יולי תמיר: אופק חדש, מחלות ישנות
היא הייתה התקווה הגדולה של ממשלת אולמרט, ניסתה להוביל רפורמות דרמטיות בבתי-הספר ובאוניברסיטאות, אבל תיזכר בעיקר בגלל השביתות הגדולות. איזו מורשת משאירה אחריה שרת החינוך? סיכום ממשלת אולמרט - פרויקט מיוחד
מבין חברי הממשלה של אולמרט, יולי תמיר הייתה אולי ההבטחה הגדולה מכולן. כפרופסור מוערכת לפילוסופיה פוליטית ואופוזיציונרית פעילה בוועדת החינוך של הכנסת, היא תקפה חדשות לבקרים את המשרד של לימור לבנת. עוד בטרם החליפה אותה, ניסתה לחולל מהפכה בשכר הלימוד האקדמי לפי המודל האוסטרלי, עם הלוואות לטווח ארוך מהמדינה. לימים נכלל המהלך בניסיון להוציא לפועל רפורמה כוללת בתקצוב ההשכלה הגבוהה, לצד רפורמה גדולה וחשובה לא פחות בתחום ההוראה. אלא שככל שנקפו הרפורמות, גברה גם הביקורת. מצד המורים, המרצים, התלמידים והסטודנטים, תמיר מצאה עצמה תחת אש צולבת, רותחת אף יותר מזו שהוטחה בקודמתה. "אני מנקה את הזבל והחרא שהשארתן לי", הדהימה באמירה לא-ממש-חינוכית בעימות עם רונית תירוש בכנסת, בניסיון למזער את הביקורת.
שיא אחד לפחות נרשם אצלה במשמרת: השביתה הארוכה ביותר - בת יותר מחודשיים - בבתי-הספר העל-יסודיים. זה נגמר בהבטחה לצמצום מספר התלמידים בכיתה מ-40 ל-32, העלאת שכר המורים בשלבים והגדלת מספר השעות הפרטניות למורה ל-3-2 בשבוע. בסופו של יום, ההבטחות מומשו בבתי-הספר היסודיים בלבד, במסגרת רפורמת "אופק חדש" עליה חתמה במארס אשתקד הסתדרות המורים. ארגון העל-יסודיים מצידו פתח בקמפיין אישי נגד השרה, ומאשים בבית-הדין את משרדה בהפרת הסכמים חתומים.
"היא משאירה אחריה מערכת במצב הרבה יותר גרוע משהייתה כשקיבלה אותה
לאבי קמינסקי, איש חינוך ותיק ויו"ר מנהלי מחלקות החינוך, יש תיאוריה משלו: "תמיר נפלה לתוך שבר מאוד משמעותי במערכת. היא נכנסה אחרי שסע אדיר. היא באה משיברון, כאשר הקודמים לה לא הבינו שארגוני המורים הם לא ועד העובדים של בזק, אלא משהו אחר. יולי דווקא הבינה את זה אבל עשתה הרבה דברים טובים, שנתפשו כאיום משמעותי, כמו הרצון שלה לרפורמה בשכר המורים ובשעות עבודתם". לטענתו, החינוך העל-יסודי לא קודם בימי תמיר שלא באשמתה: "לכישלון הזה אבות רבים. זה עצוב שלא הצליחו לגשר על התהום".
אבל הקרבות מול רן ארז היו רק חלק מהסיפור. המרצים הבכירים שבתו קרוב לחודשיים; אחר-כך באה שביתת הסטודנטים, שמחו על מידורם מוועדת שוחט ולא בחלו בהפרות סדר וחסימות כבישים; אחריהם איימו נשיאי האוניברסיטאות שלא לפתוח את שנת הלימודים ללא תוספת תקציב (התערבות של ראש הממשלה בדקה ה-90, עם הקצאה של 515 מיליון שקל, מנעה לבסוף את השביתה הזאת); ואז הגיעו השיבושים של הסגל הזוטר, שדרש את חלקו בעוגה. את סערות תמיר ייצגה היטב תמונת הסאטירה שלה ב"ארץ נהדרת", בה, מרוב מאבקים ושביתות, היא אינה מסוגלת - גם אחרי הרבה קפה שחור - להותיר את עיניה פקוחות.
סטודנטים שובתים באוניברסיטת תל-אביב (צילום: עופר עמרם)
"כשהיא נבחרה חשבו שהנה, מגיע מושיע להשכלה גבוהה", נזכר יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, בועז טופורובסקי. "אבל אז היא מצאה את עצמה במאבקים בלתי פוסקים. כשיוצאים למאבק, צריך להיאבק נגד אישיות ציבורית - ולא נגד פקידי האוצר; מחפשים פוליטיקאי ש'דופק' אותנו - ואז יולי תמיר נפלה. היא בהחלט דמות טראגית, אבל לא קדוש מעונה, כי בסופו של דבר היא האוטוריטה ועליה מוטלת האחריות. אני באמת מאמין שכוונותיה היו טובות, שהיא ניסתה לשפר את המערכת, אבל נכנעה לאוצר".
הנכּבה, זה טוב ליהודים?
בהחלטותיה הדידקטיות והמינהליות, ספגה תמיר - ממייסדי "שלום עכשיו" - ביקורת משמאל ומימין. בעקבות עתירות לבג"ץ, היא הזדרזה להגיש הצעת חוק הפוטרת לשנתיים נוספות את בני הישיבות החרדיות מלימודי הליבה (מתמטיקה, אנגלית, תנ"ך, לשון עברית, היסטוריה, ספרות וגיאוגרפיה). השרה טענתה כי יש להגיע להבנות, ולא לכפות את הלימודים על האברכים. אולם בתקשורת נקשר הצעד לתמיכת החרדים במינויו של אבישי ברוורמן ממפלגתה ליו"ר ועדת הכספים.
