פרשנות: שוק המכוניות מעוות? האוצר אשם

הכלכלה נעה בין שני קצוות. בצד האחד נמצאים המצדדים בניהול ממשלתי מלא. דוגמאות לגישה הכושלת הזאת הן ברית המועצות, קובה, חברת החשמל  ונמל אשדוד. בצד השני נמצאים אלה הדוגלים בכלכלת שוק טהורה, משוחררת מכל מעורבות ממשלתית - תנו ל"יד הנעלמה" לסדר הכל. לכאורה, זוהי גישה מוצלחת בהרבה, אך לאחרונה אנו רואים גם את כשלונותיה, כמו שוק ההון ה"מתוחכם" של ארה"ב, שכר הבכירים המופקע במגזר הפרטי, שוק הסלולר, וכן חברות הליסינג.  

שוק הליסינג בארץ הוא לכאורה שוק משוכלל, שבו פועלות ארבע-חמש חברות גדולות ומספר חברות בינוניות. אולם, כאשר אנו שומעים כי חברות הליסינג מפעילות לחץ על היבואנים להעלות מחירים, ושמחירי המכוניות אכן מתייצבים על סכום דומה (שלא לומר זהה) לכל היבואנים - ריח חריף של כשל שוק עולה באפינו. מה פתאום שחברות ליסינג ידרשו להעלות מחירים, ועוד בזמן מיתון? ואיך זה שמכונית יפנית נמכרת במחיר זהה למכונית צרפתית, למרות הבדלים קיצוניים בביצועיהן ובשערי החליפין?

תארו לכם שיצרני הנקניקים היו תובעים להעלות את מחירי העוף, או שהצבא היה תובע לפתוח במלחמה על מנת להשתמש באמצעי לחימה שפיתח (אופס... אולי זה קרה במדינה כלשהי...).

מדוע חברות הליסינג מתנהגות כך? הנכס הגדול ביותר במאזני החברות הוא, כמובן, מלאי המכוניות הנמצא בידיהן - אלה הנוסעות בכבישי הארץ ואלה הרובצות במגרשים, בהמתנה לקונה שיגאל אותן מבטלתן. ואילו ההתחייבות הגדולה ביותר שלהן היא ההופכי: הלוואות שלקחו לשם רכישת מכוניות, אם בצורת התחייבויות לבנקים ואם בצורת אגרות חוב שנתן להן הציבור.

נניח, לדוגמא, שהיבואנים מעוניינים, עקב המיתון, להוריד את מחירה של סוסיתא אמריקנית חדשה מ-115 ל-105 אלף שקל. באותו הרגע, ירד גם מחירה של סוסיתא אמריקנית מודל 2008 מ-100 ל-90 אלף שקל, ומחיר סוסיתא מודל 2007 ירד מ-90 ל-82 אלף שקל. מה יקרה למאזני החברות? קטסטרופה: ירידה של 10% בשווי נכסיהן תגרום להן הפסד גדול הרבה יותר מההפסד הצפוי להן גם כך מצמצום הפעילות שכופה עליהן המיתון. שווי ביטחונותיהן הירוד יקשה עליהן לקבל מהבנקים הלוואות חדשות או ללחוץ על הבנקים להגדיל את הביטחונות.

אפשר להבין, איפוא, מה גורם לחברות הליסינג לדרוש את העלאת המחירים. הן צודקות בדרישתן, אבל אנחנו טועים כאשר אנחנו מאפשרים להן את זכות הבקשה. הפתרון לכשל שוק מסוג שכזה הוא רגולציה ואכיפה. כלומר, ברגע שיתבצעו צעדים פליליים נגד דרישה של גוף אחד להעלאת מחיר לקבוצת גופים אחרת, חברות הליסינג יפסיקו לאיים.

רכב חברה בליסינג בחסות עיוות המס

אבל הניתוח הזה לא יהיה שלם עד שלא ננסה להבין איך נפל עלינו שוק הליסינג מלכתחילה - איך נוצר מצב שבו 60% מהרכבים החדשים במדינת ישראל הם רכבי ליסינג. התשובה היא עיוות מס. המס על הדלק בישראל הוא גבוה מאוד, וכך גם המס על רכישת רכב. מעסיק שמעניק לעובד רכב בליסינג, לעומת זאת, זוכה להוצאה מוכרת, והמס ששניהם משלמים על העסקה הוא נמוך בהרבה מההוצאות שהיו מוציאים אם העובד היה קונה רכב בעצמו מכסף שכבר שילם עליו מס הכנסה. וכך, סידור "רכב החברה" עדיין משתלם, למרות שעל גבינו רוכבים מתווכים גוזרי קופון בדמות חברות הליסינג. 

וכאן נכנס האוצר, והפתרון שלו לעיוות המס - הקשחת המס בכל הגזרות כך שלא נוכל להימלט ממדרגות המס, על ידי העלאת שווי הרכב שביצע בעבר, ועל ידי קביעת קבוצות השווי שביצע לאחרונה. אלא שרובן המכריע של מכוניות הליסינג נמצא בשתי קבוצות שווי: קבוצה 2 וקבוצה 3. וראה זה פלא: הקביעה השרירותית של האוצר מביאה את כל כלי הרכב בארץ לשתי קבוצות מחירים כמעט זהים: 114 אלף שקלים (קבוצה 2) ו-133 אלף שקלים (קבוצה 3).

עגבניות טריות במחיר של בטטה רקובה

כיצד זה קורה? זה קורה מאותה סיבה שמחירי הלחם מתיישרים למחיר זהה ברגע שמשרד התמ"ת קובע למאפיות מחיר מקסימום, ושמחירי זמן האוויר של דקה נכנסת מתיישרים ברגע שמשרד התקשורת קובע לחברות הסלולר מחיר מקסימום. כלומר, בתאוותו הרבה של האוצר למיסוי כולל ושווה, הוא השמיד את האפשרות לתחרות חופשית.

תארו לכם שפתאום היו מעבירים חוק המחייב למכור את כל הירקות האדומים ב-5 שקלים לקילו. מחיר העגבניות הטריות היה מתיישר מיד עם מחיר הבטטות הרקובות, והצרכן לא יכול לקבל מחיר נמוך יותר עבור בטטות שהתאילנדים לא הספיקו לקטוף.

זה קל לומר שחברות הליסינג אשמות, שהקפיטליזם הוא דורסני, שקשרים בין הון לשלטון מביאים לכשל זה ושהארץ סובבת סביב השמש. הכל נכון, אבל לא רלבנטי. חברות הליסינג עושות מה שכל גוף כלכלי מנסה לעשות: לשרוד במציאות מתהפכת. האשמה היא בעיוות המס המקורי שהביא ליצירת כשל השוק, ולכן הפיתרון יהיה באכיפה וברגולציה בלבד. אם האוצר יפסיק לקבוע מחירים למכוניות (ואם כמה מנהלים ילכו לכלא), הדברים יחזרו אט אט למסלולם הטבעי. לא היה כאן זדון, אלא פשוט כישלון. טעות, טועים, טעינו....

הפתרון לכשל שוק הוא מעורבות ממשלתית חכמה, רגולציה ללא משוא פנים, ואכיפה ללא פשרות. אוטופיה?

הכותב הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית. מיילים אישיים ליהודה מודעי כאן.