תקנות הצניעות של שוהם
"מחיר מנה לא יעלה על 125 שקל; מחיר מתנה לאירוע לא יעלה על 250 שקל; קידושים לא יכללו יותר מעוגות, דג מלוח וקוגל". בעקבות המשבר הכלכלי, פרסם רבה של שוהם, דוד סתיו, כללי צניעות לחתונות, בר-מצווה וקידושים בבתי הכנסת
אני כותב את המאמר הזה ברגשות מעורבים ומורכבים. המורכבות נובעת בראש ובראשונה מהשאלה מה תועלת יש במילה הכתובה. כלל בסיסי בהלכה אומר כי כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. מאידך אומרים חכמים שיכול לפעול משהו בעירו ואינו עושה כן, הרי הוא נושא באחריות על כך. הסיבה השנייה לרגשות המעורבים היא הכרתי בכך שלא מדובר בסוגיה שיש לה רק פן אחד, אלא היא באמת מורכבת ומסובכת ויש להפנים הרבה, ומ"מ למרות החששות שמלווים אותי ערב כתיבת המאמר, אני חש כי אם לא אכתוב, אמעל בתפקידי.
חומרת המצב הכלכלי לא הגיעה עדיין למלוא התודעה הציבורית שלנו בקהילה. לא כולנו מומחים בכלכלה ויודעים לפענח את חומרת מצב קרנות הפנסיה על רקע רווחיהן בעבר. אבל כולנו מסוגלים לראות מה קורה בתחום שוק העבודה בשהם כאשר אנו נתקלים יותר ויותר בעובדים מפוטרים.
לא באנו לשהם כדי לגור בקיבוץ וממילא ברור כי אין יכולת ורצון לקבוע כלליי התנהגות לכל אחד מאתנו באורחות חייו האישיים. מאידך, אנחנו חלק מקהילה וציבור ואין אנו פטורים מלהיום נושאים בעול עם חברינו בעת צרה, בעיקר בעת שמדובר במעשים שלנו המקרינים על חיי החברה כולה.
לא מדובר כאן בקביעה הלכתית, אף לא ברצון לומר לאדם מה לעשות בביתו, אבל אכן יש כאן מגמה לנסות ליצור לחץ ציבורי בכיוון מסוים מול לחצים הפוכים הפועלים בעולמנו.
מה ניתן לעשות? מכל עבר עולים רעיונות בדבר הצורך להקים מרכז השמה וסיוע למציאת תעסוקה וזה דבר נפלא וחיוני, יש הקוראים לחיזוק קרנות הצדקה והחסד ואף אלה יבורכו. ברצוני לחזק את כל הפועלים לחזק את החוסן החברתי של קהילתנו.
בנוסף לכל האמור אני מבקש לחלוק עם חברי הקהילה את המחשבה הבאה. הגענו לגיל ב"ה בו אנו עורכים חתונות לילדנו הבוגרים ומסיבות בר ובת מצווה לילדינו הצעירים יותר (וכמובן ימי הולדת ליותר צעירים שבינינו), במקום שנתמלא כולנו שמחה באירועים אלה שלנו ושל חברינו הפכו המסיבות הללו למעמסה כלכלית קשה לרבים בתוכנו. אירוע שנערך באופן מפואר, מטיל על בעלי השמחה עול כבד וממילא מטיל חובה על המוזמנים להעניק מתנה שהיא גבוהה כדי להשתתף בחלק מההוצאות, וכך אנו נכנסים לסחרור שבמהותו הוא מיותר. הרצון לערוך אירוע מכובד ויוקרתי הוא טבעי ואנושי, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם לעת הזו, כקהילה אנו מסוגלים לעמוד בו.
האם חתונות הנערכות בעלות נמוכה יותר חייבות להיות שמחות פחות מאחרות? האם בר מצווה שלא תיערך באולם מפואר תהיה בעלת משמעות נמוכה יותר עבור הילד או הילדה? האם מסיבת יום הולדת אותה נערוך לילדינו עם הפעלות של נערות בגיל תיכון תהיה בהכרח פחות מצחיקה מאשר מסיבה בה נזמין פעלולנים מקצועיים בעלויות גבוהות?
הכללים לקידוש וחתונה
נדמה לי שלעת הזו אנו נקראים לעשות מעשה וליצור נורמה ציבורית בה ישנם סטנדרטים מקובלים לאירועי שמחה הנערכים בבתי הכנסת (קידושים) ובשאר מקומות על מנת שנוכל לעבור גם את המשבר הזה בשלום, להלן רשימת הכללים שלעניות דעתי נכון לכולנו לאמץ לעת הזו:א. מחיר מנה באירוע לא יעלה על 125 שקל.
ב. מחיר מתנת זוג בוגרים לאירוע לא יעלה על 250 שקל, בלי קשר לרמת האירוע.
ג. מחיר מתנת ילדים לבר – מצווה לא תעלה על 30 שקל, בלי קשר לרמת האירוע.
ד. קידושים לא יכללו יותר מעוגות, דג מלוח ופשטידות (המכונות בלעז קוגל). כמובן שלא מדובר בהצעת תפריט מחייבת וכל עדה תכבד כמנהגה.
אני מודע לכך שתהיינה גבות שתורמנה על הניסיון לעצב נורמה כללית לקהל מגוון. יכול להיות שיש הערות לגבי סכום כזה או אחר, או על עצם הנקיבה בסכומים. אני מבקש מכולנו להבין כי מדובר בשעת חירום וזעקת רבים שאינה נשמעת בקול רם עולה השמיימה ולכן הגיע העת לעשות מעשה ואין בודקים בשעת סכנה.
קריאת הרב סתיו פורסמה השבת בבתי הכנסת בקהילת שוהם
לפנייה לכתב/ת 
