אל תעשקני לעת זקנה

סבתא שלי.

רק למשמע המילה "סבתא", עולה באפי ריח עוגת השוקולד המפורסמת שלה; אני חשה את חום גופה כשאימצה אותי לסינרה; וממש שומעת את קולות הבית בו התגוררה עם סבי, כשהיה בין החיים.

"אולי נדבר על משהו שמח?", הייתה תמיד מנסה, שוב ושוב, כשהרוחות התלהטו סביב שולחן השבת, כתוצאה מוויכוח פוליטי - אידיאולוגי משהו. לא תמיד זה הצליח לה, ואת ה"דברים השמחים" היינו מספרים לה רק בשעת הקינוח, לאחר ששבענו מהתנצחויות השעה. היא, מצידה, המשיכה תמיד לחייך, בשלווה ובנועם, לפנק ולהעריף. הכל טוב אצל סבתא שלי.

וגם היום, אלמנה, רזה יותר, לבנת שיער, ההליכון אינו מש מידה, מתגוררת ב"בית הורים" באזור השרון, מרוחקת מביתה ומחברותיה הוותיקות - סבתא שלי עדיין מחייכת.

את עוגת השוקולד לא הכינה כבר מספר שנים, אך את השולחן גודשים תמיד מטעמים, מאפה ידי הקונדיטור להתפאר. ימי הולדת, אירועים, חגים – את כולם זוכרת, מתעניינת. תמונות מכל אירוע וגיל גודשות את דלת המקרר הקטן, ושוב ושוב אני תוהה כיצד הצליחו להידחק לשם תמונות חדשות מביקורי האחרון... ולעולם – אבל לעולם - לא תשמע מפיה טרוניה או מרירות: מזג האוויר? מצוין. המרק שהגישו אתמול? מעולה. וגם כשהעין לא במיטבה - "הכל טפו טפו, והעיקר - איך אצלכם"? זוהי סבתא שלי.

***

וקל מאוד להאמין לזה. להישאב לסיפור הסובייקטיבי שסבתא מספרת לנו, ואולי גם קצת לעצמה. ולסמוך. לסמוך עליה, כשהיא מספרת שהיא בסדר גמור. להאמין שהכתפיים הרחבות והאחראיות שלה נצטמקו עם השנים באופן פיזי בלבד. לסמוך על "בית ההורים", שהם יודעים מה הם עושים, ושהם ידאגו לה, הכי טוב שאפשר. כי היא שילמה להם, וממשיכה לשלם, את מיטב כספה, והם מחויבים להיות שם בשבילה, בכל דבר ועניין. זהו תפקידם, לא?

ולמרות שזה קל ומפתה לבטוח כך, מרחוק, אני מאמינה שתפקידנו, כבני המשפחה הצעירים, בנים, נכדים ואפילו "נינים של", להגדיל ראש, להעמיק חקר. להפנים כי העובדה שבית ההורים מגיש לסבתא לזניה בארוחת הצהריים, או דואג לחבישת הפצע מנפילתה חלילה, אינה ערובה אוטומטית לכך שהיא אכן מוגנת, במלוא מובנה של המילה. עלינו לוודא כי גם נפשה מוגנת. כי רצונה החופשי מוגן. כי נכסיה הפרטיים מוגנים. עלינו להבין כי בכל מחיר שישולם, אין מי שיאהב את סבתא שלנו יותר מאיתנו, ועלינו החובה לדאוג לה, גם אם מרחוק, באופן הכי קרוב שאפשר.

בחרתי להקדיש את הטור הזה לסבתא פנינה האהובה שלי, שתזכה לשיבה טובה.

אל תעשקני לעת זקנה 

לפני כשנה ומחצה, נדונה תביעה של זוג יורשים, אשר טענו כי בית האבות בו התגוררה האישה שהורישה להם את נכסיה, עשק אותה. מעשה שהיה כך היה: מאיר וסוניה ז"ל (השמות בדויים) התגוררו בבית האבות במשך כ-6 שנים. כל השנים שילמו לבית האבות תשלום חודשי, או לתקופות קצובות של מספר חודשים, בגין שהותם במקום.

מאיר התנגד נחרצות להצעה לעבור ל"הסכם לצמיתות": דהיינו, תשלום חד פעמי גדול, במקום התשלומים החודשיים, תמורתו יוכלו בני הזוג להתגורר בבית האבות עד ליום פטירתם. מאיר התעקש להמשיך לשלם תשלומים חודשיים. לא חלפו חודשיים ימים מיום פטירתו, ובית האבות החתים את אלמנתו, שהייתה בת 91, על הסכם לצמיתות.

