פער התשוקה: איך להגיע לעמק השונה
עבור גבר, הפחתת תדירות הסקס זה מתסכל. אבל אי אפשר להשוות זאת לסבל של אשה שצריכה לקיים יחסי מין בניגוד לרצונה. להלן כמה דרכי התמודדות עם שוני בצרכים מיניים, שיכולים למנוע מריבות או נתק. ואולי גם לכם יש רעיונות?
כתבה זו נכתבה בעקבות מספר פניות שעסקו בשאלה שמעסיקה זוגות מכל גיל ומכל אוכלוסיה: פער התשוקות. הוא רוצה שלוש פעמים בשבוע, היא רוצה פעם בחודש, הוא דורש, מתאכזב, כועס או מתרחק, היא נענית, חשה שנותנת יותר מכפי יכולתה, נסוגה, מתכנסת. לכל זוג הפיתרונות שלו, לכל זוג המחירים הכבדים שהוא משלם על הפער ברמות הליבידו.
הפעם אני פונה אליכם הקוראות והקוראים. אני אחכה יותר מתמיד לקרוא את הטוקבקים. כתבה זו נכתבת מתוך רצון לשמוע כמה שיותר דעות והתנסויות של נשים וגברים ומתוך תקווה למצוא פתרונות מוצלחים לבעיה אוניברסלית.
ראשית, הסתייגות: לא אצל כל זוג קיים פער בצרכים המיניים. יש זוגות שבורכו בהתאמה טובה, שהיתה שם מלכתחילה או התפתחה בתחילת הקשר, ועוד מיתוס שכדאי להפריך: לא תמיד הפער הוא באותו כיוון. קיימים לא מעט זוגות בהם הנשים משתוקקות ליותר פעילות מינית או רומנטית מאשר הגברים שלצידן. וכמובן, גם בזוגות מאותו מין יש לעיתים קרובות פערים. בכל זאת, לצורך הנוחות, אתייחס לפער היותר נפוץ בזוגות סטרייטים של גברים-יותר נשים-פחות.
בנושא יחסי המין אין סימטריה
אצל זוגות בהם תדירות יחסי המין אינה מהווה בעיה לרוב יש התאזנות שמתקרבת יותר למידת התשוקה של האשה. מדוע זה כך? יש מי שיאמר שזה לא הוגן, שהם צריכים "להיפגש באמצע". אבל בנושא יחסי המין אין סימטריה. עבור גבר להפחית את תדירות הסקס זה אולי מתסכל, אבל אי אפשר להשוות זאת לסבל מי שמתבקש לקיים יחסי מין בניגוד לרצונו. לעשות "קצת יותר" אינו מקביל ל"לעשות קצת פחות".
דברים אלו אולי נראים מובנים מאליהם, אבל חשוב שייכתבו, שכן בטיפולים רבים נשמעת מפי הגבר הטענה "למה רק אני צריך להתאים את עצמי? שהיא תתאמץ גם!". לכאורה, טענה צודקת. אבל כשמדובר בקיום יחסים, בהתמסרות גופנית ורגשית, קשה מאד ואף מסוכן לעשות "קצת יותר". התמסרות למין ללא תשוקה מצד האשה יכולה להתרחש רק מתוך בחירה שלה, מתוך רצון, אהבה ונכונות להשקיע מאמץ בקשר המיני.
יש שוני גדול בחיברות של נשים וגברים
למרבה הצער, גם בתקופתנו הנאורה-לכאורה ניתן לפגוש נשים מכל שכבות האוכלוסיה שמקיימות יחסים מכל הסיבות הלא נכונות: מתוך פחד (שהוא יכעס, שהוא יעזוב, שהוא יבגוד וכדומה), מתוך אינטרס (הוא משחרר את הארנק רק אחרי יחסי מין), מתוך תקווה לקבל יחס של כבוד או מכל אינטרס אחר. החווייה של נשים אלה, במיוחד אם מדובר בתופעה מתמשכת, איננה רחוקה מחווייה של אונס. גם אם לא הופעל איום גלוי, ההתמסרות השקטה של אשה שיודעת, שאחרת היא תצטרך לסבול כעס, ניכור או סנקציות כלכליות, היא חווייה משפילה וכואבת. אסור שתקרה.
