כחול-לבן חגיגי: השוואת מוצרים ליום העצמאות
בשבוע הבא נתכנס תחת ממטרי הזיקוקים הצבעוניים ונחבוט איש על ראש רעהו בפטישי הפלסטיק הבלתי נמנעים. עד אז, סקרנו כמה מוצרים שיצאו במהדורות מיוחדות לכבוד תקומת עם ישראל בארצו - החל בחזייה ותחתונים וכלה בחומוס ובתבלינים למנגל
איתרע מזלו של יום עצמאותנו ה-61 להיחגג שנה אחרי יום עצמאותנו ה-60... האנטי-קליימקס הכרוך בכך הוא כגורלם של כל ימי ההולדת שבאים אחרי ימי הולדת עגולים.
אבל למזלנו, חברות לא מעטות החליטו לייחד מוצרים גם ליום העצמאות הבא עלינו לטובה בשבוע הבא, במחשבה שביום חגיגי זה, פטריוטיזם הוא מפלטו של הרכשן. לא כל מוצר בצבעי כחול-לבן הוא מוצר ליום העצמאות, אבל יש חברות שבטוחות שהטריק השיווקי הקלוש הזה יעבוד על כולנו. הוא יעבוד רק על חלקנו, וגם זה משהו.
לפניכם כמה מהמוצרים הנבחרים, שהוכרזו כמוצרים מיוחדים ליום העצמאות של ישראל. ממהדורות מוגבלות ועד מהדורות מתחזות - זהו סיפורם.
בגדי כחול-לבן
עוד רחוק היום שבו נוכל ללבוש תחתוני בוקסר או חוטיני לבנים, שעליהם שני פסים ומגן דויד בצבע תכלת. הבריטים יכולים ללבוש את היוניון ג'ק שלהם מעל ומתחת לבגדים, והאמריקנים ימשיכו לעשות שמות אופנתיים בפסיהם וכוכביהם, אבל אנו אומה מאופקת יותר, שלא נאמר מנומסת הרבה יותר.
אז מגיני דוד לא נעטה כאן בהמונינו, ואולם כחול-לבן כן, ועל כן כל חברת בגדים שמכבדת עצמה ואת הדגל מחזיקה במלאי בגדים בצבעים הנכונים לעת מועד. הציונים ניתנו להם בשיקלול של טיב המוצר ומידת התאמתו לחג הזה.
סליו
מכנסי ברמודה משובצים - זה מה שיש לחברה הצרפתית להציע לנו ליום הזה. אולי ברמודה משבצות לבנות, שקווים כחולים, אפורים, טורקיזים ובורגונדים חוצים אותן מסמלים עצמאות כלשהי. כאן - לא כל כך. מי שיתעלם מהדימיון הלא מאוד קיים לדגל ישראל, וישלם 180 שקל, ישמח מאוד במכנסי הברך הללו, העשויים 100% כותנה, שלעת עתה לא התכווצו בכביסה, ואף נראים טוב מאוד לצד יד מנפנפת. לטקסי יום העצמאות תיאלצו ללבוש משהו אחר.
חזייה ותחתונים בצבע כחול של טריומף
ערכה בצבעי כחול שמזכיר מאוד את דגלנו שוחררה לחנויות. כמו מדינת ישראל, היא מיעוט אזורי, שנאבק על מקומו מול רוב של חזיות ותחתונים בצבעי לבן, שמנת ושחור. לפחות בחלק החזייתי שלה, מדובר בסוגה העילית של הטכנולוגיה בתחום. היא כה מתחכמת שפלא שהיא מיוצרת בידי גויים.
הנאים התחתונים בעינינו? נאים. גזרתם רחבה משל חוטיני וטנגה, אך צרה מזו של סבתא. האם שווים הם 189 שקל?
יש גבול לאהבת המולדת.
