מלכות פַּרס והמרד הערבי
רמיזה איראנית על שאיפות טריטוריאליות בבחריין הציתה אש בשדה הקוצים הערבי, הרותח ממילא עוד מ"עופרת יצוקה" וההמרדה של נסראללה. מה הקפיץ עכשיו את המרוקנים, והאם מובארק והסעודים יעבירו את אסד לצדם?
נכון למועד כתיבת שורות אלו, עדיין לא ידוע מה בדיוק סוכם בפסגה המרובעת שהתקיימה השבוע בריאד, בהשתתפות מנהיגי מצרים, סעודיה וכווית מחד - וסוריה מאידך. אך דבר אחד ברור: את הדאגה הערבית נוכח עליית כוחה של איראן, כבר אי-אפשר להסתיר. בדיוק לשם כך כונסה הוועידה מלכתחילה: לנסות "לגשר על המחלוקות", או במילים אחרות: לראות אם ניתן למשוך את דמשק אל מחוץ לחיקה החמים של טהרן, כפי שצוטטו מקורות ערביים בתקשורת.
החרדה ותחושת הבהילות אינן צריכות להפתיע; בשבועות האחרונים נרשמו שורה של התבטאויות וצעדים דיפלומטיים, המעידים כי העסק מתגבש לכדי משבר גלוי. הסיפור המרכזי של התקופה האחרונה היה, ללא ספק, נסיכות בחריין שבמפרץ הפרסי. זה התחיל בביקורת שמתח עלי אכבר נאטק-נורי, יועץ למנהיג הרוחני האיראני ויו"ר הפרלמנט לשעבר, על השאה הפרסי, שהסכים בשנת 1971 לוותר על בחריין - "המחוז ה-14 של איראן". דברים אלה, מהם משתמע כי לטהרן שאיפות טריטוריאליות בנסיכות העצמאית החברה באו"ם, הציתו אש בשדה הקוצים של העולם הערבי.
אסד, עבדאללה מלך סעודיה ומובארק בפסגת ריאד (צילום: רויטרס)
הטור הקודם
מבאשיר לבשאר
רועי נחמיאס
צו המעצר נגד נשיא סודן, עומר אל-באשיר, המואשם בביצוע פשעי מלחמה בדרפור - מעורר חשש בעולם הערבי שזה "רישיון" למעצרים נוספים בעתיד. תשאלו את אסד
בחריין מצידה מיהרה לסגור את הנמלים בפני איראן והפסיקה שיחות עמה על הסכמי גז. המועצה המשותפת למדינות המפרץ הערביות הסכימה בדיון חירום כי מדובר ב"פגיעה בזהותה הערבית של בחריין". הליגה הערבית גינתה בתוקף. מובארק קיים ביקור הזדהות בנסיכות, והצהיר כי "על האזור להישאר מרוחק מאיומים והתערבויות" - רמז עבה לטהרן, שאמנם ניסתה להתנצל ולפייס את המבקרים, אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
ביקורת נוקבת במיוחד השמיע שר החוץ הסעודי, שהחליט לקרוא לילד בשמו: בכנס שרי החוץ הערביים בקהיר, תבע סעוד אל-פייסל "להגיע לחזון ערבי משותף אל מול האתגר האיראני". הוא הזכיר כי על הפרק עומדות סוגיות כמו הגרעין האיראני, ביטחון המפרץ וכן המעורבות האיראנית בעיראק, בלבנון וברשות הפלסטינית. "מאמצי הפיוס הערביים והפלסטיניים לא יצלחו אם לא יגובש חזון משותף כלפי הסוגיות הפוגעות בביטחון הערבי", אמר, ולמעשה האשים את טהרן בבחישה ישירה ומסוכנת בענייני המזרח התיכון הערבי.
