ספר לילדים במשבר כלכלי
מה עושים עם הילדים בימים של משבר כלכלי? יושבים איתם הרבה זמן, לא "זמן איכות", וקוראים ספרים של מיכאל אנדה. לדעתה של רינת פרימו זה טוב גם לילדים וגם למבוגרים
אני לא יודעת למה החליטו בהוצאת זמורה-ביתן דביר להוציא תרגום חדש של יוסיפיה סימון של הסיפור "מעשה בקדרה ומצקת" שכתב מיכאל אנדה. זה בטח שיקול של מבוגרים שקשור בפקיעת זכויות ובמילים מסובכות אחרות. קדם לו תרגום "ישן" ומצוין מ-1992 של אילנה המרמן בשם "מעשה
בקערה ובמצקת". שני התרגומים טובים ולמרות שאפשר להשוות ביניהם בדקדקנות ובפרטנות, לדעתי אין כל סיבה לעשות זאת. האיורים הם של מישל קישקה הישראלי בגירסה הישנה יותר מול כריסטוף בודלר הגרמני בגירסה החדשה.
אז אני לא יודעת מה השיקולים המערכתיים שהביאו להוצאת חידוש התרגום, אבל אני יודעת את הסיבה האמיתית. מוכנים? הסיבה היא לתת לכם הזדמנות להתוודע אל הסופר הגרמני מיכאל אנדה ואל דעותיו דווקא עכשיו, בעיצומו של המשבר הכלכלי.
לא אתם הלוזרים
דעותיו של אנדה על הקפיטליזם יכולות לעזור אולי למי שהעסק שלו נקלע לקשיים בימים אלה, למי שקשה לו ונמאס לו להרגיש לוזר בכל פעם שחשבון הבנק צורח מינוס ופקיד הבנק צורח בעקבותיו. לדעת אנדה לא אתם (למה להכחיש? אנחנו) הלוזרים. האנושות היא הלוזרית כל עוד היא ממשיכה לדבוק בשיטה כלכלית שהיא לא רק לא מוסרית, אלא גם חסרת בסיס.
"מעשה בקדרה ומצקת" מספר על שתי ממלכות בשני עבריו של הר. בדיוק באותו יום נולדת הנסיכה מרמלדה לממלכה הימנית והנסיך פוך לממלכה השמאלית (הנסיכה דובשנית והנסיך משי בתרגום הקודם. וזאת פעם אחרונה שאני מבלבלת לכם את המוח עם הבדלים בין הגרסאות). בגלל טעות כולם שוכחים להזמין פיה מרשעת, "גברת רגישה במיוחד" בשם נחשונית תעתוע, קרובה-רחוקה של שני בתי המלוכה. נקמתה היא מתנות ערמומיות במיוחד: לזוג הימני היא נותנת קדרה למרק שעליה מצויירת מצקת ולזוג השמאלי, מצקת שעליה מצויירת קדרה. רק אם בוחשים בקדרה בעזרת המצקת, מתמלאת הקדרה מעצמה במרק הטעים ביותר והמזין ביותר שמישהו בעולם יכול לרצות בכלל.
עכשיו זקוקה הממלכה הימנית למצקת והממלכה השמאלית זקוקה לקדרה וכולם מתחילים לרגל, לגנוב ולריב כדי להשיג את הכלי החסר. עד מהרה פורצת מלחמה ושני הארמונות מועלים באש ונהרסים עד היסוד. רק הנסיך פוך והנסיכה מרמלדה מתאהבים ומצילים את המצב. הם מבקשים את הקדרה והמצקת כמתנת נישואין. שתי הממלכות בונות ארמון משותף על פסגת ההר וכולם שבעים ומאושרים עד עצם היום הזה.
למרות חינו של "מעשה בקדרה ומצקת", והוא בהחלט מומלץ לגילאי 7-9, הוא אינו נחשב לפסגת יצירתו של אנדה. לדעתי, אלגוריות חינוכיות מן הסוג הזה יכולות לגרום לקורא להבין באופן עמוק את הטמטום בלריב על קדרה ומצקת במקום ליהנות מהן במשותף, ודקה אחר-כך לצאת ולהשתתף בהפגנת "אף שעל" בלי להבין את הקשר בין השניים.
"הסיפור שאינו נגמר" ו"מומו"
אבל אני הבטחתי לכם שאין כמו אנדה לימים סוערים כלכלית, ואני רוצה לעמוד בהבטחה הזו. אנדה, מלבד היותו סופר ילדים ונוער אהוב ונערץ, היה גם פילוסוף ואנתרופוסוף (אוף, עוד פעם האנתרופוסופיה הזאת? כן), שהוטרד מאוד מהאובססיה של האנושות לגבי הכרחיותה של "צמיחה כלכלית".
