מורה נבוכים: על מה רבים שם בממשלה?

התקשורת שופעת בימים האחרונים בדיווחים על התוכניות הכלכליות שמכינה הממשלה לקידום המשק. כולם רבים שם בממשלה: בר-און כועס על ברוורמן שלא מוכן לאשר את התוכנית שהכינו אנשי האוצר, בטענה שהוא פעל תחת לחץ של אולמרט, שרוצה שיאשרו את התוכנית שלו וכועס על בר-און שלא מוכן לכך. עופר עיני כועס על תוכנית האוצר ומאיים בשביתה כללית במשק.

אבל על מה, בעצם, מתחולל הויכוח? מה היא תוכנית ההאצה ומה היא תוכנית רשת הביטחון הפנסיוני, ומה ההבדל בין רשת הביטחון גירסת אולמרט-עיני לרשת הביטחון גירסת בר-און?

תוכנית ההאצה שיזם, פיתח והציג משרד האוצר, כוללת התחייבות של המדינה (הרשאה להתחייב) להגדלת ההשקעות במשק בשנים 2009-2012. התוכנית אושרה בממשלה וממתינה לאישור הכנסת.

פרטים: התוכנית כוללת הגדלה של ההשקעה בתחבורה ציבורית (כולל הרכבת הקלה בתל-אביב ובירושלים), בכבישים, בבניית כיתות לימוד חדשות (כחלק מהרפורמה במערכת החינוך, המחייבת את הממשלה להקטין את הכיתות), במחקר ופיתוח, בסיוע ליצואנים, בחיזוק תשתיות המים והביוב, ואולי - אם הממשלה תאשר ברמה הפוליטית - במיגון שדרות ועוטף עזה, ועוד ועוד.

עלות: מדובר על התחייבות לתשלום של יותר מ-10 מיליארד שקלים, שתרד מתקציבי ארבע השנים הרלוונטיות.

תקדימים בחו"ל: האיחוד האירופי פרסם לפני שבוע תוכנית ענק בהיקף של 200 מיליארד אירו, המחייבת את המדינות החברות בו להגדיל את ההשקעה בתשתיות. נשיא ארה"ב הנבחר, ברק אובאמה, מתכנן, במסגרת "חבילת התמריצים" שלו לבצע תוכנית דומה.

היגיון: כשחברות מפחדות להשקיע כסף בפרוייקטים, ובנקים מפחדים להשקיע כסף בחברות, המדינה צריכה להגדיל את המימון בפרוייקטים שקשורים אליה, ובכך להזרים כסף ואשראי לשוק. אם בדרך זו גם יתממשו תוכניות חשובות להשקעה בתשתיות - מה טוב.

ויכוח: אין ויכוח על פרטי התוכנית ועל נחיצותה למשק. כולם (לפחות בממשלה ובכנסת) מסכימים שהיא טובה וחשובה. יש ויכוח על אופן המימון: באוצר מתכוונים לממן את התוכנית מבלי להגדיל את תקציב המדינה לשנת 2009, באמצעות הגדלת הגירעון, כדי שישראל תעמוד בהתחייבותה להגדיל את התקציב ב-1.7% לשנה בלבד.

יו"ר ועדת הכספים, הפרופסור אבישי ברוורמן, מתנגד לטריק הזה ודורש להגדיל את התקציב מראש. בהתאחדות התעשיינים היו רוצים לראות יותר סיוע ליצואנים ויותר השקעה במו"פ - אבל זה נכון תמיד. 

למרות שברוורמן תומך בתוכנית ההאצה ואפילו טוען שהיא מהווה הוכחה לטענתו שיש להגדיל את תקציב המדינה, הוא מסרב להעביר אותה בוועדת הכספים - בגלל שאינה כוללת מרכיב של רשת ביטחון פנסיוני.

המערכת הפוליטית כולה דורשת מהממשלה לצרף לתוכנית ההאצה תוכנית לרשת ביטחון, שתגן על החוסכים לפנסיה מהירידות בשוק ההון.

תקדימים בחו"ל: כן ולא. באוצר טוענים, ובצדק, שבמהלך המשבר הנוכחי לא הופעלה תוכנית כזו באף מדינה. אך יש לציין שבמדינות מערביות רבות, בהן גרמניה וקנדה, קיימת עוד מלפני פרוץ המשבר רשת הגנה על החוסכים מפני הפסדים בבורסה. 

