"אשליית הכסף": גם לכסף יש מחיר
תיאוריית "אשליית הכסף" אומרת שאנחנו מעריכים את מצבנו הכלכלי בהתאם לסכום הכסף שבידינו, ללא התחשבות במה שאנחנו יכולים לרכוש בו. האם התכונה הזאת באמת קיימת בכולנו, ואיך אפשר לנצל אותה כדי לצאת ממשבר כלכלי?
המשבר הכלכלי שעובר עתה על העולם כולו, מבשר בין היתר על שובו של ג'ון מיינרד קיינס
למרכז העניינים. קיינס, שעבודותיו החשובות נכתבו בזמן השפל הכלכלי הגדול
של שנות ה-30, היה האיש שקרא לממשלות להתערב בפעילות הכלכלית על ידי הגדלת התקציב. בכך יצא נגד הדעה השולטת באותם ימים, לפיה הכלכלה צריכה להתנהל במינימום התערבות ממשלתית, גם בזמן משבר.
רעיונותיו של קיינס נזנחו מאז שנות ה-70 על ידי מקבלי ההחלטות, אבל תכניות ההצלה השונות של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, החזירה אותו לכותרות ובגדול. נכון לחורף 2009, התערבות ממשלתית היא לא מילה גסה בארה"ב, ואם באמריקנים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?!
תרומה פחות מוכרת של קיינס לתיאוריה הכלכלית, היא המושג "אשליית הכסף". המושג מוזכר לראשונה בעבודותיו המוקדמות של קיינס. מי שפיתח אותו לכדי תיאוריה מקיפה הוא הכלכלן האמריקני אירווינג פישר, בספר משנת 1928, שנשא כמובן את השם - "אשליית הכסף".
אשליית הכסף מתייחסת למצב שבו אנשים מייחסים לכסף כוח בהתאם לערכו הנקוב, ולא בהתאם לכוח הקנייה שלו. בתרגום למושגים העגמומיים, המוכרים לכולנו מהחודשים האחרונים: אשליית הכסף יכולה להסביר מדוע קיצוץ בשכר הוא בשורה רעה יותר מאינפלציה, ולחילופין, מדוע העלאה בשכר נוסכת באדם יותר ביטחון מאשר דיווח על ירידה כללית במחירים.
אם מישהו זקוק לדוגמה לאשליית הכסף, או להוכחה שהיא אכן קיימת, אני מציע לו את הניסוי הבא. פנו לחבר קרוב ששכרו קוצץ לאחרונה (אני בטוח שלא תתקשו למצוא אחד כזה). שאלו אותו כמה השתכר בחודש לפני הקיצוץ ובכמה קוצץ שכרו. מיד לאחר שיענה לכם בטון קצר רוח ומשועשע (איזה אדם לא יודע מה גובה המשכורת שלו), שאלו אותו בכמה אחוזים ירד או עלה מדד המחירים לצרכן מאז תחילת השנה האזרחית.
משיכת הכתפיים של חברכם היא אשליית הכסף. המדד שבו הוא משתמש כדי להעריך את מצבו הכלכלי הוא גובה המשכורת: אם היא ירדה המצב החמיר, ואם היא עלתה המצב השתפר. לעובדה שמדד המחירים לצרכן ירד ב-0.6% מאז תחילת השנה, וכי הוא לא מפסיק לרדת מאז אוקטובר של השנה שעברה, אין תפקיד בקביעת מצב הרוח הכלכלי של האדם הממוצע.
עם פסיכולוגיה לא חוקרים את המכולת?
זוהי אשליית הכסף. השאלה, כמובן, היא למי אכפת ממנה. פרופ' צבי הרקוביץ', חוקר ומרצה בבית הספר לכלכלה ע"ש איתן ברגלס באוניברסיטת תל אביב, שייך לאלה הסבורים כי אין למושג רגשי שכזה מקום בשיקוליהם הקרים של כלכלנים.
"אין לי מה להגיד על אשליית הכסף", אומר הרקוביץ', "כי אין שום דרך לקחת את הרעיון הזה ברצינות. אנחנו מסתכלים על משהו שאין כל דרך לחקור אותו באופן אמפירי. בא חוקר ואומר 'אנשים מסתכלים על התלוש ולא על מדד המחירים', באותה מידה יכול לבוא חוקר אחר ולהגיד 'לא נכון! הם מסתכלים על המדד ולא על התלוש'. אשליות הן לא מושג שאפשר לבסס עליו מחקר כלכלי ואני לא מכיר אף כלכלן שעובד היום עם המושג 'אשליית כסף'. זה מושג שעניין כלכלנים לזמן קצר, בשנות ה-30, ומאז הוא לא רלוונטי למחקר הכלכלי".
הכלכלן פרופ' ארמין פאלק, וחוקר המוח ד"ר ברנדט וובר, לא שותפים לדעתו של הרקוביץ'. שני החוקרים, מאוניברסיטת בון שבגרמניה, פרסמו לאחרונה מחקר ברשומות האקדמיה האמריקנית למדעים PNAS, אשר מנסה להוכיח שאשליית הכסף היא מציאותית ביותר. במחקר השתתפו 24 נבדקים שעסקו בפיתרון בעיות חישוב פשוטות למדי, כשהם שוכבים בתוך מכשיר דימות תהודה מגנטי (fMRI), שדיווח לחוקרים אילו אזורים במוחם פעילים ועד כמה.
עבור כל תשובה נכונה, קיבלו הנבדקים שכר כספי. בכסף שהרוויחו יכלו לקנות מוצרים מתוך קטלוג, כמו דיסקים ומוצרי חשמל, שלהם נקבע מחיר נקוב. בשלב הראשון של הניסוי, קיבלו הנבדקים שכר נמוך, אך מחירי המוצרים בקטלוג היו גם הם זולים יחסית. בשלב השני של הניסוי, העלו החוקרים את שכרם של הנבדקים ב-50%, וגם את מחירי המוצרים העלו בהתאם. מוחם של הנבדקים הגיב לעלייה במשכורת בפעילות מוגברת באזור במוח, הקשור להתעוררות תחושות הנאה וסיפוק. כלומר, העלייה בשכר שימחה את הנחקרים אפילו שהיא לא שיפרה את מצבם הכלכלי כלל וכלל.
לוובר ופאלק אין ספק בנוגע לרלוונטיות של אשליית הכסף למודלים כלכליים, "מחקרים כלכליים רבים מראים שאפילו סטיות קלות מהתנהגות 'רציונלית', יכולות להשפיע עמוקות על שווקים וחברות". אז אם אכן קיימת אשליית כסף - ואנחנו קובעים את רווחתנו הכלכלית בהתאם לתנודות בשורה המודגשת בתלוש המשכורת, מבלי להתייחס לערכו האמיתי של הכסף שאנחנו מרוויחים - איך אפשר להיעזר בה כדי לשנות מציאות כלכלית?
_wa.jpg)
האם אנחנו מודעים לערכו של הכסף, או רק לכמות שיש לנו ממנו (צילום: ירון ברנר)
תכנונים לטווח הקצר
הפרופסור ליאו ליידרמן מאוניברסיטת תל-אביב אינו שייך לאותם כלכלנים הפוסלים מכל וכל את ערכו המחקרי של המושג אשליית הכסף. "בהחלט סביר להניח שאם תודיע היום לאנשים על קיצוץ של 10% בשכרם, הם יסתכלו על הקיצוץ ולא על המחירים. אבל אם רוצים לדעת מה ההשלכות של המושג על התנהלות הכלכלה, צריך לעשות הבחנה ברורה בין השפעה לטווח קצר לבין השפעה לטווח ארוך".
"רוב המחקרים מראים שלטווח הארוך אשליית הכסף אינה יכולה לשנות מציאות כלכלית, אבל לטווח הקצר, כשיש כל מיני קשיחויות והמשק לא בתעסוקה מלאה, יש אפשרות שזה יקרה. אם הדפסת הכסף מורידה את הריבית, ואנשים לוקחים יותר הלוואות ונכנסים ליותר השקעות, אז המצב יכול להשתפר. בטווח הארוך, יש ראיות לכך שהדפסת כסף גורמת לאינפלציה, אבל לטווח הקצר, יש תקופה של חצי שנה שבה ניתן להיעזר באשליית הכסף כדי להגביר את הפעילות הכלכלית. זה, במידה מסוימת, מה שעושה עכשיו אובמה בארה"ב".
ליידרמן סבור שלפסיכולוגיה יש לא מעט ללמד את הכלכלנים. "זה היבט לא פחות חשוב, שבו אנחנו בוחנים כיצד אנשים מקבלים החלטות כלכליות. אני לא הייתי מופתע אם מחקר פסיכולוגי היה מראה לי שבטווח הקצר אנשים שמים יותר דגש על השכר מאשר על כוח הקנייה. אמנם, עיקר המחקרים לגבי התנהגות צרכנים מראים שלטווח הארוך הם כן עושים את החישוב הריאלי של ערך הכסף, אבל אני לא מוציא מהכלל אפשרות שלפעמים התמונה מתערפלת".
התמונה כמובן לא כל כך מעורפלת. צריך יותר ממחקר בפסיכולוגיה כדי לשכנע מישהו שהמצב הכלכלי השתפר לאחרונה. ועם זאת, דווקא בזמנים כאלה, כשהיציב ביותר מתגלה כרעוע והאמין ביותר מתגלה כשקרי, יכולים רעיונות שנזנחו לחזור ולהשפיע על מהלך העניינים. תשאלו את ההתערבות הממשלתית של קיינס.
פורסם לראשונה 27/03/2009 14:51
פרופ' צבי הרקוביץ'. אין דרך לחקור אשליות
צילום: מיכל ראש בן עמי
ליאו ליידרמן. לכלכלנים יש מה ללמוד מפסיכולוגים
צילום: מיכל קדרון, אוניברסיטת תל אביב
ד"ר ברנדט ובר. האשלייה קיימת וגם יש לה השפעה על הכלכלה
מומלצים
