המבקר: 95% מגני השעשועים מסוכנים לשימוש
גני משחקים לא בטיחותיים המסכנים ילדים; חברות גבייה שלא מדווחות לעיריות על פעולתן; ליקויים במכירת הבניין בו שכנה הכנסת הראשונה; וירושלים עדיין מטונפת. מבקר המדינה מביא ממצאים מדאיגים על הרשויות המקומיות
מי שומר על ילדי גן השעשועים? דו"ח מבקר המדינה המתפרסם היום (ד') חושף נתון מדיר שינה: כמעט כל גני המשחקים שנבדקו נמצאו מסוכנים לשימוש. עוד מצא המבקר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, כי רשויות מקומיות לא מקפידות להציב שלטים האוסרים את השימוש במתקנים מסוכנים.
בבדיקה שערך הממונה על התקינה במשרד התמ"ת עלה כי ב-2006 נבדקו 223 גני משחקים ב-33 רשויות מקומיות - וכולם נמצאו מסוכנים לשימוש. שנה לאחר מכן נבדקו 196 גנים ב-34 רשויות, ורק שלושה נמצאו לא מסוכנים.
עוד בדו"ח המבקר על הרשויות המקומיות:
- מים לא ראויים זורמים בברז
נוכח ממצאים אלו ביקש משרד מבקר המדינה מהממונה על התקינה במשרד התמ"ת לערוך בדיקה מדגמית
עם זאת, בבדיקות שביצע מכון התקנים בשנים 2006-7 עבור רשויות המקומיות עלו נתונים פחות קשים, והתברר שכמעט מחצית מ-4,820 גני המשחקים שנבדקו היו מתקנים מסוכנים לשימוש. 150 רשויות מקומיות לא הזמינו כלל בדיקה, כדי לברר אם המתקנים הנמצאים בתחומן מסוכנים או לא.
גן משחקים מסוכן ברכסים (צילום: באדיבות משרד מבקר המדינה)
בין גני המשחקים שנבדקו בבדיקה המדגמית היה גם גן "עליזה בגין" ברכסים. גם בבדיקה החוזרת שערך משרד מבקר המדינה במקום לפני כחצי שנה נמצאו ליקויים קשים. בין היתר נמצא כי שביל הגישה לגן מקשה על הורים מלווים בעגלות ילדים להגיע אליו, והוא מוזנח ומלוכלך. בשטח הגן – כך על-פי הביקורת – זכוכיות מנופצות, מכשולי אבנים, פסולת רבה וספסל שבור. "משיחות עם תושבים התברר כי הם נמנעים ממשחק בגן ומתקניו עקב ביב שופכין הגובל בקיר מתחם הגן, הדולף מפעם לפעם ומדיף ריח רע", נכתב בדו"ח.
עוד התברר בבדיקה כי בשנת 2006 אושפזו בבתי-חולים 269 ילדים אשר נפגעו בתחומי גן משחקים או פארק ציבורי. 120 מהם נפגעו עקב נפילה ממתקן.
מבין אלו שנפלו ממתקן 80 ילדים נפצעו קל, 36 בינוני וארבעה קשה. כמעט 90% מהילדים שנפגעו הם בני פחות מ-9. על-פי הערכה כ-1,000 ילדים נוספים נפגעים מגני המשחקים מדי שנה, אך הם אינם נזקקו לאשפוז.
במקרים כאלו לפעמים תובעים את הביטוח – אבל האם יש לילדים המשחקים ביטוח? מבקר המדינה מצא כי לפי החוק, חובת ביטוח תאונות אישיות חלה רק על ילדים בגילאי גן חובה ואילך, כלומר ילדים עד גיל 4 או 5 אינם מבוטחים. לדעת המבקר, ראוי כי המרכז לשלטון המקומי והרשויות המקומיות ייתנו את הדעת להיעדר כיסוי ביטוחי מתאים בגני המשחקים גם לילדים צעירים מגיל גן חובה, ויבחנו דרכים להרחבת הכיסוי הביטוחי המקיף גם על ילדים אלו.
