יש פתרון לכל גידרון
"רציתם 'נסיגה'? קיבלתם. כעת במחילה התכבדו במחיר השלום שפרח בארצנו. גם לי כואב על אבדן שטחים ירוקים, אך על זה הייתם צריכים לחשוב קודם". הירוקים נלחמים ביישוב למפונים למען חיות נדירות, אסף וול דואג קודם לבני אדם
"זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן" (הושע י"ג, ב').
לא רק שגורש מביתו במעשה האיוולת הקולוסאלי הזה של "ההתנתקות", כעת הוא אף מוקע בראש חוצות כמשחית סביבתי וכמפגע אקולוגי.
מדי כמה חודשים אני נתקל בהתנגדות החברה להגנת הטבע לפרויקט זה או אחר. כל עוד מדובר ביזמים חמדניים, אני אתַם. אלא שלאחרונה נראה כי ה"ירוקים" הציבו לעצמם יעד חדש – מפוני גוש קטיף. כל יזמה ליישובם מחדש מעוררת זעקות חמס. "מה יהא על סבכי הערבות?" "היכן יקנן הגידרון?" "כיצד ישרקרקו השרקרקים?" ועוד כהנה וכהנה קינות, נהי ומספד המוצע לרבים.
כחובב שרקרקים אמיתי, אלו קושיות שאף אני מתחבט בהן רבות. אך יש שאלות שמדאיגות אות קצת יותר, במחילה. למשל: מה יהא על זן נדיר אחר ההולך ונכחד מארצנו, הציוני המצוי? זה שנעקר מבית גידולו הטבעי בגוש קטיף ונזרק לאתר "קראוילות" רעועות? זה שמסע הסתה תקשורתי יום יומי מתנהל נגדו?
המאבק הירוק
עתירה: היישוב למפונים יפגע בחיות
ynet
החברה להגנת הטבע מנסה לבטל את ההחלטה על הקמת היישוב "מרשם" בחבל לכיש וטוענת: המהלך עלול לסכן מינים רבים של בעלי חיים - חלקם בסכנת הכחדה - בניגוד לאמנה עליה חתומה ישראל. עוד הם טוענים: יש חלופות שלא נלקחו בחשבון
טענות אלו של הירוקים מעלות באפי ריח פוליטי חזק ומבאיש. תנו לספר לכם, ירוקים יקרים דבר מה לגבי השרקרק המצוי. לפני כחודש, כמידי שנה, צפיתי בלהקת שרקרקים צבעוניים שכאלו. הם חלפו ביעף מעל התנחלות לא חוקית שצמחה בסמוך לביתי והדבר כלל לא הפריע להם. כן, ליד ביתי הופיע לו יישוב. בלב גן לאומי, בתוך שטח אש, צמחה לפלא התנחלות פרא. לא בשומרון, לא במיגרון, אלא על רכס הכרמל. מן התנחלות ששטחה גדל משנה לשנה ותושביה אף קיבלו הכרה כיישוב חוקי. כיצד קרה הדבר שפולשים אלו קיבלו הכרה רשמית מבלי שהירוקים העזו לצייץ ציוצי קיכלי חלושים? התשובה פשוטה: מסיגי הגבול דנן דוברי ערבית ובמרכז ההתנחלות ניצב מסגד לתפארת.
"רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז היה מצבי אחר"
לכן ירוקים יקרים, אל תטיפו לי בשם ערכי הטבע. איני זקוק להטפות של אלו, שהיצור החי היחיד בו פגשו אי פעם בבית גידולו הוא סאשימי. השטחים הירוקים יקרים לליבי לא פחות מאשר לליבכם. אבל יש משהו אחד, שבשמו אני מוכן לוותר גם על חלק מבית גידולם של הסמורים ושל הגיריות חביבַי. מדובר בבני אדם. איני יודע אם שמעתם עליהם. מדובר בהולכים על שתיים. אורנה בנאי אולי תופתע לדעת, אבל יש להם רגשות, גם אם הם מתנחלים. ולגבי הטענות שיש בנגב ובגליל שטחים ריקים רבים, נאה דורש ונאה מקיים. אתם בהחלט מוזמנים להתרווח בהם עד שיפנו גם אתכם לקראווילות.
אז אם רציתם "נסיגה" מהרצועה, קיבלתם. כעת במחילה, השתתפו גם אתם והתכבדו במחיר השלום שפרח בארצנו בעקבות ההתנתקות המפוארת. גם לי כואב על אבדן שטחים ירוקים, אך על כולנו לשאת בנטל באופן שווה. על השטחים הירוקים הייתם צריכים לחשוב לפני שאפשרתם את מצעד האיוולת. כעת מאוחר מדי.
אך לשם שינוי, בכל זאת אני אופטימי. איני מודאג. הרי ממשרד ראש הממשלה נמסר כי לכל עגור יש סידור ולכל גידרון, כבר יש פתרון.
גירית. לחשוב קודם
צילום: אבנר ולדמן
עדיפות לבני-אדם. הפינוי
צילום: חגי אהרון
מומלצים
