ישראל בוחרת שופינג
למה שלא יציעו ברשתות הנחות למצביעים בלבד? זה יהיה גילוי מחויבות אמיתי לדמוקרטיה ולחובה האזרחית. ולמה שלא יציבו קלפיות בחנויות? הרי יותר בוחרים פוטנציאליים יצטופפו שם מאשר בקלפי הקרובה לביתם
אפשר כבר להכריז על המנצח בבחירות האלה: קניוני ארצנו. יום שלישי עדיין לא הגיע, אבל הקמעונאים כבר הקימו קואליציה על בסיס מצע משותף: מבצעים ליום הבחירות.
והם עושים זאת בצדק. על כל אחד שמצחצח את תעודת הזהות שלו לקראת יום הבחירות, ישנם רבים אחרים שמשייפים לכבודו את כרטיסי האשראי שלהם. יש יותר קונים בארץ מאשר בוחרים, ועל כן יש מי שמשה שרת, יצחק בן-צבי וש"י עגנון יהיו זמינים בעבורו יותר מפתקים שעליהם אותיות המפלגות. היכונו ליום הקניות.
נוכח הררי הפיתויים שמתרבים ומתגבהים ברשתות לקראת היום הגדול, ניתן היה לחשוב שכל רשת שיווק היא מפלגה, וכולן מבצעות מחטפים של רגע לפני הבחירות כדי לחזר אחר פתחי ארנקכם.
בגדים? בהנחה. כלי בית? בהנחה גדולה. מסעדות? בהנחה עוד יותר גדולה. אין כמעט פריט שלא תמצאו מופחת ומופשט מרוב שווי מחירו לכבוד חגיגת הקניות של יום הבחירות.
את התודה על כך אנו חבים ליום החופש שנכפה עלינו. באירופה, יום בחירות הוא בדרך כלל יום המנוחה הרגיל: יום ראשון. אבל בארצנו הרת ומוכת הגורל, נקבע בעבורו יום שבתון מיוחד. עקב כך נוצר מצב מוזר: המשק שובת ממלאכתו, אבל מכביר מבצעים והנחות. כלומר, כולם שובתים, למעט עובדים חיוניים, ובראשם: הורים לילדים ומוכרים בחנויות.
עתיד האומה על כף המאזניים? ומה עם עתיד מלתחת ילדינו?
ומה הפלא שצפויה נהירה אל הקניונים? הרי על פי רוב, מצעי הבחירות שמנסים למכור לנו בדרך כלל מכזיבים. ושופינג של ראשי ממשלות מוליד בשנים האחרונות מוצרים קלוקלים שאיש אינו מוכן לקבל עליהם אחריות.ביום שבו אנו נקראים לקבל החלטות שעשויות להכריע את עתידה של מדינתנו, אפשר לברוח אל עולם קבלת החלטות שונה לגמרי. במקום להתלבט בין ציפי לאהוד או בין ביבי לליברמן, אפשר להתלבט בין חולצה לנו לבין נעליים לילד. עתיד האומה מוטל על כף המאזניים, אבל עתיד מלתחת ילדינו חשוב לא פחות.
הדמוקרטיה והקפיטליזם הולכים לעתים קרובות מאוד יד ביד, אבל ביום הבחירות הקרב הן מחובקות חזק מדי ומולידות תוצר מכוער: תרבות צריכה המונית שאצל רבים תבוא במקום תרבות הצבעה המונית.
היה ביום ההוא והמשק בישראל יאבד 1.3 מיליארד שקל - לפי הערכתם של כלכלני התאחדות התעשיינים - בגלל השבתתו, ומכירות מטורפות ישיבו לחיקו מעט, אבל לא את כל אשר אבד לו. ובימים כלכליים מרים אלה, קריאה לקניות מוזלות היא פלסטר שמנסה לכסות בור ללא תחתית בכיס המצטמק של הצרכנים.
בארצות-הברית, המכירות ביום הבחירות הן בדרך כלל דלות מהרגיל. אולי כי שם אין יום חופש להמונים, ועוד צריך להירשם מראש כדי להצביע. בארצות-הברית עובדים, מצביעים, ואז ממהרים הביתה לצפות בתוצאות הבחירות.
על כן שם יש הצדקה לפתיינות הסוחרים, שנעזרים בכל אמצעי שיווקי ופרסומי כדי להותיר את הבוחר עוד רגע ברחובות וללכוד אותו באמצעות מבצעים והנחות. אבל בארץ הקודש המבצעים וההנחות מרחיקים את בעלי זכות הבחירה עוד יותר מהקלפיות.
קנו ביום שלישי; אח"כ אולי כבר לא יהיה חשק...
יש מי שיצביע ואז יקנה, אבל יש רבים יותר שלא ילכו להצביע "כי אין טעם" - כי לצער כולנו לא שיחררו עדיין את גלעד שליט, וכי לא דואגים פה לשכבות החלשות - אבל ילכו לקנות כי באמת חבל לפספס את ההנחות.
ובאמת, קל יותר לצאת למסעות שופינג מאשר להתמודד עם היבול הדל של התקווה שמציעות לנו המפלגות. וגם ההצבעה מסורבלת, ואיש לא מסדר לנו הצבעה נוחה יותר - באינטרנט למשל, או בסלולרי. והרי בסך הכל הנחות זה טוב לכולנו, ואת השבתון כבר מאוחר מדי לבטל השנה.
אבל למה שלא יציעו ברשתות הנחות למצביעים בלבד? זה יהיה גילוי מחויבות אמיתי לדמוקרטיה ולחובה האזרחית. ולמה שלא יציבו קלפיות בחנויות? הרי יותר בוחרים פוטנציאליים יצטופפו שם מאשר בקלפי הקרובה לביתם. אבל עד שהרעיונות המהפכניים האלה יתממשו, לכו, קנו - וקנו הרבה. כי יכול להיות שאחרי הבחירות תאבדו את החשק לצאת מהבית.