גן משחקים מסוכן בפרדיס (צילום: באדיבות משרד מבקר המדינה)
ויש גם מקומות שפשוט אין גני משחקים. באום אל-פחם, למשל, מצא המבקר כי בעיר שבה חיים כ-17,500 ילדים עד גיל 14 יש רק ארבעה גני משחקים – כלומר גן אחד עבור 4,375 ילדים. בבני ברק המצב גרוע פחות – גן משחקים אחד לכל 2,895 ילדים. משרד מבקר המדינה העיר כי נוכח החשיבות של הגנים לפיתוח מיומנות אצל ילדים, על הרשויות המקומיות שנבדקו לפעול להקמת גני משחקים בתחומיהן.
רשויות גבו כסף – על פעולות ללא תשלום
בדו"ח בדק המבקר גם את נושא העסקת חברות גבייה פרטיות על-ידי הרשויות המקומיות. המבקר קובל על-כך שגביית חובות באמצעות חברות הגבייה מגלמת אינטרסים שעלולים להיות מנוגדים. פעולתה של חברת הגבייה – שהיא חברה פרטית – נועדה למקסם את שיעורי הגבייה, ובכך למקסם את הכנסותיה עצמה. הדרך לעשות כך – על-פי המבקר – כרוכה לעתים בנקיטה בפעולות אשר יש בהן כדי לפגוע בזכויותיהם של החייבים. מנגד, עומדת חובת הרשות לנהוג כלפי החייבים בהגינות בעת נקיטת פעולות האכיפה.
המבקר מצא ליקויים משמעותיים בעבודת הרשויות המקומיות שנבדקו מול חברות הגבייה – בחלק מהרשויות נמצאו ליקויים בפיקוח על חברת הגבייה. עוד מצא המבקר כי חברות הגבייה גובות מהחייבים תשלום עבור כל פעולת אכיפה שהן מבצעות – אפילו משלוח הודעות דרישות, רישום וביצוע עיקולים, ניתוק מים ועוד. בביקורת נמצא פער של עשרות ואף מאות אחוזים בין התשלום שתושבים נדרשים לשלם עבור אותן פעולות אכיפה שחברות גבייה מבצעות ביישובים שונים בארץ. לדוגמה, על עיקול בפועל ישלם תושב אלעד 370 שקלים, בעוד תושב כפר-קאסם ישלם 2,000 שקלים – יותר מפי 5.
המבקר גילה כי בנצרת עילית, כפר כנא וכפר קאסם נהגו חברות הגבייה להפקיד את התשלומים שגבו מהתושבים עבור פעולות האכיפה ישירות לחשבונותיהן, בלי שקיבלו אישור מהרשויות. אותן רשויות, לדברי המבקר, לא פיקחו על גביית תשלומי שכר הטרחה מהחייבים בהתאם לתנאים שנקבעו בנושא זה בחוזים שנחתמו עם חברות הגבייה. כך לדוגמה נמצאו מקרים שחברות הגבייה גבו בגין פעולות אכיפה סכומים העולים על אלו שנקבעו בהסכם ביניהם, לא עמדו בהוראות המגבילות את גביית הוצאות האכיפה על-ידיהן וגבו כספים גם בעבור שירותים שהיה עליהם לספק בחינם.
לסיכום נושא פעולות חברות הגבייה, כותב מבקר המדינה, כי דו"ח זה חושף כשל ממשי בפיקוח של הרשויות המקומיות שנבדקו על חברות הגבייה, אשר קיבלו לידיהן סמכויות לפעול בתחום הרגיש של אכיפה מינהלית. ההוראות שנועדו להסדיר פיקוח נאות על הפעלת סמכויות אלה בידי הגופים הפרטיים לא מולאו כיאות.
לדעת משרד מבקר המדינה, יש בתמונה העולה מדו"ח זה כדי לעורר חשש ממשי כי אין בדרך פעולתן של הרשויות המקומיות כדי להבטיח כי הסמכויות שהן העבירו לידי חברות הגבייה מופעלות תוך הקפדה על קיום הליכים הוגנים ותוך שמירה על הזכויות של החייבים. הערה זו מקבלת משנה תוקף במציאות בה כחצי מהרשויות המקומיות בישראל פועלות במסגרת תוכנית הבראה הקובעת יעדים בתחום הגדלת הגבייה ומתנה מענקים ותקציבים בהשגת היעדים בתחום זה.