כך או כך, השופטים, שנמנעו מלהכריע בסוגיה, מתחו ביקורת על מקדמת החקיקה: "המשך הזרמת תקציבים למוסדות מוכרים שאינם רשמיים, שלא הטמיעו את תוכנית הליבה, אינה עומדת במבחן השוויון ואינה מאפשרת הזרמת מימון ממשלתי לאותם מוסדות", נכתב בפסק הדין.
מן העבר השני, הפכה תמיר את החלטת הממשלה הקודמת וסירבה להכיר במכללת אריאל
אבל הקיצוצים היו מזעריים לעומת הסערה שהתחוללה במחנה הימין, כאשר שרת החינוך הכריזה כי היא מאשרת לבתי-ספר ערביים ללמד את הגרסה הפלסטינית לאירועי 1948, הרואה בהקמת מדינת ישראל אסון לאומי - נכּבה. בספר הגיאוגרפיה "לחיות יחד בישראל", הנלמד בכיתות ג', נכתב כי מקצת התושבים הערבים גורשו מבתיהם והפכו לפליטים עם הקמת המדינה, וישראל הפקיעה אדמות רבות.
במבחן התוצאה
כשנכנסה לתפקיד, הצהירה תמיר כי בכוונתה לשפר את הישגי התלמידים. בפועל, אלה הוסיפו להידרדר: במבחן "טימס" העולמי לכיתות ח', ממוקמת ישראל במקום ה-24 מתוך 49 מדינות במתמטיקה (ירידה של חמישה מקומות ב-2007 לעומת 2003), ובמקום ה-25 במדעים (ירידה של שני מקומות). גם מבחן המיצ"ב האחרון לא סיפק בשורות טובות: התלמיד הישראלי הממוצע בכיתה ח' השיג 44.1 במתמטיקה, 58.4 במדעים ו-67.9 בשפת האם, עברית.
בתחום החברתי, הדעות היו חלוקות: יותר מ-120 אלף תלמידים, המשתייכים למסגרת של יום לימודים ארוך, אמורים היו ליהנות מארוחה חמה במסגרת "חוק ההזנה", אליו הוכנסו לראשונה גם גני ילדים. אלא שמנתונים שחשפה ועדת החינוך של הכנסת התברר, כי רק מחצית התלמידים שנמצאו זכאים אכן מקבלים את הארוחה היומית. תמיר ביקשה לשנות את החוק ולכלול במפעל גם ארוחה "קרה", כמו כריכים, כדי להוזיל משמעותית את העלויות ולצרף בתי-ספר ויישובים נוספים למערך. אבל היא חזרה בה מכוונה זו, בעקבות ביקורת של הארגונים החברתיים ואזהרות על פגיעה בתזונה. הוועדה לביקורת המדינה ביקשה ממבקר המדינה לחקור את הסוגיה כולה.
פרידה מהטכניון ומאולמרט (צילום: יואב בכר)
"החינוך הוא התיק החברתי המורכב ביותר במדינת ישראל", מזכיר אבי קמינסקי, שמעניק לתמיר ציון עובר, וסבור שבפרק זמן קצר של שלוש שנים, אי אפשר יותר מדי להצטיין. לדבריו, פרופ' תמיר היא "דמות מיוחדת בפוליטיקה הישראלית - היא מאוד קשובה, מאוד עניינית, מאוד עממית ומאוד סבלנית כלפי קהילת החינוך. לפעמים, בחברה התוקפנית שלנו, זה נתפש כחולשה. אני רואה בזה סוג אחר של פוליטיקאית". מנגד, הוא לא חוסך ביקורת: "הייתה תחושה של משרד חינוך ההולך ונחלש. אז מצד אחד, היא עשתה דברים שהם אבני יסוד משמעותיות; מצד שני - שידרה חולשה מסוימת, וזה לא נכון כי משרד חינוך חייב להיות חזק".
שולמית אלוני מסכימה: "הפריע לי שהיא לא הייתה מספיק חזקה ואסרטיבית בדרישות לתקציב ולשינויים כמו בנייה ותוכנית לימודים. היא הייתה בודדה. שר אסרטיבי ולוחם היה מצליח יותר. רפורמת שוחט למשל נעלמה לגמרי. אבל יולי היא לא קורבן. היא לחמה בשיטה שלה.
יש לה אופי כזה, שבתוך המערכת היא לא זכתה לעזרה רבה. יש נושאים שצריך עבורם כוח עמידה, ואצלה כוח העמידה הוא לא חזק. אצל יולי היה גם רצון לשמור על מקומה במפלגה, ולכן לא סיכנה עצמה יותר מדי". בשורה התחתונה, אומרת אלוני, "מאז קום המדינה היה היחס למשרד החינוך קשור ביחס לשר החינוך. נתגעגע? יש שרים שעשויים יותר להתגעגע אליהם.יולי לא הייתה הכי טובה, אבל היו גרועים ממנה".
יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים: "שרת החינוך, יולי תמיר, היתה הראשונה שהכירה בצורך להעלאת מעמד המורה, שכרו ותנאי עבודתו, ועשתה צעדים ממשיים למימוש החזון. היא היחידה שהצליחה להשיג למערכת החינוך תוספת של 6 מיליארד שקל, ותוספות השכר שקיבלו המורים היו המשמעותיות ביותר מאז קום המדינה. תמיר השכילה להבין שהדרך היחידה להצליח ברפורמה היא לשתף את המורים, ולכן יצאה יחד עם הסתדרות המורים ברפורמת אופק חדש, שפועלת בלמעלה מ-813 בתי ספר, וכיום בתי ספר רבים עומדים בתור ומבקשים להצטרף לרפורמה".
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
