אובמה רציני: הוא מעורב בכלכלה, ויש לו אג'נדה

נשיא ארה"ב הנבחר, ברק אובמה, לא אמר בנאום ההשבעה המרגש שלו דברים ברורים מאוד על הפוליטיקה הבינלאומית. מי שציפה לשמוע מסר מדיני חריף וברור על המלחמה בעיראק, על משטר אימים כזה או אחר או על הסכסוך הישראלי-פלסטיני - התבדה. אבל אובמה פתח את הפה ללא כחל וסרק בנושא אחר: הנושא הכלכלי-חברתי. אובמה הראה בנאומו לכל מי שהיה לו צל של ספק: הוא יתערב במשבר הכלכלי. הוא רציני לגמרי. יש לו מה להגיד ויש לו מה לעשות. He means Business.

הנשיא השחור הראשון: "נבנה מחדש את אמריקה"

נכנס לפרטי-הפרטים

לאובמה יש תוכנית כלכלית ואג'נדה כלכלית ידועות שעמדו במרכז המצע ותעמולת הבחירות שלו. תוכנית מפורטת וחדה, שהוא מעורב בפרטי-פרטיה. יש לו, כמובן, צוותים רציניים של כלכלנים ואנשי מקצוע, אבל הוא אינו מטיל את העבודה השחורה, וגם לא את האחריות, על הפד או "פקידי אוצר" כלשהם. הוא יחליט, הוא ינווט. כל זה היה ידוע הרבה לפני נאום ההשבעה, ונאמר בנאומים רבים שלו בפירוט רב בהרבה. אבל עצם העובדה שהנאום הקצר הכיל אמירות כלכליות ברורות, הראה שאובמה מחוייב לנושא בכל רמ"ח אבריו. 

"אנחנו נבנה את הכבישים והגשרים, ואת רשתות החשמל והמערכות הדיגיטליות שמזינות את המסחר שלנו וקושרות אותנו יחדיו", אמר אובמה, "נשקם את המדע ונחזיר אותו למקומו הראוי ונשתמש בפלאות הטכנולוגיה כדי לשפר את איכות מערכת הבריאות ולהפחית את עלותהּ. נרתום את השמש, הרוחות והאדמה כדי להתניע את מכוניותינו ולהפעיל את מפעלינו". אלה אינן סיסמאות נבובות שנשלפות מהמותן כדי שיהיה מה לומר בנאום. אלה תוכניות של ממש. 

אובמה הראה שוב, כמו ברבים מנאומיו, שהוא כבר עשה, הרבה לפני הנשיא היוצא, את הצעד הראשון בדרך לפתרון: הוא מכיר בכך שארה"ב, והעולם כולו, נמצאים במשבר כלכלי עמוק: "הכלכלה שלנו נחלשה קשות, כתוצאה מחמדנות וחוסר אחריות של מעטים, ומהכישלון הקולקטיבי לקבל החלטות קשות...בעיה שאינה ניתנת למדידה אך שאינה פחות עמוקה היא ערעור הביטחון העצמי. ברחבי ארצנו חשש מעיק שנפילתה של אמריקה היא בלתי נמנעת, ושהדור הבא חייב להנמיך ציפיות...האתגרים שניצבים בפנינו הם אמיתיים. הם רציניים והם רבים. לא ניתן יהיה לפתור אותם בפרק זמן קצר".

שיהיה ברור: יש לו אג'נדה, והיא סוציאל-דמוקרטית 

אבל מה שחשוב עוד יותר: אובמה הזכיר לעולם שוב כי יש לו אג'נדה חד-משמעית. הוא אינו מהסס לתקוף את הרציונל שבו מתנהלת כלכלת ארצות הברית. יש לו אלטרנטיבה. יש לו דיעות ברורות. הוא יודע מה הוא רוצה וגם מה אינו רוצה.  

"השאלה איננה אם השוק הוא כוח חיובי או שלילי", הוא מצהיר, "יכולתו לייצר הון ולהרחיב את החירות ניצבת ללא מתחרים, אך המשבר הזה הזכיר לכולנו שללא עין פקוחה, השוק יכול להסתחרר ולאבד שליטה - ושמדינה אינה יכולה לשגשג כשהיא נוטה חסד אך ורק למשגשגים. הצלחת הכלכלה שלנו לעולם נסמכה לא רק על גודל הייצור הגולמי, אלא גם על טווח השגשוג, על יכולתנו להציע אפשרויות לכל לב שחפץ בכך. זה נעשה לא מתוך גמילות חסדים, אלא משום שזו הדרך הבטוחה ביותר לטוב הכללי שלנו".

ולמי שלא קלט לאן נושבת הרוח, הוא מוסיף: "השאלה איננה האם הממשלה גדולה או קטנה מדי, אלא האם היא עובדת, האם היא עוזרת למשפחות למצוא עבודה בשכר הוגן, טיפול רפואי במחיר שווה לכל נפש, פנסיה מכובדת". ומזכיר גם: "שירותי הבריאות שלנו יקרים מדי. בתי הספר שלנו נכשלים יותר מדי ובכל יום אנו מקבלים הוכחות נוספות לכך שהדרך שבה אנו משתמשים באנרגיה רק מחזקת את יריבינו ומאיימת על כדור הארץ". 