שערוריית הנדל"ן בבניין הכנסת הראשונה
בית פרומין שבמרכז ירושלים שימש משכן הכנסת בין 1950-1966, לאחר מכן שכן במקום משרד התיירות, שעבר למקום אחר ב-2003. בפברואר 2002 החליטה ועדת מכרזים למכור את זכויות המדינה במבנה תמורת 10 מיליון שקלים ליזם פרטי.
"בית פרומין". לא הובטח סטטוטורית (באדיבות משרד מבקר המדינה)
המבקר מצא כי על אף שבית פרומין הוא מבנה בעל חשיבות היסטורית, אשר נכלל ברשימת המבנים הראויים לשימור של עיריית ירושלים, לא פעלה העירייה מתוקף סמכותה להבטיח את שימורו בתוכנית סטטוטורית כלשהיא. יתר על כן, כותב המבקר, בשנים ששימש המבנה את משרד התיירות נעשו בו שינויים פנימיים רבים ובכללם חלוקה מחדש של האולם ששימש את מליאת הכנסת, ועקב כך כיום כמעט לא ניכר במבנה שהוא שימש בעבר משכן הכנסת.
המבקר מצא כי ועדת השימור של העירייה דרשה כי אולם מליאת הכנסת ששכן בקומת הקרקע "ישוחזר במלואו" בקומת המרתף,
עוד מצא המבקר חשש לניגוד עניינים מוסדי. התברר כי בשנים 2000-2002, בעת שמנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים דאז, אודי ניסן, שיזם העברה של כמיליון דולר לבצלאל במסגרת הליכי התכנון להשבחת בית פרומין ותיווך בעניין זה בין משרד האוצר לבצלאל – שימש בהתנדבות חבר בוועד המנהל בוועדת הכספים של עמותת בצלאל. המבקר כותב כי, אשר על-כן מתעורר חשש ממשי כי פעל במצב של ניגוד עניינים מוסדי.
בנוסף, מצא המבקר כי מתכנן המחוז, האדריכל פסקואל ברויד, טיפל בתוכנית להשבחת הבניין, בתקופה בה שימש בהתנדבות חבר בעמותת בצלאל. לדברי המבקר, הדבר מעורר חשש כי טיפולו בתוכנית להשבחת הנכס, שקבעה זכויות בנייה חריגות, ושאישורה נכרך בהעברת כספים לבצלאל, היה נגוע לכאורה, בניגוד עניינים מוסדי.
המבקר מסכם כי בדיקת עסקת מכירת בית פרומין העלתה ליקויים, הן בהליכי התכנון להשבחת הנכס, והן בהליכי המרכז למכירתו. "פרשת מכירתו של בית פרומין והסתבכותה מלמדת על הצורך בהנחיות ובכללים לניהולם של נכסי המדינה שיש להם ערך לאומי היסטורי או שנמצאו ראויים לשימור. נוכח הליקויים בהליכי התכנון, משרד מבקר המדינה ממליץ למשרד הפנים לשקול לקבוע אמצעים שיבטיחו בקרה גדולה יותר על אישור תוכניות הנוגעות למבנים בעלי ערך היסטורי או שנמצאו ראויים לשימור", כותב המבקר.
ירושלים - לכלוך סביב לה
"עשרה קבין של יופי ירדו לעולם - תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופייה של ירושלים", נכתב במסכת קידושין בתלמוד הבבלי, אבל בבדיקה שערך מבקר המדינה, כמעקב על דו"ח שפורסם לפני שש שנים, עולה כי הלכלוך בירושלים עדיין חוגג.
המבקר מצא כי עיריית ירושלים אינה מאתרת מיוזמתה מפגעי ניקיון, אלא ממתינה לתלונות התושבים כדי לטפל בהם. נמצא כי גם במקרים שבהם קיבלה העירייה תלונות מסוג זה היא לא טיפלה במפגעי הניקיון בטווח הזמן שהיא עצמה קבעה לכך ולעיתים לא טיפלה בהם בכלל. יש לציין כי הדו"ח מתייחס לתקופה שלפני הבחירות האחרונות לראשות העיר, שנערכו בנובמבר.