ויכוח: על תוכנית רשת הביטחון מתנהל ויכוח קשה. משרד האוצר מתנגד לרשת ביטחון בכלל. עקב הלחץ הפוליטי, הכין האוצר בעל כורחו תוכנית מצומצת לרשת ביטחון, אך לא צירף אותה עד כה לתוכנית ההאצה.

ההסתדרות, שהעלתה את הדרישה לרשת ביטחון מלכתחילה, סבורה שהתוכנית שהאוצר הכין אינה רחבה מספיק ודורשת להרחיב אותה. ראש הממשלה אולמרט מסכים עם ההסתדרות, וכך גם המפלגות הפוליטיות האחרות (הליכוד, מפלגת העבודה וש"ס).

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מציע דרך ביניים: הוא תומך ברשת ביטחון אך סבור שהרשת שהכין האוצר טובה מספיק ושלא כדאי להרחיב אותה. התוכנית מעוררת ויכוח נוקב גם בשוק ההון - יש אנליסטים בבתי השקעות הסבורים שהיא חשובה, ויש החושבים שהיא מסוכנת. מרבית התעשיינים תומכים בה, כיוון שהיא תסייע לעובדי התעשייה - שרובם מבוגרים מהמעמד הבינוני-נמוך.

פרטים: תוכנית רשת הביטחון הפנסיוני אמורה לתת לחוסכים שנמצאים קרוב לגיל הפרישה אופציה להקפיא את חסכונותיהם למשך שלוש שנים, כך שיקבלו בעוד שלוש שנים את הכסף שחסכו עד שנת 2008 ויינצלו מהירידות בבורסה בשלוש השנים הבאות.

תוכנית האוצר מיועדת רק לחוסכים מעל גיל 60 ורק לחוסכים שיש להם תוכנית חיסכון אחת בלבד שגובה ההפקדות בה אינו עולה על מיליון שקלים ושהקצבה החודשית המשולמת להם אינה עולה על 7,000 שקלים. בנוסף, התוכנית מיועדת רק לחוסכים בקופות גמל (ולא בקרנות פנסיה) - אם כי באוצר יש נכונות לשקול לכלול גם את קרנות הפנסיה בתוכנית. למעשה, מדובר בכמה אלפי חוסכים בלבד, כיוון שמרבית החוסכים המבוגרים חוסכים בקרנות פנסיה ולא בקופות גמל.

פרטים: אולמרט ועיני דורשים, במקביל, להוריד את גיל הרף של החוסכים ל-55 או אף ל-50 ולאפשר גם לחוסכים בקרנות פנסיה ליהנות ממנה. עיני דורש לבטל או לצמצם את תקרת החיסכון והקצבה של התוכנית, כך שגם חוסכים אמידים יהנו ממנה, ואילו אולמרט דווקא תומך בתקרה הזאת.  

גם תוכנית ההסתדרות לא תסייע למרבית החוסכים המבוגרים, כיוון שרוב החוסכים בשנות ה-50 וה-60 לחייהם מבוטחים בפנסיה תקציבית - שאינה קשורה למצב בשוק ההון (עובדי המדינה, למשל), או בקרנות הפנסיה הישנות - שמעניקות למבוטחיהם ממילא רשת ביטחון פנסיונית (מרבית העובדים בתעשייה), או שאינם מבוטחים בכלל (כמו עובדי קבלן).

עם זאת, תוכנית ההסתדרות תסייע לכ-15 אלף עובדים מבוגרים, רובם עולים חדשים, שמבוטחים בקרנות הפנסיה החדשות ואין להם רשת ביטחון פנסיוני. בנוסף, היא תסייע לאלפי אנשים בשנות ה-50 לחייהם שמחזיקים חסכונות בקופות גמל, וחלקם (בעיקר עצמאים קטנים) נעזרים בהם למחייתם.

היגיון: מתנגדי התוכנית - משרד האוצר וחלק מהבכירים בשוק ההון - טוענים שאסור לישראל הקטנה לצאת בתוכנית יקרה משלה שלא נוסתה בחו"ל.

תומכי התוכנית טוענים כי היא מתאימה לצורכי המשק הישראלי. ישראל, בניגוד לארה"ב ולאירופה, אינה יכולה, לטענתם, להתערב בצורה אפקטיבית בשוק ההון. לטענתם, אם ממשלת ישראל רוצה לתת לחוסכים ממעמד הביניים ביטחון מסויים כדי למנוע משבר חברתי, עליה להתערב ישירות בשוק הפנסיה.