האסימון נפל
איראן והערבים הפחדנים
רועי נחמיאס
"חצי ההפיכה" בלבנון, הותירה חותם עמוק במדינות ערב, שמתחילות להבין את גודל הסכנה הנשקפת מאיראן. עורך "א-שרק אל-אווסט", טארק אל-חמיד, פרסם מאמר חסר תקדים תחת הכותרת "איראן - והערבים הפחדנים": "אין לערבים ברירה, אלא להתעמת עם איראן"
הבאה בתור הייתה מרוקו, שלא הסתפקה בהצהרות וגינויים: בסוף השבוע שעבר היא הודיעה במפתיע על ניתוק יחסיה הדיפלומטיים עם איראן. שר החוץ שלה הסביר כי זו תוצאת ה"התנהגות הבלתי הולמת" של טהרן, וכי ארצו "אינה יכולה לקבל התערבות בענייניה הפנימיים". בין החטאים שמנה: תמיכה איראנית בפעולות ל"שיעיזציה" במרוקו הסונית, ובחישה בסכסוך של מרוקו מול ה"פוליסריו" בסהרה המערבית.
בארמון בקהיר מסתובבים כבר זמן רב עם בטן מלאה על טהרן, והזעם רק גבר במבצע "עופרת יצוקה", כאשר חסן נסראללה - קבלן המשנה של איראן - קרא לאזרחי מצרים לפתוח במרד נגד המשטר. שר החוץ המצרי, אבו אל-רייט, האשים לאחרונה בראיון טלוויזיוני כי איראן מנסה לתקוע טריז בין ארצו לבין סעודיה. "ניסיון זה לא יצלח לעולם", הדגיש. את איראן הוא לא כינה בשמה, אלא "המנסים לתפוס את האזור בצווארו, להכניע אותו ולאלצו לפעול לפי האינטרסים שלהם". מובארק בתורו דיבר על הצורך "להתמודד עם עמדות המבטאות תוכניות שמקורן מחוץ לאזור".
פסגת ריאד סוגרת את הדלת בפני "השאיפות החיצוניות", היינו איראן ("א-שרק אל-אווסט", 13 במארס)
גם על הרשות הפלסטינית לא פסחה החרדה. זמן קצר אחרי הכנס הכלכלי לשיקום רצועת עזה, שהתקיים בשארם א-שייח, ערכה איראן כינוס מקביל משלה, אליו באו "מנהיגי ההתנגדות" השונים. מנהיגה הרוחני ציין שם כי השיקום "יצטרך להיעשות דרך ממשלת חמאס, שנבחרה על-ידי רוב העם הפלסטיני". אבו-מאזן לא נותר אדיש ודרש מאיראן "להפסיק להתערב עניינים פנים-פלסטיניים... דברים מסוג זה פוגעים בניסיון להביא לפיוס". התבטאויות ברוח דומה נשמעות כל העת גם מקרב המחנה האנטי-סורי בלבנון וכן בעיראק, שם אף הזהירו לאחרונה בכירים סונים מנסיגה אמריקנית מוקדמת מהמדינה - אשר עלולה להוביל להשתלטות איראנית.
כל חלקי הפאזל הללו עומדים איפוא ברקע הפסגה המרובעת בריאד. נראה כי לקראת הפסגה הערבית הבאה בדוחא, החליטו במצרים ובסעודיה לעשות מאמץ נוסף לאחד את השורות ולהביא לפיוס בן המחנות, אחרי שלוש שנים בהן ראו בעיניים כלות כיצד איראן מפעילה את "מחנה ההתנגדות" ומשחקת כרצונה בין מדינות ערב וביניהן לבין אחרות. בעקבות פסגת ריאד, העיתונות הערבית בישרה כי המחלוקות שייכות לעבר. אסד הודיע שהמשתתפים הסכימו לכונן "מנגנון לניהול המחלוקות". אבל חרף האופטימיות הזהירה, מוקדם עדיין לקבוע אם הפסגה הייתה אבן דרך של ממש. אחרי פסגת הנפל האחרונה בדמשק, אליה לא הגיעו מנהיגי "המחנה המתון", רק פסגת דוחא שבסוף החודש תבהיר האם צלחו מאמצי התיווך, והאם דמשק התקרבה ולו במעט לכיוונן של מצרים וסעודיה. ולכך כמובן עשויה להיות השפעה גם על מערך היחסים שבין סוריה לישראל.
לפנייה לכתב/ת 
שאיפות טריטוריאליות. אחמדי-נג'אד
צילום: AFP
חזון ערבי מול איראן. מלך סעודיה ונשיא סוריה
צילום: רויטרס
הצורך להתמודד. מובארק
צילום: רויטרס
מומלצים
