דו"ח מומחים: מפעלי ים המלח - הרע במיעוטו

מפעלי ים המלח הישראלים והירדנים, השואבים בין 250 ל-300 מיליון מ"ק של מים מהאגן הצפוני של הימה הייחודית, אחראים בכ-30 אחוז להתייבשותה, אך בטווח הקרוב החלופה הטובה ביותר היא המשך פעילותם - תוך שינויים מסויימים. זו המסקנה העולה מדו"ח מיוחד שהזמין משרד הפנים, על מנת לגבש את מדיניות התכנון לאזור ים המלח לשנים הבאות.

הדו"ח, שחלקים ממנו הגיע לידי ynet, חובר על ידי צוות של אדריכלים, מתכנני ערים ומומחי סביבה והוא צפוי לעלות השבוע לדיון במוסדות התיכנון. מטרתו היא לבחון תרחישים שונים שעתידים להשפיע על שני אגני הימה, כדי להערך לתיכנון האזור ולסייע בגיבוש יחסה של מדינת ישראל לים המלח: האם היא מרימה ידיים ומתייחסת לירידת המפלס כמציאות שאין לשנותה או שמא נוקטת בצעדים לעצירת התופעה.

מומחים שבחנו את הדו"ח אמרו כי עצם ההזמנה של דו"ח כזה מעידה על שינוי מבורך ביחסה של ישראל לאזור מקץ שנים של התעלמות והזנחה. הם קיוו שלאחר הדיונים יוחלט על הצעדים הנחוצים לשיקום הימה המתייבשת.

כל עוד יורד המפלס יהיו בולענים

הדו"ח מתייחס בנפרד לשני אגני הימה - הצפוני והדרומי - שהיו בעבר מחוברים ביניהם. בכל הנוגע לאגן הצפוני מעריכים המחברים כי מפלסו צפוי להמשיך בירידה של כ-1 עד 1.5 מטר מדי שנה עקב הירידה בכמות המים הזורמת אליו. על פי מחברי הדו"ח, התרחיש המקובל על ידי המכון הגיאולוגי הוא כי ללא התערבות במגמות המסתמנות, יתייצב ים המלח סביב מפלס ברום של 550 מטר מתחת לפני הים.

עוד על ים המלח:

• 2008: מפלס ים המלח ירד ב-1.35 מטר
• מחלוקת סביב בריכת אידוי נוספת בים המלח
• הנזק לים המלח - כ-90 מיליון דולר בשנה
• חשש: מלונות ים המלח יוצפו בתוך שנתיים
  

עוד על "תעלת ים סוף-ים המלח:

• בדיקת תעלת הימים: רצינית או למראית עין?
• מומחים: רק הים התיכון יציל את ים המלח
• פגיעה בים המלח? היזמים לא מחכים / פרופ' אלון טל
  

בדו"ח נכתב כי כדי לעצור את המשך ירידת המפלס דרושים כ-800 מיליון מ"ק מים בשנה - כמות שתואמת את קצב האידוי השנתי שלו. תהליך של שיקום המפלס מבוסס על הזרמת מים בכמות גדולה - כתוצאה מהזרמת מים מהכנרת או הפסקת פעילות מפעלי ים המלח. תרחיש דומה יהיה ריאלי רק אם המים הזורמים לימה יהיו תוצר נלווה לפרויקט שעיקרו התפלת מים או ייצור חשמל - רמז עבה לעבר פרויקט "תעלת הימים" בין ים סוף לים המלח.

בהקשר זה מותחים מחברי הדו"ח ביקורת על ישראל, "... שלא מקדמת כיום שום מהלך של תכנון ובדיקה של פרויקט כזה". לדעתם, פרויקט התעלה מים סוף נראה הריאלי ביותר, אך הם מדגישים כי יש להבטיח שלא תהיינה השפעות (סביבתיות) שליליות על הימה.