בנוסף, טוענים התומכים, התוכנית תסייע גם לשוק ההון בכך שתיצור תחושת ביטחון והרגשה שהמדינה מגנה על השוק.  

תוכנית ההאצה כוללת תת-תוכנית לסיוע למחזיקי האג"ח הקונצרני - איגרות חוב של חברות פרטיות גדולות, שמתקשות לעמוד במועדי הפירעון שלהן בגלל שנפגעו מהמשבר הכלכלי.

פרטים: התוכנית מעניקה למדינה כלים שונים ומגוונים להתמודד עם הבעיה - קציני אשראי, שיגבירו את הפיקוח על החברות ועל החזר החובות; רכישה של אג"ח; אופציה להלאמה חלקית של החברות באמצעות רכישת מניות, ועוד ועוד.

עלות: 5 מיליארד שקלים מתקציב שנת 2009.

תקדימים בחו"ל: רוב מדינות המערב מתערבות, באופן כזה או אחר, בשוק ההון, כדי להתמודד עם המשבר. במרבית המדינות ההשקעה מיועדת להגן על ציבור המשקיעים מכשלי שוק בבנקים, בבתי השקעות ובחברות ביטוח שמגיעים לסף קריסה. בישראל, שהבנקים וחברות הביטוח שלה יציבים, החוליה החלשה של שוק ההון היא האג"ח - ולכן, מסבירים באוצר, התוכנית היא התשובה הישראלית לתוכניות שהופעלו בחו"ל.

היגיון: אם לא תהיה התערבות, מחזיקי האג"ח - כלומר, המשקיעים בשוק ההון, כולל החוסכים בקופות הגמל וקרנות הפנסיה - לא יקבלו בחזרה את כספם. אם, לעומת זאת, המדינה תכריח את החברות להחזיר את הכסף באופן גס ולא מתוחכם - הן יקרסו. קריסתן של חברות אחזקה גדולות, שמחזיקות חברות בנות בכל ענפי המשק הישראלי, תביא לפיטורים של עשרות אלפי עובדים.

ויכוח: מעל דפי העיתונים ובשוק ההון מתנהל ויכוח נוקב על יעילות התוכנית. רבים מהכלכלנים במשק טוענים כי היא אינה אפקטיבית, כיוון שאינה כוללת כלים אגרסיביים שיכריחו את הטייקונים להחזיר את הכסף, ואינה מחייבת הלאמה של נכסי הטייקונים במקרה הצורך.

במערכת הפוליטית, לעומת זאת, אין כמעט ויכוח על התוכנית - אלא שבגלל שהיא נחשבת לחלק מתוכנית ההאצה, ברוורמן מסרב להעביר אותה בכנסת עד שהאוצר יוסיף לה רשת ביטחון פנסיוני.

תוכנית ההאצה לסיוע לשוק ההון כוללת גם מתווה למתן ערבויות לבנקים, כדי לעודד אותם לתת אשראי.  

עלות: אם הבנקים הישראלים לא יקרסו, חלילה - וכרגע אין כל סכנה כזאת - התוכנית אינה אמורה לעלות כסף. היקף הערבויות הוא 6 מיליארד שקלים.

תקדימים בחו"ל: תוכניות סיוע לבנקים הופעלו ברוב מדינות המערב. במרבית המדינות הופעלו תוכניות אגרסיביות בהרבה: ארה"ב ובריטניה מבצעות הלאמה חלקית של חלק גדול מהבנקים שלהן; צרפת העניקה לבנקים ערבויות מבלי להלאים אותן, כפי שעושה ישראל, אבל בתמורה למתן הערבויות היא מחייבת אותן להעניק אשראי.

היגיון: אם הבנקים יקבלו ערבויות, הם יוכלו להרגיש נוח יותר לתת אשראי ללקוחותיהם, למרות מחנק האשראי בשוק העולמי והמקומי. הם יוכלו להלוות כסף רב יותר לעסקים ולמנוע מהם לקרוס או להצטמצם, ואולי גם יקלו את התנאים להענקת משכנתאות לצעירים.

ויכוח: אין ויכוח על כך שערבויות לבנקים הן דבר חיובי, אך חלק גדול מהכלכלנים במשק סבורים שהתוכנית, במתכונתה הקיימת, אינה אפקטיבית - כיוון שאינה מחייבת את הבנקים להעניק אשראי ללקוחות - ואינה נחוצה - כיוון שמצב הבנקים בישראל שפיר. עם זאת, במערכת הפוליטית אין ויכוח על התוכנית.