בתחום של קירבה ואינטימיות, יש שוני גדול בחיברות של נשים וגברים, וכתוצאה מכך, יש שוני גדול בצרכים, בהרגלים ובביטוי של אינטמיות. עבור גבר סטריאוטיפי, במיוחד בדור שמעל גיל 40, יחסי המין הם כמעט התחום היחיד בו "מותר" לו לבטא צרכים של קירבה, חום ואהבה.
עבור אשה, מגוון הערוצים להשיג קירבה גדול יותר: שיחת נפש, התכרבלות בסלון, טיול או בילוי משותף, יכולים כולם לקבל משמעות של אינטימיות ולספק מאוד. לכן, גברים רבים מתעלים את כל הצרכים הנפשיים והפיזיים שלהם בחום ואהבה לערוץ היחיד הזה של הסקס, ודבר זה תורם רבות לפער בצרכים.
לכל זוג טוב יש קוד, סימן שמאותת על תשוקה ליחסים
גם אם השוני נובע מסיבות פסיכולוגיות, חברתיות או ביולוגיות, עדיין נחוצה דרך להתמודד איתו בתקשורת היומיומית של בני זוג, כדי שלא להגיע לריב או ניתוק. לכן, כדאי לציין כמה דרכי התמודדות, כדי ששוני בצרכים מיניים לא יהפוך לריב מתמשך או לריחוק טוטאלי.
כיצד להסכים או לסרב: בן זוגך מאותת על רצונו בסקס? עצרי רגע. חשבי - מה באמת את רוצה שיקרה? נשים רבות רואות את ההיענות המינית כמשחק של "הכל או לא כלום". אם הסכמתי, הרי שאני מחוייבת ללכת עד הסוף. אם זה המצב אצלכם, נסו לפתוח את החוזה הדרקוני הזה ולהכניס למגוון התשובות גם תשובות חלקיות כמו "אני רואה שאתה רוצה, לי לא מתחשק, אבל אפשר...", כל פיתרון חלקי שיהיה מקובל על שניכם. האפשרות לדיאלוג כזה, פתוח, הוגן, שבו יש כבוד לצרכים של שני הצדדים, היא המנגנון שמאפשר בכל פעם מחדש למצוא את שביל הזהב.
ואם החלטת לסרב: אל תהיי ברוטלית. זיכרי שמולך עומד אדם חשוף, שביטא את תשוקתו והוא עומד להידחות. עשי זאת בטקט ובעדינות, ובעיקר - בלי שיפוטיות. הנטייה של נשים להתקיף את בן זוגם על עצם זה שהוא מבטא תשוקה היא הרסנית ופוגעת. עיזרו זה לזה לעבור בשלום את הרגע הזה בכדי שלא יצמח לכדור שלג של כעסים והתקפות.
יש נשים וגברים שרואים בכך עלבון אם בן או בת זוגם מאונן
סיפוק עצמי:
חשוב שבין בני זוג הנמצאים בקשר ממושך תהיה לגיטימציה לסיפוק עצמי. אדם שצרכיו המיניים גדולים ממה שמספק לו הקשר הזוגי לא צריך להיענש על כך, ובטח לא כדאי שייצא לחפש סיפוק מחוץ לקשר. משום מה, יש נשים וגברים שרואים בכך עלבון אם בן או בת זוגם מאונן. כעס וביקורת על פעילות טבעית זו עלולים לחסום ערוץ חשוב לפורקן לחצים.שיחות חתך: כמו כל ארגון טוב, גם בקשר זוגי כדאי מדי פעם לבדוק אם כל "העובדים" מרוצים. נסו למצוא רגע מתאים ולשאול זה את זה בגלוי על חיי המין שלכם. האם אתם מסופקים? האם מי מכם היה רוצה שינוי כלשהו? ואם כן, האם השינוי הזה אפשרי? לימדו עוד ועוד את ההבדלים ביניכם, אל תראו את השוני כאויב, אלא כעובדה שיש להתיידד איתה. ואז, חפשו יחד פתרונות לצרכים השונים שלכם מתוך כבוד להבדלים.
ובעצם, זה כל העניין: כבוד לשוני. אם מותר לכם להיות שונים, ויש מקום לחיפוש של שביל הזהב בין הצרכים והאופי השונה של המיניות שלכם, תוכלו להמשיך לצמוח ביחד כמערכת שרוצה את הטוב ביותר עבור כולם. ברגע שצד אחד מנסה לכפות את מה שמתאים לו על הצד האחר, נעלמת הזוגיות והופכת לדיקטטורה.
- עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות
, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
