ראשי חברת משמר שקרסה: "מי שהגון לא שורד"
יוסף ושוע ליאב העסיקו עד לפני שלושה חודשים 600 עובדים בחברת משמר. התחרות הגוברת, התייקרות חומרי הניקיון והבנקים הובילו אותם לסוף עגום. אחר כך הגיעו הכותרות על הימורים והברחת נכסים. עכשיו הם מדברים לראשונה
הקריסה של חברת הניקיון והאבטחה משמר בנובמבר האחרון עוררה תהודה גדולה. יותר מ-600 עובדים פוטרו, לחברה מונה מפרק זמני, ובהליכים המשפטיים שמתנהלים התגלה כי מנכ"ל החברה שוע ליאב השתמש בכרטיס האשראי שלה להימורים באינטרנט. ליאב הבן ואביו יוסף, בעלי החברה, שמרו כל העת על שתיקה. הם ספגו בכאב את הטענות הקשות כלפיהם ואת מה שהם מכנים "השמצות".
"לא הייתי מוכן לשלם שוחד"
חברת משמר הוקמה ב-1964 והתמקדה בעיקר בתחום הניקיון. עיקר לקוחותיה היו בתי חולים ממשלתיים, בתי חולים של שירותי בריאות כללית, משרדי ממשלה ומפעלי היי-טק. עם השנים נכנסו לתחום הניקיון יותר ויותר חברות, וכמו בכל תחרות - המחיר שיחק תפקיד מרכזי. לטענת הליאבים, בגלל חסמי הכניסה האפסיים לתחום, ומשום שהפרמטר היחיד לזכייה במכרזים הוא המחיר, המחירים בענף הלכו ונשחקו.
"הלקוחות פשוט אילצו את החברות לעבוד במחירים שכמעט ולא משאירים רווחיות", מספר יוסף ליאב (70). "הגורם הקובע אצל מקבל השירות או מי שפרסם את המכרז היה המחיר, רק המחיר, כאשר הם מתעלמים מהוראות ותקנות של חוק שכר מינימום. בזה הם נתנו יד לרמאות. במשך השנים נכנסו גופים נוספים לענף, שבחלקם גם היו מעורבים גורמים לא ישרים ששיחקו את המשחק הזה. אני לא הייתי מוכן - לא לשלם שוחד למנהלי אגפי ניקיון במוסדות ולא לשלם מתחת לשכר מינימום. הייתי מוכן להתפשר על רווחיות נמוכה, אבל התוצאה של זה שאתה פועל כחוק היא שאתה מאבד לקוחות. מי שדואג לעובדים לזכויות סוציאליות אין לו זכות קיום. מה יוצא לי מזה שאני הגון? מי שהגון לא שורד".
"נותנים יד להפרת חוק"
יוסף ליאב הוא עורך דין במקצועו ובעל תואר שני במינהל עסקים. שוע בנו עבד בעבר בבנק מזרחי. עד לפני חמש שנים ניהל יוסף את העסק, עד ששוע הבן לקח את המושכות. 2002 היתה שנת השיא של משמר, עם מחזור שנתי של כ-64 מיליון שקל ו-2,000 עובדים, אלא שהתחרות הביאה לאובדן לקוחות. כדוגמה לכך הם מביאים את המכרזים שפרסמו ב-2008 בילינסון וסורוקה, שקיבלו עד אז שירות ממשמר.
"הגשנו מחיר בהתאם לאמנה שנחתמה בין שירותי בריאות כללית להסתדרות ובהתאם לחוזר החשב הכללי באוצר, שקבעו עלויות מינימום לתשלום לעובדי קבלן", אומר יוסף. "אבל זכה מי שהגיש בפחות. אם מישהו חושב שבמחיר הזה אפשר לכלול את כל הזכויות הסוציאליות יש לו טעות מוחלטת. אנו לא יכולנו לתת יד להפרת חוק. שני ההפסדים היו מכות גדולות עבורנו".
מעבר לכך, בגלל מחלוקת עם בית חולים סורוקה בעניין פיצוי לעובדים, מספר יוסף, עוכב תשלום חודשי של כ-900 אלף שקל. "כל עוד משמר עבדה שם פחדו לעכב לנו כסף, אבל אחרי שהפסדנו את המכרז הם עיכבו את התשלום. כבר שילמנו משכורות יולי, והכסף היה חסר לנו בתזרים המזומנים".
מסורוקה נמסר בתגובה כי "לאחר פנייה של בית החולים למשמר התברר כי אין בכוונתה לשלם פיצויי פיטורים לעובדים, אף שהתחייבה לכך, ועל כן עוכב הסכום. שירותי בריאות כללית היתה הראשונה שחתמה על אמנה עם ההסתדרות בדבר הבטחת תנאיהם של עובדי הקבלן ואנו מקפידים לעמוד בהסכמותיה. כך נעשה גם במכרז זה".
מביה"ח בילינסון נמסר כי "תנאי הסף להתמודדדות במכרז היו הצהרה של רואה חשבון על תשלום שכר מינימום לעובדים והפרשה לתנאים סוציאלים כחוק. נוסף על כך, המכרז נערך בפיקוח יועץ משפטי וועדת מכרזים ארצית".