הנאה החזייה? תלוי מי המתבונן. הצבע העמוק והדומיננטי מרתיע את אלה הדוגלות בצבעי פסטל וקרם, האם בעלת תושייה היא? בהחלט. המודולריות של החזייה טובה, לפחות במידה 75 B, כי לא ניסינו את המידות המאתגרות יותר. אפשר לשלוף את כתפיותיה ולהפכה לסטרפלס, ואפשר אף להצליבן.
האזורים שאינם כתפיות לא נועדו לאלה שאינן חובבות ריפוד, כי הוא בהחלט קיים שם. גם כריות קטנות ופוש-אפיות נחבאות אל קאפיה אבל אפשר לשלוף אותן ולהרחיקן מהחזייה, לפי הצורך.
יותר משהכחול שלה הולם את יום חגנו, הולמת אותה הייטקיסטיותה המשוכללת, שהרי מדינת ישראל מכונה בחיבה "מדינת ההיי-טק", ועוד יותר בחיבה "מדינה שיוצאת למלחמה כל כמה שנים". ולמרות שהחזייה הזאת תשרוד בכל חזית, היא הכי טובה לכריתת הסכמי שלום, אבל לא לשריפה בל"ג בעומר, למי ש-289 השקלים שהם מחירה יקרים לליבה.
בגדי ילדים
בבייבי פוקס מציעים חולצה ב-50 שקל, ומכנסיים ב-90 שקל לכבוד החג. אבל הקשר ביניהם לבין יום העצמאות הדוק כקשרים בין ישראל לפלסטינים - הצבעים דומים, האג'נדה שונה. הבגדים של פוקס בייבי זועקים אופנה, לא ציונות, וזה בסדר, אז למה לשים עליהם מסיכה?
בוני המדינה ידעו שלפעמים שווה להתאמץ קצת יותר, וכך גם הפנימו בשילב.
הרשת ייחדה לחג קולקצייה רבת פריטים בצבעי הלאום, אבל אנחנו בוחרים להמליץ על מיני-קולקצייה שבאמת נוצרה לכבוד יום העצמאות, הכוללת חולצות (מידות 7-2) ובגדי גוף (מידות 24-0) שעליהם הדפס של שני ילדים שמניפים דגלים ומחייכים חיוך אנכרוניסטי אבל ממיס, ותחתם הכיתוב "פיתוח ישראלי מקורי". כמו הקולקצייה, גם המחיר: 16.90 שקל, חמוד, מקורי, ישראלי.
מוצרי טיפוח
איפור
מעטה היתה התדהמה לגלות שבערכת הצלליות של גיורא שביט לרגל עצמאות ישראל נחה צללית בצבע כחול זועק. אבל לפליאה לא מעטה גרמה הצללית השנייה בערכה: צבעה טורקיז, צבע זר מאוד לדגלנו. ואולם מסתבר שעל עור הפנים הטורקיז נראה די לבנבן, וכך בא על פתרונו דיסוננס התחלתי זה.
כחול ולבן שהם בעצם טורקיז זה לא הצבע שלי, ולכן הועברו לנסיינת בעלת עור דבש, שלפי ההוראות, הניחה את הצללית הטורקיזית על עצם הגבה ואת הצללית הכחולה על העפעף העליון. התוצאה המובטחת היא "מראה דרמטי וצבעוניות עזה לפנים", לפי אמן האיפור שביט, ואכן כך היה.
הנסיינית, שביצעה את הפעולה מול עיניי המשתאות, נראתה ככלה ביום חתונתה שנערכה ביום העצמאות. של מדינה אחרת, אולי.
שום שפתון, אפילו הבהיר ביותר, לא יתאים למשלב הקיצוני והמסוכסך הזה.
הפתרון בא בדמותה של הפרדה. הצללית הכחולה נותקה מזו הטורקיזית-לבנה, ותיפקדה יפה מאוד כשהיא לבדה. הטורקיזית לעומתה, השתלבה בשלום עם צללית ירקרקה. אם אינכן אמניות איפור מדופלמות, חיסכו 52 שקל, שהוא מחירה של צללית בודדת, וקנו לכם רק אחת מאלה.
