שתף קטע נבחר
 
צילום: ויז'ואל/פוטוס

מקומם של ילדים עם הוריהם?

לאחר פרשת רוז, האשימו אנשים רבים את שירותי הרווחה על כך שלא הוציאו אותה מהבית לפני הרצח. במקביל - עומדים אותם פקידי סעד במתקפה נגדית, של אנשים הטוענים שהם מפרידים ילדים יותר מדי בקלות ממשפחתם הביולוגית. איך יודעים מה המקום הכי נכון עבור הילד?

"מקומם של ילדים עם הוריהם. נקודה. גניבת ילדים על ידי העובדים הסוציאלים גורמת נזקים קשים וכנגד טובת הילד. הסוציאלים אינם יודעים טוב יותר מההורים מה טוב לילדים" (מתוך טוקבק).

 

בחודשיים וחצי האחרונים, מאז השקת פרויקט "הילדים של כולנו" ב-ynet, אנו מביאים לגולשים באמצעות מגוון כתבות, את הסיפורים שמאחורי המילים היבשות "ילדים בסיכון". מטרת הפרויקט הינה להגביר את המודעות לנושא ולגייס משפחות נוספות להתנדב לפרויקטים שונים, כגון משפחות אומנה ו משפחות מארחות.

 

לרוב, תגובות הגולשים אמפטיות וחיוביות. ישנו גם מיעוט המוצא לנכון לתקוף את משרד הרווחה על מדיניות הוצאת הילדים מהבית, כמו בטוקבק איתו פתחנו את הכתבה, או כמו בדוגמאות הבאות: "פקידות סעד מקודמות בתפקידן או לא מקודמות אם לא הוציאו איקס ילדים מביתם כל שנה ומכאן היד הקלה מדי להוצאת הילדים ופרוק משפחות"; "ילדים צריכים לגדול אצל הוריהם הביולוגיים"; "אולי לילד אחד מתוך מאה יש סיבה אמיתית לשהות במשפחת קלט, אבל ישנם הרבה ילדים שהוצאו מביתם לשווא". באתרים אחרים ברשת מצאנו אפילו ביטויים קשים יותר, כמו: "מלחמה נגד הרווחה להחזרת חטופי ויתומי הרווחה, הנמצאים בגטאות הפרוסים ברחבי הארץ".

 

עוד בפרויקט: הילדים של כולנו

  

אין ספק כי בסוגיית הוצאת ילדים בסיכון מביתם, פקידי הסעד נמצאים בין הפטיש לסדן. מצד אחד, הם חשופים לביקורת קשה כגון זו ומצד שני, הם נשאלים שוב ושוב 'מדוע לא הוציאו את הילד קודם לכן?', זאת, בעיקר לאחר מקרים טרגיים המתפרסמים בתקשורת, כמו למשל המקרה של רצח הילדה רוז. כ-8,500 ילדים נמצאים במסגרות חוץ ביתיות – בפנימיות או במשפחות אומנה. כ-2,500 ילדים בשנה מוצאים מביתם בצו של בית משפט, לאחר שלא התקבלה הסכמת ההורים.

 

חנה סלוצקי, פקידת סעד ראשית במשרד הרווחה, מתמודדת יום יום עם הדילמה הלא פשוטה של ההחלטה על הוצאת ילד מביתו בצו. "ישנן מספר סיבות להוצאה", היא מסבירה. "סיבות הקשורות במצבם או בהתנהגותם של ההורים, סיבות הקשורות במצבו ובהתנהגותו של הילד וסיבות סביבתיות. בדרך כלל, ישנו ערבוב של הסיבות. אם מדובר על משפחה שמטופלת ברווחה, ההמלצה להוצאת הילד תבוא לאחר שמוצו כל הניסיונות לשקם את הילד ומשפחתו במסגרת הקהילה, לאחר שהשאלה האם נכון להוציאו מביתו כבר עלתה מספר פעמים".

 


  

ובאילו מקרים למשל, תמליצו להוציא ילד מהבית?

"ההמלצה תבוא במקרים של אי הימצאותו הפיזית של ההורה, כגון מאסר, אשפוז, הורים שנעלמים, אי יכולת של הורה לתפקד, כגון במצב של פיגור, מחלת נפש, אלכוהוליזם או סמים או במקרים של הזנחה קשה של הילד, כאשר ההורה אינו מסוגל לראות ולהבין את צרכי הילד ולא מסוגל להבין את רמת הסיכון שהילד נמצא בה. אלימות בין בני הזוג גורמת גם היא לסבל גדול ולפגיעה רגשית בילד.