"העובדים פגעו בי"
לדברי שוע ליאב (42), חלק מהחוזים שהחברה עבדה איתם לא היו צמודים לשכר המינימום, והם נאלצו לספוג חלק ניכר מההפרש. נוסף על כך, הם נאלצו לספוג את עליית מחירי ציוד הניקיון, בעיקר שקיות ניילון ונייר. "את הלקוח זה לא מעניין. הוא אומר לך 'לא מתאים לך? יש לי מחיר אחר'".
השניים מציינים כי לקוחות נותרו חייבים לחברה כ־3.5 מיליון שקל במצטבר. "אתה יכול לנסות להפעיל יד חזקה, אבל מה שמעניין את הלקוח זה החור של הגרוש. זו בעיה מאוד רצינית. אתה משלם משכורות בזמן ומקבל תשלום רק בשוטף פלוס 30 ואפילו 90", אומר שוע, שמספר כי ניאות גם לסייע כספית לעובדים שלו שנקלעו למצוקה.
"אני הייתי כבר למוד ניסיון מאחר שנכוויתי בעבר עם העזרה והתמיכה, אבל שוע לא שמע לי", אומר יוסף. "הוא באמת היה יותר מדי טוב לעובדים, אני הערתי לו ואמרתי לו: 'שוע, אני מכיר את זה. כשיבוא יום מסוים אף אחד לא יזכור לך את הדברים האלה'. לכן אני מרגיש פגיעה גדולה מאוד מצד העובדים".
שוע: "העובדים בסופו של דבר לא קיבלו את משכורתם, כך שסביר להניח שהם רואים בי אשם. לי זה מאוד חורה. לא קל לי עם הסיפור הזה".
היו לך גם שגיאות ניהוליות שאתה מצטער עליהן?
"אין מנהלים שהם 100%. כולם עושים טעויות. דווקא עשינו רה־ארגון וצעדי התייעלות בחברה, כמו צמצום מספר עובדי ההנהלה וסגירת סניפים".
"הבנקים סימנו את הענף"
אלא שצעדי ההתייעלות לא הספיקו. הבנקים, שלא נתנו בקלות אשראי, לחצו. "הבנקים סימנו את הענף שלנו כבעייתי ולא רצו לתת לנו אשראי", אומר שוע. "האשראי היחיד שניתן היה או כנגד ביטחונות אישיים או כנגד ערבויות כספיות".
לשם כך, מציינים האב והבן, הם הביאו מהבית בשנים האחרונות יותר מ-8 מיליון שקל ושעבדו שתי דירות לטובת הבנק. יוסף גם נאלץ לפנות לבתו מורן, שחיה בשבדיה, ולבקש ממנה לשעבד חלק מכספי מכירת הדירה שלה - כמיליון שקל - לטובת הבנק.
"בצר לי פניתי לבת שלי", מספר יוסף. "היא אמרה שהיא מוכנה לעזור אך רצתה להבטיח את הסיכון. לכן בגין הסיכון החלטתי שהיא תקבל 100 אלף שקל, ותקבל מדי חודש 50 אלף שקל". יוסף דוחה את ההאשמות על כך שהתשלום החודשי לבתו היה ניסיון להבריח נכסים: "יש מסמכים שמוכיחים שהלוואת הבעלים שלי ירדה ב-900 אלף שקל. זה כסף שאני הבאתי מהבית לתוך החברה".
הכל התפוצץ בנובמבר האחרון. "הודענו לעובדים הבכירים שלנו שחרף כל המאמצים לא נוכל להמשיך בפעילות", אומר יוסף. "זו לא החלטה קלה, זה לא מישהו שגרף את הכסף בקזינו ואמר 'אחריי המבול'". הגשת בקשת הפירוק על ידי העובדים שברה אותם. לדבריהם, הלקוחות ששמעו על הקשיים עצרו את התשלום השוטף. "זה היה ממש לגדוע את הענף שעליו ישבה החברה", אומר בא כוחם, עו"ד אהוד גינדס ממשרד גולדבלט גינדס.
פגיעה נוספת שספגו האב והבן היתה בחברה־אחות של משמר, משמר שיווק, שמוכרת אמצעי ניקיון. "המצב בשוק, וקריסת משמר שפגעה בשם, השפיעו לא טוב על החברה הזו, ולכן אנו מחפשים משקיע", אומר יוסף. "אנחנו מצלצלים ללקוחות והם שואלים: 'מה, לא פשטתם את הרגל'?. זה קשה. אנשים פוחדים ונרתעים, ואנו צריכים לשקם את הנזק הכספי והתדמיתי. זה מאבק יומיומי לשרוד".
בזמן שההליכים לפירוק משמר עוד מתנהלים, רוב עובדי החברה ממשיכים לעבוד באותם מוסדות, אך תחת קבלן אחר. "לא הלכו הביתה 600 איש כמו שאמרו וכתבו", אומר יוסף. "אני מאמין שזה אפילו פחות מ-50 איש. אנו מרגישים, בשפה לא יפה, חרא. לא ציפינו לזה, אבל כנראה זה גורלו של מי שהולך ישר. אם היינו נוקטים בשיטות פתלתלות ועקלקלות אז מצבנו היה טוב יותר".
לפנייה לכתב/ת 