סדרת אהבה לגברים
באהבה החליטו לייחד לחג סדרת מוצרי טיפוח גברית בצבעי כחול-לבן. הסדרה נשלחה בשלמותה לנסיין גברי במיוחד וזוהי סקירתו המסוקסת:
השמפו שבחבורה מרגיש כמו שמפו, ויש לו הקצפה טובה וריח נעים ועדין. הוא לא גרם לי להרגיש חופשי ומאושר, או לשרוק לעצמי "זיפידידודא זיפי די היי". הוא רגיל למדי.
קרם הידיים - אם נתעלם לרגע מכך שקרם ידיים הוא המצאה לחלוטין לא ברורה שתורמת להחלקת דברים מהידיים, להידבקות דברים לידיים והותרת סימנים על משטחים; הקרם סבבה. לא שמנוני מדי, ובתור אחד שלא אוהב שמנוניות ומוצא קרמי ידיים כמוצר מיותר למדי, אומר רק שאם מצמידים אקדח לראשכם ומכריחים אתכם לבחור קרם ידיים אחד מיני רבים - זו תהיה בחירה מוצלחת יחסית.
תרחיץ הפנים - מוצר ממש מוצלח, ונותרת הרגשה שהוא בהחלט מנקה. הודות למעט גרגירים, משפשף קלות את העור בנעימים, ממריץ ומותיר תחושה רעננה, נקייה וחלקה.
קרם הגילוח ללא קצף - שוב, שונא שמנוניות, וזו בדיוק היתה ההרגשה כשמרחתי אותו על הפנים לפני הגילוח - שמנוני. קצף נראה לי יעיל יותר מבחינת כיסוי הפנים לפני הגילוח. אבל, וזה אבל גדול, לאחר הגילוח ההרגשה היתה נעימה, נקייה, חלקה ולא-שמנונית יתר על המידה. עם זאת, כעת אני בטוח שאני קליינט של קצף.
כל הכמויות במוצרים סבירות עד נדיבות מאוד, כשבטופ נמצא קרם הגילוח.
חומוס
יום העצמאות הוא חגיגה גדולה ליצרני הסלטים המצוננים, בראש ובראשונה בזכות החומוס שהוא מצרך חובה בפולחן הלאומי החשוב מכל (להלן: המנגל). נכון, הוא לעולם לא יהיה טעים או בריא כמו חומוס טרי, אבל הוא מתאים יותר לנסיעה הארוכה בדרך לפיסת אדמה פנויה, שבלעדיה החג אינו שלם, כידוע.
לקראת יום העצמאות שלחנו את שוקי גלילי, עורך הבלוג חומוס להמונים, לבדוק ארבעה מוצרי חומוס שהושקו לכבוד החג - שלושה של סדרת "חדש לעצמאות" של צבר ואחד מסדרת "אחלה מנגל" של שטראוס.
חומוס בטעם של פעם, 800 גרם
חומוס בטעם של פעם (צבר) הוא היחיד בסקירה שכולל "רק" חומוס, אבל הוא גם זה שהכי מזכיר את הדבר האמיתי. המיתוג ה"אותנטי", מסימני התקופה (כנראה כתשובה להצלחת המותג "חומוס מסעדות"), משני לעיקר: זה חומוס עדין ולא-משתלט, כזה שלא יהרוס לכם את הטעם של סטייק טוב.
לא ברור לאיזה "פעם" כיוונה צבר בשם, אבל הפעם הזה כלל כנראה יותר טחינה - זה ניכר בטעם, במרקם וברשימת המרכיבים. תכולת השומן דווקא נמוכה יחסית (15.5%) וכך גם הערך הקלורי (228 קלוריות ל-100 גרם).