ירידת המפלס גוררת שינויים מתמידים במיקום קו החוף, יוצרת משטחי חוף חדשים בצד המערבי, התחתרות מואצת של נחלים ובולענים. בתנאים פיסיים אלו, נגרם נזק מתמיד לתשתיות קיימות ונוצרות מגבלות קשות לפיתוח לטווח הארוך. הנחת אנשי המקצוע היא שבעיית הבולענים תמשך כל עוד המפלס לא יגיע לקו גובה של מינוס 400. המשמעות היא שלא ניתן יהיה לבצע פרויקטי בינוי נרחבים בתחום אזורי הסיכון להיווצרות הבולענים במשך עשרות שנים.

הפיתרון למפעלים: קציר מלח

בכל הקשור למפעלי ים המלח, מציג הדו"ח שני תרחישים אפשריים: הארכת זיכיון המפעלים אל מעבר לשנת 2030 או הפסקת הזיכיון. מסקנתם, בכל אופן, ברורה: "סגירת המפעלים תגרום לכך שגוף המים באגן הדרומי יתייבש תוך תקופה קצרה, לרבות הלגונות שלחופן שוכנים המלונות ואשר אחזקתן ללא שאיבת המים על ידי המפעלים הופכת לבלתי כדאית כלכלית", נכתב.

אך מחברי הדו"ח מקדישים תשומת לב לבעייתיות הנוצרת כתוצאה מפעילות המפעלים, ובמיוחד עליית המפלס המתמשכת בבריכת האידוי מספר 5. עליית מפלס זו מאיימת להציף את שני מתחמי המלונאות שנמצאים לחוף הים.

תהליך האידוי בבריכות גורם לשקיעת מלח בשיעור של כ-20 סנטימטרים לשנה. כתוצאה מכך פוחת עומק הבריכה והמפלס עולה. בדו"ח מציינים המומחים כי תופעה זו מתרחשת גם במפעלים שבצידו הירדני של הים, אך שם מבצעים המפעלים תהליך הקרוי "קציר מלח" במסגרתו אוספים שכבות של מלח מקרקעית הבריכות, מעמיקים אותן ושומרים על מפלס קבוע.

לעומת זאת, שיטת התפעול בצד הישראלי מתבססת על הגבהה שוטפת של סוללות ההגנה העוטפות את בריכה מספר 5, כשעד היום עלתה קרקעית הברכה בכ-7.5 מטרים. עד 2030, השנה בה ייגמר הזיכיון שניתן למפעלים, תגיע ההתרוממות המצטברת לכ-13 מטרים.

"הגבהת הסוללות מקטינה את יציבותן לאורך זמן ומגדילה את הסיכון לאירוע כשל", כתבו מחברי הדו"ח, וציינו כי פתרונות אפשריים נוספים הם פינוי בתי המלון שנמצאים בסיכון או הקמת חלוקת הבריכה לשתיים וקציר מלח בחלק הקרוב למלונות כפיתרון זמני.

"עלייה מתמדת של מפלס בריכה 5 מצטיירת כתרחיש בעייתי... התרחיש הסביר לטווח הביניים והארוך הוא קציר מלח בכל שטח הבריכה. נראה שהפיתרון העדיף כלכלית, סביבתית, הנדסית וציבורית הוא ללכת ישר לפיתרון הקבוע וארוך הטווח", נכתב בדו"ח. המסקנה מכך, היא שעדיף להתיר למפעלים לעבוד: "סקירת התרחישים החזויים באגן הדרומי מראה שהתרחיש המיטבי... הוא המשך קיום המפעלים לטווח ארוך, אך תוך שינוי צורת התפעול של בריכה מספר 5 ומעבר לקציר מלח מלא. תרחיש זה מסתמן כ-win-win situation. ובאיזון האינטרסים נראה שהתועלת בו יכולה לאזן את הנזק שנגרם לאגן הצפוני", סיכמו מחברי הדו"ח.

בחברה להגנת הטבע קיבלו בסיפוק את המלצות הדו"ח, וקראו למוסדות התכנון לאמצו. "מפעלי ים המלח הישראליים פועלים מזה עשרות שנים בדרך שאינה סביבתית, בלשון המעטה, ותורמים לירידת מפלס ים המלח בשיעור קבוע מדי שנה. קציר המלח הינה הדרך היחידה ליצירת איזון ארוך טווח בין מפעלי ים המלח, התיירות והסביבה. בתחומי סביבה שונים, כמו במקרה זה, אנו יכולים ללמוד משכנתנו במזרח".