 

"כמובן שישנם גם מקרים של פגיעה ישירה בילדים: אלימות פיזית, מינית או התעללות רגשית קשה. ילדים עם מומים הם ברמת סיכון גבוהה מאוד בתוך המשפחה, שלא תמיד יודעת כיצד להתמודד עם המום. אלימות פיזית כידוע, אינה מאפיינת רמה סוציו-אקונומית נמוכה בהכרח. דוגמא להשפעה של גורמי הסביבה היא כאשר ילד חי בשכונות מצוקה קשות ונגרר לסמים וסחר בסמים בגיל צעיר ולהורים קשה להתמודד מול סביבה עבריינית".

 

כשילד בן 8 רוצה למות

כיצד מזהים הזנחה? האם אין כאן בעצם אינטרפרטציה אישית?

"הזנחה קשה היא הגורם השכיח ביותר והוא אכן בעייתי, היות ומדובר בפגיעה מצטברת שלא תמיד ניתן לראות אותה במיידי. הרבה פעמים מתגלות לאחר מכן פגיעות נוספות שלא ידענו עליהן, כגון אלימות או פגיעות מיניות. אנחנו נכנסים לתמונה כאשר ההזנחה הגיעה לרמת פגיעה שכבר ניכרת בילד. מדובר על ילדים שמגיעים לניסיונות אובדניים בגילאים צעירים - 8-9, ילדים שאומרים שרע להם, שהם רוצים למות או לברוח מהבית. מדובר במקרים כמו שוטטות, שמביאים הרבה פעמים לפגיעה מינית בסופו של דבר, רעב של ממש הנובע מחוסר תפקוד הורי ועוד".

 

אלו שינויים חלו בנושא זה בשנים האחרונות?

"בשנים האחרונות כחלק ממדיניות משרד הרווחה מושם דגש רב על טיפול בקהילה. לפני עשר שנים יצאו מהבית כ-10,000 ילדים בשנה וכיום, כ-8,500 וזאת למרות הגידול באוכלוסיה. המטרה היא לפתח שירותים בקהילה עבור הילדים והמשפחה כולה, כולל ילדים עם בעיות רגשיות וילדים עם בעיות התנהגות. ניתן לעזור בקהילה אם יש שיתוף פעולה של ההורה, במקרים של כשל הורי למשל.

 

"לעיתים ניתן לשפר משמעותית תפקוד הורי. היות ומעדיפים פתרונות במסגרת הקהילה, הילדים שיוצאים מהבית כיום הם ברמת נזקקות גבוהה מאוד. מספר הילדים שיוצא בצו עלה. לפני עשר שנים כ-1,000 ילדים יצאו בצו, כיום כ-2,500".

 


 מי יודע מה באמת קורה בתוך הבית? צילום: liquidlibrary 

 

פחות תמיכה מהמשפחה הרחבה

מהן הסיבות לדעתך לגידול במספר הילדים היוצאים בצו?

"מחד, עלה מספר המקרים החמורים ומאידך, התנגדות ההורים ליציאת הילד מהבית עלתה גם היא. שילוב שני הגורמים הללו הביאו לעלייה במספר הילדים המוצאים בצו מביתם. אני מלווה את הנושא כבר כ-35 שנים. פגשתי משפחות רבות. אני לא זוכרת אלימות כל כך קשה ומצבי התעללות כל כך קשים כלפי ילדים כפי שרואים כיום. אין ספק שהיו גם בעבר מקרים כאלו ועל חלקם לא ידענו, אבל לא הגיעו אלינו ילדים במצבים כל כך קשים.

 

"אחוז ההפרעות הרגשיות באוכלוסיה הולך וגדל. המשפחה הרחבה פחות זמינה ותומכת וגם לכך יש השפעה. אם בעבר היא הייתה מתגייסת במקרים של כשל הורי, היום פחות. אנחנו פוגשים זוגות צעירים שלא יודעים איך להגן על הילד, שמשתמשים בילד. אחוז הגירושין עולה, המצב הביטחוני יוצר חרדה ברמה גבוהה, ישנה עלייה בשימוש בסמים ובאלכוהול. גם החברה החרדית משתנה והיא חשופה יותר ונזקקת. גם בחברה הערבית התמיכה והגיבוי של המשפחה המורחבת פחת. ישנם מוקדי מצוקה אצל חלק מהעולים, הפערים הכלכליים משפיעים כמובן גם הם. כאשר המצב הכללי של המשפחה רע, ההורים מוציאים את זעמם על הילד.

 

"מצד שני, התפיסות החברתיות בקרב עולים חדשים ואוכלוסיות חדשות שתופסות את ההוצאה של הילדים מהבית כלא חיובית, משפיעות על אי הסכמת ההורים להוצאה גם במקרים קשים".

 

מהו ההליך להוצאת ילד בצו?