חומוס מסבחה, 500 גרם
המסבחה, מנה זהה במרכיביה לחומוס אבל שונה במרקם ובתיבול, זוכה בימים האלה לעדנה בחומוסיות. החומוס מסבחה של צבר נראה, אם כן, כמו מוצר נכון בעיתוי נכון. לא דומה מדי למסבחה אמיתית, אם להודות על האמת, אבל התיבול מצליח איכשהו לחקות את רוטב הפלפלים הירוקים המסורתי ("תטבילה").
המסבחה של צבר מתובלת יחסית, אולי מדי, ובעלת תכולת הנתרן הגבוהה בסקירה (570 מ"ג ל-100 גרם, כמעט 50% יותר מהמוצר של שטראוס). מצד שני, זהו המוצר הטעים ביותר בחבורה.
חומוס עם פטריות ובצל מטוגן
חומוס עם פטריות ובצל מטוגן, הוא עוד מוצר מסדרת "חדש לעצמאות" של צבר שאמור להזכיר מנה אהובה מהחומוסיות, אבל אחרי שני האחים המוצלחים יחסית - הוא נתגלה כאכזבה. לתוספת יש טעם לוואי קל אך עיקש, שממשיך כל הדרך אל הפיתה.
אולי זה קצת עניין של טעם, אבל לטעמנו זהו המוצר הפחות מוצלח בסקירה הזו, והוא גם בעל תכולת השומן (26.5%) והערך הקלורי (311 ק"ק) הגבוהים ביותר.
חומוס עם שום
טעם השום שנכתש זה עתה הוא עוד אחד מהטעמים שנעדרים בדרך-כלל מהסלטים המצוננים. חומוס עם שום מסדרת "אחלה מנגל", הוא ניסיון אמיץ וכמעט-מוצלח לפצח את האתגר. עיסת השום הכתוש אמנם לא נראית מבטיחה וטעמה קצת כבד, אבל השילוב עם החומוס עובד איכשהו.
עם יותר שום ממלח ויותר מים מטחינה, זה מוצר שונה מאוד מהמתחרים. טכנית, זה גם הופך אותו למוצר הכי בריא - לפחות במה שקשור לקלוריות, שומן ותכולת נתרן. הוא עדיין לא טעים כמו מנת חומוס אמיתית עם תלולית שום טרייה, אבל לפחות ישרוד את הפקקים עד המנגל.
תבלינים
כמון, פפריקה, שום, כורכום, אגוז מוסקט, פלפל אנגלי ומלח - אלה המרכיבים של "תבלין לשווארמה" של תבליני פרג, שכל יעודו בעולם זה הוא לתבל שווארמות והרבה מהן.
במחיר של 9.99 שקלים, עם לא פחות משלושה הכשרים, הוא שואף לעשות אף יותר מכך. לפי הכתוב על אריזתו, התבלין אינו מגביל עצמו לשווארמה בלבד, ולא בוחל גם בפרגיות, כנפיים על האש, חזה הודו מוקפץ ומעורב ירושלמי, מאכל שכולנו מכינים מדי ערב בבתינו.
אז לרגל הרפלקס הרווח בימי עצמאות למיניהם, לעשות "על האש", התבלין נוסה על פרגיות והיה מוסקטי, שומי וכורכומי, כלומר גם אם פוזר במידתיות, הוא אינו מיועד לבעלי חיך מזרח -אירופי, לכאורה, אבל כאחת שניחנת בחיך כזה, התבלין הזה ערב לה מאוד.
למתונים, מציעים בתבליני פרג "תבלין לסטייק" שמכיל את כל המרכיבים של חברו, למעט כורכום, אגוז מוסקט וגלוטן. ולכן הוא מיועד לסטייקים כמו גם לשיפודים, לקבב ולהמבורגר. גם הוא נוסה על שיפודי פרגיות והעניק להם טעם עדין יותר, אבל חלילה לא מעודן.