בהסכם נקבע כי סוניה תעביר מיידית לבית האבות את כל יתרת הכספים שהיו בחשבון הבנק שלה (למעלה מחצי מיליון שקלים), ובתמורה "תזכה" להתגורר בבית האבות לכל חייה... למרבה ההפתעה, חודש ימים בלבד חלף מיום העברת כל כספה לבית האבות, וסוניה השיבה את נשמתה לבורא.

יורשיה של סוניה, שגילו אחר מעשה כי חשבון הבנק שלה התרוקן כליל, פנו לבית המשפט ותבעו את בית האבות. היורשים טענו כי בית האבות ניצל את סוניה וגרם לה לחתום על הסכם גרוע עבורה, ומשכך, נפל פגם בכריתת החוזה, ויש לבטלו. בית המשפט השלום לא קיבל את תביעתם, אך ערעור היורשים העקשנים למחוזי צלח: ביהמ"ש שוכנע כי סוניה אכן נעשקה לחתום על ההסכם, וקבע כי יש לבטלו ולהשיב את הכספים ליורשיה.

כיצד ייבחן ה"עושק"?

על מנת להוכיח כי סוניה אכן נעשקה, בית המשפט בחן את שלושת המבחנים הקבועים בחוק החוזים לעניין:

סוניה הייתה קשישה, אלמנה "טרייה". בעלה היה זה שטיפל בעניינים הכספיים של המשפחה, ולה לא היה כל ניסיון בעריכת הסכמים. סוניה חששה, שאם לא תחתום על ההסכם החדש, יוציאו אותה מבית האבות, והסכימה, עקב חששה זה ובדידותה, להגדיל את "מחיר" הישארותה בבית האבות לאלתר.

2. העושקים היו מודעים לחולשה שלה:

סוניה נתנה אמון מלא במנהלי בית האבות. הייתה לה תלות בהם, כבעלי השליטה במקום מגוריה, והם היו צריכים להיות מודעים למצבה, מצוקתה וחששותיה, בשעה שחתמה על החוזה החדש.

3. תנאי החוזה היו בלתי סבירים וגרועים ביחס למקובל:

א. לא הוכחה כל הצדקה כלכלית להרע את מצבה של סוניה באופן קיצוני שכזה, כך שבמקום להמשיך לשלם מדי חודש, שילמה את כל כספה עלי אדמות ב"מכה". מדוע שאלמנה קשישה בגילה תיקח סיכון כלכלי כזה, אם לא מתוך מצוקה וחשש?

ב. בית האבות לא הצליח להסביר כיצד קרה, "במקרה", שהסכום המדויק שהיה לסוניה בחשבון הבנק באותם ימים, נקבע בחוזה, כסכום המחייה שעליה לשלם מייד עבור יתרת שנותיה במקום...

ג. הובאו עדויות כי העושקים ידעו על כוונת המנוחה להשאיר ליורשיה את דירתה וגם כספים נזילים. לאחר חתימת ההסכם, לא נותרו לה כספים נזילים כלל.

רשעים לא יעלוזו עוד

בית המשפט קבע כי "אין להתעלם מהצורך של הגנה על קשישים המצויים בבית אבות": הקשישים זקוקים לליווי משפטי עצמאי, או ליווי של קרובים, בעת שהם מנהלים משא ומתן, ויש לצאת מנקודת הנחה שהקשיש תלוי במקום, במטפלים, במרקם החברתי שיצר שם, ועל כן הוא צד חלש ויש להתייחס אליו בהתאם.

הליווי נדרש כבר בהליך הכניסה 

מהם מסלולי התשלום?

מסלולי פיקדון:

הדייר מקבל זכות שימוש ביחידת הדיור. בדרך כלל לא מדובר על רכישת היחידה (רישום בטאבו כבעלים), ואם כן, יש לערוך את ההסכם אצל עו"ד המתמחה במקרקעין. הפיקדון הכספי יכול לנוע בטווח שבין מאות אלפי שקלים למאות אלפי דולרים. הבית שוחק בכל שנה אחוזים מערך הפיקדון, בדרך כלל בטווח של 2% - 3.5% לשנה. לאחר מספר מסוים של שנים, כאשר השחיקה מגיעה לרף עליון שנקבע מראש בחוזה ואשר נע בין 25% - 30% בדרך כלל, הבית מפסיק את השחיקה השנתית, והסכום שנותר מוחזר לדייר עם עזיבתו, או ליורשיו, לאחר פטירתו.

