איננו הפיקח שיודע להגיב ולצאת ממצבים שהחכם לא נכנס אליהם.
היום, במבט הגיוני לאחור, אפשר להניח כי ראש חכם אחד הרואה את הנולד, היה טוב יותר מ-3-2 ראשים, הממונים כל אחד על חלק מהתמונה אך לא עושים את השלם. ראש אחד המקיף את התמונה המלאה היה יכול גם לצפות את ההשלכות השליליות על הבנקים, שיגרמו העשבים השוטים בערוגת שוק ההון.
לא נלאה את הקוראים במבוכים הנפתלים שפרנסו את תאוות הבצע הבורסאית של המנפיקים והמשקיעים וניפחו את הבועה הקונצרנית במסחר פרוע ללא הגיון עסקי שלא הביא בחשבון את מרכיב הסיכון העצום בקטע הזה. נאמר רק כי הצטברו כבר די סימנים המעידים על כשל השוק שהתפתח שם ועל התחבולות החשבונאיות אשר מנסות לחפות עליו ולהצילו בהליכה מפוקפקת בין הטיפות.
"לא מעט אנשים מבינים את טיב המשחק המסוכן הזה אבל מפחדים להתריע עליו בקול רם", רומז לנו מומחה המצוי בעין הסערה. "אבל ועדת החקירה שתקום אם חלילה יידלק שדה הקוצים הזה, תגמד את דו"ח ועדת בייסקי שחקרה את מפולת ויסות מניות הבנקים לפני 25 שנה". המפולת נעצרה אז בהלאמת הבנקים, ובעין הסערה מאמינים כי גם הפעם צריכה הממשלה ללכת בכיוון הזה שסימנו כבר בריטניה וארה"ב.
שחרור הפקק של מצוקת האשראי, המשתק את המערכת ומאיים על יציבות הבנקים אפשרי מיד בהזרמה ממשלתית של 1-2 מיליארד שקל, שעדיין נמצאים במלאי, בתמורה לרכישת חלקים ממניות הבנקים והאג"ח של בעלי הנכסים הריאליים שמחירן נפל מתחת לשווי הנכסים. מנת החמצן להון העצמי של הבנקים תתורגם לאשראי של 20-10 מיליארד שקל (על פי היחס המותר לבנק בין ההון העצמי שלו לבין תקרת האשראי שהוא מורשה לתת), שיספיק להנעת המערכת ולהחייאת הבורסה עם תגובת שרשרת שתציל גם את החוסכים בקופות הגמל. זהו מחיר זול יחסית לתוצאה של מפולת חדשה.
הפיקוח המפוצל איננו חזות הכל במשבר הנוכחי. אבל לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות שהוא מספק לטיפול מיידי גם בכשל הזה. לשכלל את השוק במנגנוני בקרה ופיקוח חכמים ומתואמים יותר אך בעיקר מרסנים, שיתחילו בניקוי האורוות. בדחיית ההכרעה לאחר המשבר, שסיומו רחוק מהעין, אנחנו עלולים למצוא את האורוות ריקות לאחר בריחת הסוסים.
לפנייה לכתב/ת 
ההכרעה נדחתה לימות המשיח. בר-און
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