"לציבור נראה לעיתים שזה הליך פשוט וקצר. למעשה, אנחנו חייבים להוכיח בבית משפט שאכן העובדות מוצקות, שפקיד הסעד עשה כל מה שניתן במסגרת הקהילה ושאין מוצא אחר. ההחלטה הראשונה מתקבלת בוועדה לתכנון תוכניות טיפול והערכה לילדים בסיכון במחלקות לשירותים חברתיים של הרשויות המקומיות.

 

"המשפחה היא חלק מהתהליך. יש דיאלוג. בודקים אם ההורה יכול להבין ולהשתנות. משפחות מבקשות ניסיון ודחייה. דוחים ועושים תוכנית טיפולית נוספת. כאשר אין מוצא ופונים לבית משפט, בית המשפט מזמין את ההורים והם זכאים כמובן לייצוג משפטי. כיום אין מגבלה על משך התהליך מהרגע שהבקשה הובאה לבית המשפט וזה בעייתי מאוד. לעיתים בין ישיבה לישיבה עובר זמן רב. הליך כזה יכול לקחת גם שנה. לרוב התהליך אורך כחצי שנה. בזמן הזה הילד נמצא בסביבה שאינה טובה לו".

 

מתי מתלבטים?

"כל הזמן. אמרתי פעם לפקיד סעד 'ביום שבו תפסיק להתלבט, תצטרך להפסיק להיות פקיד סעד'. ההחלטה הקשה ביותר עבור פקיד סעד היא ההחלטה על הוצאת ילד מביתו".

 


 הבית הכי גרוע הוא עדיין הבית? צילום: ויז'ואל/פוטוס

 

הערכה אובייקטיבית

קוראים לכם לעיתים חוטפי ילדים. זו ביקורת קשה מאוד.

"יש כאלו שאומרים שאנחנו מקבלים בונוסים על הוצאה של ילדים מהבית. בחברה שלנו, למשפחה יש משמעות מאוד גדולה. לעיתים משפחה מצליחה או נכשלת באמת המידה הפשוטה של האם הילדים נמצאים בחוץ או בפנים.

 

"אני עונה לך כעת כאדם וכאיש מקצוע. קשה לכל אחד להודות בכשל ההורי שלו. כל הגורמים שיוצאים נגד לא יכולים לבוא ממקום של הערכה אובייקטיבית. מדובר באנשים פוליטיים שיש להם אינטרס לייצג אוכלוסייה מסוימת. לצערי, אחוז גבוה מהעבודה שלי היא לענות לנבחרי כנסת ולבעלי תפקידים כלפי התנהלות במקרה מסוים.

 

"יש גם קבוצה של אנשי מקצוע פרטיים שיש להם אידיאולוגיות שונות, שטוענים שהבית הכי גרוע הוא עדיין הבית. אני כמובן חולקת עליהם. חלקם מגיעים ממוצא מסוים, עם תפיסות חינוכיות שונות".

  

הגיע ילד מפורק

ומה לגבי הטענה ההפוכה? העמותות המטפלות במציאת מקום לילדים טוענות שהילדים מגיעים אליהם מאוחר מדי.

"אני מאמינה שטענה זו מגיעה מהמקום האחראי והטוב. לא פעם שומעים את האמירה 'הגיע ילד מפורק'. צריך להקשיב לאמירה הזו וצריך לשפר את השירותים שניתנים בקהילה ולהפוך אותם ליותר טיפוליים מאשר היום. הקונפליקט הזה והדואליות הזו מלווה אותנו כל הזמן. אלו ההתלבטויות שדיברתי עליהן קודם - מה הרווח וההפסד של הילדים.

 

"חייבים לדבר על כל הטענות האלו. אסור להסתיר. אנחנו חייבים כאנשי מקצוע לחשוב על הדברים האלו כל הזמן. אם המדינה רואה בשירות ובעובדים הסוציאליים מתווך חשוב בבעיות החברתיות, צריך להתייחס בהתאם, לתת את כוח האדם המתאים ולאפשר את ההכשרה. התקנים לא מספיקים".

 

האם קורות לפעמים טעויות?

"נכון לבדוק את עצמנו. כל ארגון טוב חייב לבדוק את איכות העבודה שלו. אני אישית מאוד בעד. כמו שיש תחקיר בצבא, אנחנו עושים לפעמים תחקיר סוציאלי על מה שקרה. אם מאתרים בעיה, משנים נהלים ומנסים לתקן".

 

נראה כי ברוב המקרים, פקידי הסעד עושים עבודתם נאמנה, אך חשוב גם לשאול האם אכן ניתן היה למנוע את ההגעה למוצא האחרון הזה של הוצאת ילד מביתו? האם לעיתים הילד הוא קורבן לכשל של המדינה בטיפול בבעיות כלכליות, חינוכיות וחברתיות קשות, שניתן היה בהקצאת משאבים ותוכניות רב משרדיות מסודרות לטפל בהן מן השורש?

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים