שו"ת: אפשר ללדת בלי ללחוץ?

שאלה:

האם אפשר ללדת בלי ללחוץ? שמעתי את זה בקורס ההכנה ללידה וזה נשמע לי הזוי.

תשובה:

הלידה הפיזיולוגית אינה המצאה חדשה. עוד בעת העתיקה, בשבטים "פרימיטיביים" באפריקה ומקומות אחרים בעולם השלישי, מנציחים נשים היולדות בתנוחות שונות. אם ננתח תנוחות אלה, נמצא שרובן ככולן מכבדות את העקרונות הפיזיולוגים של הגוף, דבר הנעשה באופן הכי טבעי וזאת על מנת לאפשר לאישה ללדת בצורה דינמית, רכה ומהירה, כפי שהטבע ברא אותנו ובמינימום נזקים לאם וליילוד.

הסיפורים על שלב צירי הלחץ והמאמצים המפרכים ולעיתים חסרי התועלת שנשים רבות חוות בלידה, מעלים את השאלה מדוע התוכנית הפיזיולוגית משתבשת אצל כל כך הרבה נשים, דבר ההופך את חווית היצירה הכי משמעותית לחוויה טראומטית עם השלכות מרחיקות לכת. למשל, השלכות על בריאות אברי רצפת האגן והבטן של היולדת, על בריאות רקמות רבות אצל התינוק, כגון חוסר איזון בעצמות הגולגולת, חוסר איזון במתח השרירים בצוואר התינוק (טורטיקוליס), והשלכות נוספות.

ד"ר ברנדט דה גאסקה חקרה את הנושא הזה וגילתה שנשים אשר חוות לידה ידידותית, חוות בזמן הלידה צורך עז ובלתי נשלט ללחוץ, לו קוראת ד"ר דה גאסקה "הרפלקס האקספולסיבי" (רפלקס הלחיצה).

רפלקס לחיצה זה מופיע וחוזר על עצמו בכל לידה, בתנאי שהיולדת לא לוחצת באופן רצוני לפני הופעתו הספונטנית. ככל הנראה, הזרז להופעת הרפלקס הינו לחץ ראש התינוק על רצפת האגן, כלומר עד שראש התינוק לא יורד נמוך ומגיע אל רצפת האגן, אין ללחוץ ובוודאי כשאין דחף ללחוץ. התקדמותו של ראש התינוק כלפי מטה ופגישתו עם רצפת האגן חשובות גם לעיסוי שלמעשה מבצע ראש התינוק על החיץ, מה שמוריד את הסיכון לקרעים.

שאלה:

בשתי הלידות הקודמות ילדתי בקלות ובלי אפידורל, אבל לצערי נקרעתי מאוד. האם לידה הפעם בתנוחת שש יכולה למנוע קרעים ולמה בכלל משכיבים אותנו על הגב בשביל ללדת?

תשובה:

המלכה ויקטוריה אשמה. במאה השמונה עשרה ולאחר שהמלכה ויקטוריה הורדמה והושכבה על גבה כשרגליה מורמות וכך "כרעה" ללדת, המוני העם שרצו לחקות את סגנון בית המלוכה, אימצו שיטה זו ומאז ועד היום השליטה על תהליך הלידה עבר מידי המיילדוֹת לצוות הרפואי, עם כל האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותו.

אין עוררין כמובן על חשיבות תרומתם להצלת חיים, אך האלמנט הדינאמי והספונטאני שקיים בלידה פיזיולוגית נשלל מזכותה של היולדת ולמעשה, נשים שאינן חשות בצורך ללחוץ, מודרכות לרוב על ידי הצוות המיילד ללחוץ בטרם עת באופן רצוני. לרוב, בטכניקה המעלה את הלחץ התוך-בטני ומסכנת את שלמותן של רקמות ואברי רצפת האגן.

התנוחה ה"ויקטוריאנית" אכן נוחה לצוות המיילד, אך לצערנו כנראה שהיא גובה מחיר גבוה מהיולדת. השכיבה הפסיבית אינה מעודדת את תרומתו של כוח הכובד לירידה מהירה יותר של העובר בתעלת הלידה, היא אינה מאפשרת תנועתיות של מפרקי האגן, היא גורמת ללחצים עזים על מפרקים "נעולים", כמו עצם הזנב שנלחצת כלפי המיטה ואין לה אפשרות תנועה לאחור, כפי שמתבצע בלידה פיזיולוגית. כתוצאה מכך, נשים רבות תסבולנה מנקע בדרגה זו או אחרת של עצם הזנב, מהתקף של טחורים, מפגיעה בתפקוד התקין של הסוגרים (שתן וצואה) ובהמשך מצניחה זו או אחרת של אברי רצפת האגן.

כמובן שאם כללי "המשחק הפיזיולוגיים" היו נשמרים, השתלשלות העניינים הייתה אופטימית יותר.

בלידה פיזיולוגית נוצרים תנאים שגורמים לסרעפת, לרחם, לשרירי הבטן ולרצפת האגן, לעבוד בסינכרון מלא והרמוני, אשר מאפשר לידה מהירה וקלה יותר. דינאמיקת הלידה מתאפשרת הודות לעבודה סינכרונית של שרירי הרחם ושרירי הבטן העמוקים, אשר יוצרים לחצים קונצנטריים וגורמים לעובר לגלוש ולהיפלט החוצה, תוך כדי שמירה על מיקומם של אברי רצפת האגן: הרחם, השלפוחית והרקטום, דבר המתאפשר הודות לקשר ההדוק בין הסרעפת לאיברים אלו.

שאלה:

הבנתי שהמיילדות בבית החולים אומרות ללחוץ בלידה "כמו בשירותים". המדריכה בקורס ההכנה ללידה אומרת לנשום בזמן הלחיצות. מי צודק?

תשובה:

כאמור, ההתכווצויות הפיזיולוגיות של שרירי הבטן דוחקות את הסרעפת כלפי מעלה ועל ידי כך מייצבות את הרחם כלפי מעלה באופן שפתיחת הפרינאום – רצפת האגן, תתבצע כלפי פנים ותאפשר לעובר להחליק דרך הפרינאום הפתוח.

בלידות אשר אינן מכבדות את העקרונות הפיזיולוגיים, הכוללים תנוחות, תנועתיות, נשימות ולחיצות, ובהן מונחית היולדת ללחוץ "כמו בשירותים", הפרינאום יידחק בכוח כלפי מטה ויפתח כלפי חוץ. היולדת אשר מתבקשת לשאוף אוויר, לכלוא אותו בבית החזה ובבטן ולבצע לחיצה ודחיפה כלפי מטה, תגרום לסרעפת לרדת למטה. בעקבות כך, הלחץ התוך בטני העצום שייווצר מלמעלה כלפי מטה, יהיה הרסני עבור אברים אלו ועלול לגרום למספר תופעות ונזקים כגון:

• מתיחה וקרעים מיקרוסקופים של האלמנטים השריריים והעצביים ברצפת האגן.
• מתיחה וקרעים מיקרוסקופים של רקמות החיבור והרצועות התומכות את האיברים, דבר אשר עלול לגרום עם השנים לצניחה הולכת וגוברת של הרחם, שלפוחית ורקטום.
• פגיעה חלקית בתפקוד הסוגרים, שבא לידי ביטוי בקשיים בשליטה על ההפרשות (שתן, צואה וגזים).
• כאבים בגו תחתון, במפרקי האגן, עצם הזנב ובנרתיק.
  

מחקרים מראים כי 50% מהנשים מדווחות כי "אינן חוזרות להיות מה שהיו לפני הלידה". נתונים סטטיסטיים מראים כי כ- 80% מהנשים לאחר לידה ראשונה סובלות מצניחת אחד מאיברי רצפת האגן.

המתיחה של האלמנטים השריריים גורמת לירידה של כ–%50 מכוח השרירים ברצפת האגן, אשר תפקידם לתמוך באיברים ולסגור את פתחי ההפרשה. 30% תדווחנה על הפרעה בתקינות מערכת השתן והיציאות ותסבולנה מדליפת שתן במאמץ, דחיפות ותכיפות במתן שתן, עצירות, טחורים וכו'.

ההתקדמות הפיזיולוגית בלידה ראשונה אמורה להיות פתיחה של ס"מ בשעה, הווה אומר שהלידה אמורה להמשך עד 12 שעות. בשלב השני, שלב יציאת התינוק, הודות לרפלקס האקספולסיבי, שלב זה אף הוא מתקצר ומאפשר לאישה ללדת במספר לחיצות קטן, בין 3-5 ובמינימום נזקים לאם ולתינוק.

גם לכן יש שאלות בנושא הריון ולידה? לחצו כאן .  

• זהר כרמי, אמא לשלושה, מקימת האתר "זהר כבר בדקה ", עוסקת בייעוץ אישי ללידה ראשונה או לחוויה מתקנת.
  

• לכל הכתבות של זהר כרמי