הררי זבל בירושלים (צילום: באדיבות משרד מבקר המדינה)
עוד מצא המבקר כי מערך פינוי האשפה אינו מאורגן על-פי תכנון מוקדם, ומשום כך אינו פועל באופן מיטבי. לדברי המבקר, בכל מיני מקומות בעיר מכלי האשפה עולים לעתים על גדותיהם, והאשפה העודפת מתפזרת סביבם. עוד נמצא בביקורת, כי המצב חמור בעיקר בעיר העתיקה, בשכונות מזרח ירושלים ובחלק משכונות מרכז העיר. בשכונות שבמזרח ירושלים יש מחסור במכלי אשפה, ובמקומות רבים האשפה מצטברת על המדרכות. ברוב חלקי העיר העתיקה אין מכלי אשפה, והאשפה נערמת בסמטאות.
בנוסף עולה מהדו"ח, כי עיריית ירושלים לא בחנה את מידת ההתאמה של מיקום מכלי האשפה ונפחם לכמויות האשפה שמיוצרת. המבקר מצא כי לעתים נמצאו באותו רחוב מיכלים העולים על גדותיהם, בעוד שאחרים נותרו ריקים למחצה. בנוסף, נמצאו מיכלי אשפה לא תקינים, כמה מהם באופן שלא ניתן לסגור אותם, מיכלים נוספים נמצאו מוזנחים ושבורים.
המבקר מציין כי בשש השנים האחרונות רמת הניקיון בעיר השתפרה, אך עדיין יש מקום לשיפור. לדבריו, בכל מיני מקומות בעיר, ובמיוחד במרכז העיר, במרכזים מסחריים ובעיר העתיקה, נמצאו על המדרכות כתמים רבים. בלא מעט רחובות, גנים ומעברים נמצאה על הקרקע פסולת, ובכלל זה צואת בעלי חיים. עוד נכתב בדו"ח, כי ניסיונותיה של העירייה למגר הדבקת מודעות פירטיות – שבמקרים רבים פוגעת בחזות העיר – לא עלו יפה. נמצא כי בכל רחבי העיר מודבקות באופן פיראטי מודעות רבות, והעירייה אינה מסירה את רובן. המבקר גם מזכיר את כתובות הגרפיטי בעיר – שלא נוקו במשך זמן רב.
המבקר מצא כי לרוב העירייה מתקשה לעמוד בלוח הזמנים שהיא עצמה קבעה לעצמה להסרת כתובות נאצה. "לעתים במקום לנקות את ססמאות הגרפיטי, העירייה מכסה אותן בכתמי צבע, והללו אינם תורמים לטיפוח חזות העיר", טוען המבקר.
עוד נטען בדו"ח, כי העירייה אינה אוכפת את חוק שמירת הניקיון, אף שרבים מפקחיה הוסמכו לכך ועל אף היתרונות הגלומים בו כאמצעי הרתעה. לדברי המבקר, העירייה אינה מצליחה לגבות חלק גדול מסכום הקנסות
שבית המשפט הטיל על נאשמים בגין עבירות בנושא הניקיון. לדבריו, גביית קנסות בשיעור נמוך מאוד פוגעת בהרתעה ומכשילה את אכיפת החוקים, ותוצאותיה הן פגיעה בניקיון העיר ובחזותה ובזבוזם של משאבים.
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה כי הדו"ח מתייחס לתקופת כהונתו של ראש העיר לשעבר אורי לופוליאנסקי. "עם כניסתו לתפקיד החליט ראש העיר הנוכחי, ניר ברקת, על שינוי בשיטת העבודה ומעבר לאזורי תחזוקה ונקיון אשר יאגדו את כלל אגפי העירייה העוסקים בנושא באזור מסוים". עוד נמסר ביחס לטענות בנוגע לבית פרומין: "בכוונת העירייה לערוך רפורמה על מנת לקדם את נושא השימור בעיר. במהלך השנים האחרונות השקיעה העירייה משאבים רבים וחסרי תקדים לקידום השימור בעיר, דבר שכלל בין היתר הקמה של יחידת שימור המקדישה את כל מרצה לנושא. בכל הקשור לבית פרומין מדובר במבנה בבעלות המדינה, ששווק על-ידה".
לפנייה לכתב/ת 