כדאי לקרוא לילד בשמו ולמנוע אשליות אי-הבנות: אובמה הוא סוציאל-דמוקרט. לגמרי. אמת, הוא סוציאל-דמוקרט רך, פרגמטי, בסגנון המתאים לארצות הברית ולשנות ה-2000. הוא מתנגד לכל נוקשות אידיאולוגית. כשהוא אומר: "באנו להכריז על קץ המחלוקות חסרות החשיבות, הבטחות השווא, הטחת ההאשמות והדוֹגמות שחנקו את הפוליטיקה שלנו במשך זמן רב מדי", הוא תוקף את האידיאולוגיה ששלטה בכיפה בלא מצרים בזמן ממשל בוש, ובה בשעה מאותת לפעילי השמאל - ולציבור השחורים והעניים שהם מתיימרים לייצג - שארה"ב אינה בדרך למהפכה, שהוא אינו הוגו צ'אבס האמריקני, אבל ארה"ב בדרך לשינוי.

למי שעדיין מאמין בקפיטליזם קיצוני וחסר סייגים - ויש בעולם לא מעט אנשים כאלה - כדאי להיות מודאג מהדייר החדש בבית הלבן. לא בטוח שאובמה יסתפק בדיבורים יפים על מלחמה בעוני, כמו הנשיא הדמוקרטי הקודם, ביל קלינטון. קלינטון לא הצליח להנהיג בארה"ב אפילו ביטוח בריאות חובה. בכלל לא בטוח שזה מה שיקרה לאובמה. ייתכן מאוד שהוא יעלה את המסים שמשלמות השכבות המבוססות. כמעט בטוח שהוא יגדיל את הסיוע הממשלתי לתעשיות היצרניות, יבצע השקעה מאסיבית ישירה בתשתיות, יגדיל את תקציב הממשל, וינהיג יד קשה של רגולציה קשוחה למגזר הפיננסי. לא בטוח שקבלת הפנים הצוננת שהוא מקבל משוק ההון בניו-יורק היא מקרית.  

איפה הוא ואיפה אנחנו

ישראל מקבלת את פניו של הנשיא השחור הראשון בחשש. הקשר האישי העקיף שלו עם האיסלאם, המתבטא אפילו בשמו השני, וכוונתו המוצהרת לפתוח בדיאלוג עם סוריה ועם איראן, אינם יכולים שלא להדאיג את הציבור הישראלי. תוכניותיו הכלכליות של אובמה, לעומת זאת, נתפשות כאן כמשהו בלתי-מזיק.

אבל כלכלת ישראל מנוהלת מזה 20 שנה בידי קבוצה קטנה של פקידים חדורי אידיאולוגיה, שרגילים ששרי האוצר, הממשלה והרוב האוטומטי בכנסת סרים למרותם וצועדים אחרי כל תכתיביהם וגחמותיהם כעזים עיוורות. הפרטה, הורדות מסים, קיצוצים בבריאות וברווחה - לא בטוח שהציבור הישראלי אוהב את כל אלה, אבל עבור ממשלות ישראל זוהי תורה מסיני, בין השאר, כי "ככה זה בעולם הרחב", כלומר, באמריקה. לפעמים גם מהלכים עלינו אימים: אם נגדיל את התקציב, חלילה, הדוד סם יקצץ את הערבויות.

ההנהגה הכלכלית של ישראל, בניגוד לנשיא האמריקני החדש, אפילו לא ממש הבינה שאנחנו במשבר כלכלי עמוק. במקום להודות במצב ולחפש לו פתרונות, היא ממשיכה להלעיט אותנו בבדיות על מצבנו הנפלא-יחסית. תוכנית ההאצה שגיבש משרד האוצר להתמודדות עם המשבר הכלכלי, תחת לחץ ציבורי כבד, היא בדיחה גרועה ביחס לתוכניות של אובמה ושל מנהיגים רציניים אחרים בעולם.

אכן, המועמדים בישראל אמרו כמה דברים נחמדים על המצב הכלכלי, לפני שהמלחמה השכיחה אותו מאתנו לגמרי. מישהו זוכר אם ציפי ליבני מתכוונת להגדיל את הגירעון? ומה שלום הזקנה שאהוד ברק שכח במסדרון ב-1999? אמריקה במצב רע, אבל איפה אובמה ואיפה אנחנו.

לשיטתם של פקידי האוצר ונגיד בנק ישראל, אובמה עלול להמיט אסון על העולם. אם באמת מאמינים בכל מה שהם אמרו עד עכשיו, כדאי שהם יזהירו אותנו מפניו. אם לא, כדאי להזהיר אותנו מפניהם, לפני שאובמה יעשה זאת.