בישראל הוא נודע בעיקר בגלל ספריו "מומו" ו"הסיפור שאינו נגמר" ואת שניהם ניתן לקרוא כהמחשה פנטסטית של הסכנות האורבות לחברתנו ה"מתקדמת". בספר "מומו" מתוארת עיירה מנומנמת וחביבה, שבה, איך אמר אהוד מנור שלנו "אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר". עד שמגיעים האדונים האפורים ומצליחים לשכנע את אנשי העיירה הסימפטיים להתחיל "לחסוך זמן" בבנק הזמן. אם הם יעשו דברים במהירות ויחסכו עוד ועוד דקות – ישאר להם המון זמן בזקנתם. כולם נופלים בפח ההבטחה השקרית הזאת, חוץ ממומו הילדה שרואה איך ידידיה הופכים ממהרים, זעופים וחסרי יכולת ליהנות מכל דבר שהוא.
"הסיפור שאינו נגמר" מתאר את החידלון שמתפשט בממלכת פנטסיה בגלל שאנשים חדלו לקרוא ספרים ולדמיין, חידלון שבסטיאן בלתאזר בוקס, קורא אמיץ ושמנמן בן 11, יוצא להילחם נגדו. לא נעים ולא מוצלח לרדד את הספרים של אנדה לכדי מסרים בלבד, אבל אני הרי הבטחתי תחמושת תרבותית לזמנים של קריסה כלכלית. אז הנה מה שאנדה אומר (לא בספרי הילדים, כמובן) על הכלכלה שלנו: 'תחרות חופשית' היא הכלה של מדעי הטבע והתורה הדרוויניסטית על הכלכלה. נכון שתפיסת 'החזק שורד' הביאה אותנו לטכנולוגיה מפותחת, אבל אנחנו משלמים את המחיר בפחות זמן פנוי ובעצבים מרוטים. זוהי תפיסה שמצמצמת את חיי הרוח, את התרבות לכלום, למותרות.
אנדה יצא נגד הצמיחה הכלכלית כאובססיה, כפרמטר היחיד שלפיו הכל נמדד. כבר הרבה שנים אנחנו חיים בתקופה שביטויים כמו 'צמיחה אישית' או 'צמיחה רוחנית' הם רק סיסמאות שנועדו למכור לנו משהו, (תתקדם=תתפתח=תקנה את הדור הבא של טלפונים ניידים), לכן גם הציניות שלנו כלפיהם.
אגב, מההתנגדות שלו לשיטה הקפיטליסטית אין להסיק שאנדה היה מרקסיסט. עוד לפני סיום המלחמה הקרה, הוא טען שהעולם כולו הוא תחת שלטון קפיטליסטי. ההבדל היחיד הוא שהמערב דוגל בקפיטליזם פרטי והמזרח, בקפיטליזם של השלטון.
מיכאל אנדה נפטר ב-1995 בגיל 66, אבל אני יכולה לנחש מה הוא היה אומר לכם היום אם פוטרתם לאחרונה מהעבודה. קודם כל, הוא היה מבקש לא להדביק על עצמכם תוויות של 'כישלון' או 'הצלחה' בהתאם ליכולת כלכלית. זה לא קשור. אחר כך, אני חושבת שהוא היה ממליץ לא לקנות אפילו ספר אחד שלו, אלא רק לשאול מהספריה הציבורית (זה בחינם) ולקרוא אותם יחד עם הילדים. 'זמן איכות' זה המצאה של מכבסת המילים הקפיטליסטית. אל תבלו עם הילדים שלכם זמן איכות. תבלו איתם זמן. סתם זמן. הרבה זמן. זמן שלא צריך לחסוך, כי אם תחסכו אותו, הוא יגנב ולא יוחזר לכם לעולם.
- מעשה בקדרה ומצקת. מיכאל אנדה. אייר: כריסטוף רודלר. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר.2008
- מעשה בקערה ובמצקת. מיכאל אנדה. אייר: מישל קישקה. הוצאת עם עובד. 1992
- מומו. מיכאל אנדה. תרגום: חנה טויכסלר. הוצאת זמורה ביתן
- הסיפור שאינו נגמר. מיכאל אנדה. עברית: חוה פלץ ושלומית קדם. הוצאת ספרים לדורי
עוד ספרים בעברית של אנדה:
ג'ים ונהג הקטר, ג'ים וכנופיית ה-13, קונץ-פונץ', בית ספר לקסמים, זולל החלומות הקטן, ראי בתוך ראי ועוד.
- רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.
לפנייה לכתב/ת 