2. מסלול פיקדון מופחת / "דמי כניסה" -

הפיקדון נמוך יותר, לעיתים בגובה 50% מהפיקדון ה"רגיל", אך אחוזי השחיקה השנתית גבוהים מאוד (20% - 33% בשנה). מתאים למי שאין ברשותו את כל הסכום של הפיקדון הגבוה, אך שימו לב: בתוך 5-3 שנים הפיקדון "נאכל" לחלוטין...

א. ביטחונות - מהם הביטחונות שהבית מעניק לכם על מנת להבטיח שהפיקדון ישוב? ערבות בנקאית? (כמה תעלה לכם כל חודש?). הערת אזהרה? (חשוב לקבל הסכמה לרישום ההערה מבעלי הקרקע). משכון?

ב. מועדי השבה - כמה זמן לאחר שהדייר נפטר?( אם עזב מסיבה אחרת, מומלץ לדרוש לקבל הפיקדון בתוך 14 יום ולהכניס מנגנוני סנקציה בגין איחור).

ג. מנגנוני ההגנה על הערך - הפיקדון נמצא מוצמד לדולר, וחוזר לדייר ללא ריבית. קחו בחשבון כי לא תיהנו מפירות הכסף, בניגוד למצב בו הכסף היה בחשבון הבנק שלכם.

שאלות נוספות שחשוב לשאול: מהם בדיוק השירותים שהדייר יקבל (מופיע בנספח). האם הם כוללים ארנונה וחשמל? ארוחות? כביסה? האם ניתן לייקר את התעריף בהודעה חד צדדית? יש לתחום את האפשרות הזו. האם ניתן לקזז מהתשלום החודשי עלות שירותים בהם הדייר לא יעשה שימוש? (למשל, אם הוא מבשל לעצמו ולא מגיע לחדר האוכל). אילו שירותים רפואיים מקבל הדייר? מה כוללת "ההשגחה הרפואית" בדיוק? בגין אילו שירותים ייגבה תשלום בנפרד?

מסלול תשלום חודשי

ללא פיקדון, התשלום מבוצע חודשית, כמו שכר דירה. יש גם שילובים של פיקדון נמוך במיוחד ותשלום חודשי. התשלום מגלם את השכירות ואת דמי האחזקה השוטפים, ביחד, וככזה אמור לכסות את הכל. בדקו היטב.

נקודות כלליות לבדיקה 

ייתכן ויציעו לכם לשלם פרמיה חודשית (מעין ביטוח) עבור הבטחת מקום במחלקה הסיעודית, לכשהדבר יידרש, ללא רשימת המתנה. בדקו את ההצעה מול ביטוח סיעודי חיצוני, מהי ההטבה במחיר מול כל דייר שמצבו הופך לסיעודי? האם ניתן להתחיל לשלם את הפרמיה רק כשתגיעו לגיל מבוגר יותר?

מה נדרש בכדי לקבל אישור למטפל באם הדייר יזדקק חלילה לסיוע צמוד? האם המטפל יוכל להתגורר עם הדייר? בכמה תתייקר עלות היחידה החודשית לדייר?

יש לוודא כי מוענקת לדייר תקופת התראה בחוזה לפיתרון בעיות (למשל: פיגור חד פעמי בתשלומים). יש להדגיש כי כל פעולה מצד הבית (חילוט פיקדון או סנקציה אחרת) צריכה להיות כפופה להתראה בכתב ומראש לדייר ולנציגיו.

לסיום - כמה זה עולה לי? 

בכל מסלול שהוא, חשוב לבדוק בסופו של דבר מה העלות הכוללת לדייר: הכל כולל הכל. האם, לאחר ששילם את כלל התשלומים לבית, יוותרו לו מספיק כספים נזילים, למימון מחייתו השוטפת? זכרו, שחוץ מחשמל ומים, הדייר משלם גם על תרופות, בגדים, נסיעות, מזון, והרבה הרבה מתנות לנכדים... סייעו לו, מראש, כדי למנוע מצב בו ימצא עצמו מתגורר בכלוב של זהב.

והעיקר - רק בריאות.

דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.