העירייה נזכרה במזרח ירושלים. גם הדחפורים

"לקיחת אחריות על הנעשה במזרח העיר. לא עוד מזרח פרוע. השקעה בתכנון, פיתוח ושיפור מצב התושבים מחד - והגברת האכיפה והפיקוח מאידך" (מתוך "תוכנית ברקת", שכפי שפורסמה באתר האינטרנט של המועמד בזמן הבחירות).

"40 שנה של ואקום שלטוני אדיר" (צילום: יונתן מזרחי)

עוד בטרם נבחר לתפקיד הרגיש, השמיע ניר ברקת כמה התבטאויות שנויות במחלוקת, בכל הנוגע למרקם העדין שבין יהודים לערבים בבירה. כך למשל, בעימות עם מאיר פרוש, הוא הצהיר כי אינו מרוצה מפעילות הווקף בהר הבית. בהזדמנות אחרת רמז כי הוא תומך בהקמת התיישבות יהודית בכפר ענתא שבמזרח העיר. עם חלקים ממחנה השמאל הסתבך, כשהצהיר שאסור לחלק את ירושלים. כראש עיר בתחילת דרכו חתם על צווי הריסה בשכונת סילוואן, שעוררו גלים של זעם בארץ ובעולם. אבל ברקת גם היה לראשון שהתעקש על ניסוח תוכנית מתאר למזרח העיר.

מוקד 100 לא גר כאן

כאחד מצעדיו הראשונים, יצר ברקת תיק חדש במועצת העיר - תיק מזרח ירושלים. לתפקיד מינה את איש סיעתו יקיר שגב, ממובילי מאבק המילואימניקים לאחר מלחמת לבנון השנייה. "יש לך קרוב ל-40 שנה של ואקום שלטוני אדיר במזרח ירושלים. גם של הממשלה, אבל הרבה מאוד של העירייה. בפועל אנחנו לא שם", מודה שגב בשחה עם ynet. כדוגמה הוא מביא את המשטרה, שלא פועלת בעיר המזרחית ברמה האזרחית. "אם יהיה מחבל היא תלך ותעצור אותו, אבל כשמישהו מתקשר למוקד 100, הסיכוי שלו לראות ניידת שתגיד לשכנים להנמיך את הווליום נע בין אפס לכלום".

מבצע מלבין

לפי האומדנים המקובלים, שליש מבין 60 אלף יחידות הדיור במזרח ירושלים נבנו ללא היתר. שינויים אשר הוסיף ברקת לתוכנית המתאר קבעו, כי עד 2030 יהיו זמינות לבנייה כעשרת-אלפים יחידות נוספות. אולם עתיד המבנים הקיימים - וכמה מאלה שבדרך - נותר לוט בערפל.  

ברקת על רקע עיר דוד (צילום: AP)

לדברי יקיר שגב, "נושא הבנייה הבלתי חוקית, שהוא החשוב והדרמטי ביותר, טואטא מתחת לשטיח במשך 40 שנה. אנחנו מנסים להתמודד עם הסוגיות הללו באופן שהוא לדעתי אמיץ, ובמסגרת רפורמה מאוד פשוטה: יש מציאות בשטח שאי-אפשר להתעלם ממנה - ויש תוכנית מתאר חדשה. לכן נבצע מהלך מאוד של הסדרה, של 'הלבנה'. נקבע איזשהו סטנדרט אותו נאשר, וניתן לאנשים רישיון בנייה בדיעבד על בתים שכבר בנו".

עתיקות במקום מגורים

אך מה לגבי שכונות הנמצאות במיקום אסטרטגי? על קיר משרדו של שגב תלויה תמונה ארוכה של מזרח ירושלים. בצידה השמאלי מצויר מתחם הר הבית, ולמרגלותיו - סילוואן הערבית, מוקד הפולמוס האחרון בתחום הריסת הבתים. במרכזה נמצאת שכונת אל-בוסתאן, הכוללת קרוב למאה מבני דיור וממוקמת על ערוץ הקדרון. בעוד תושבי השכונה מתגוררים במקום כבר עשרות שנים, מתכננת העירייה להפוך אותו לגן ארכיאולוגי.

המחאה בסילוואן (צילום: גיל יוחנן)

"רוצים את הנדל"ן, לא את הפלסטינים"

"לא חוכמה להרוס בלי פתרון", אומר חיים ארליך, רכז פיתוח המדיניות של עמותת "עיר עמים". "שייכנסו למשא-ומתן עם התושבים, ובלי הבטחות סרק. שיציעו כסף, אדמה והטבות אחרות, ואז נראה מה יקרה. אולי יהיו פלסטינים שיהיו מוכנים לעזוב מרצון". לטענתו, לעירייה אין רצון אמיתי לפתור את הבעיה, ושיקוליה נובעים מראייה צרה, המשרתת את האינטרסים הישראליים והיהודיים בלבד: "הם רוצים את הנדל"ן, לא את הפלסטינים. אני לא יודע אם בעתיד, אחרי שיפנו את אל-בוסתאן, המתנחלים לא יעברו לשם. בהתחלה זה יהיה מחסן לשומר של הפארק הלאומי, אחר-כך בית-כנסת, כי השומר צריך להתפלל, אחר-כך מקווה כי הוא גם צריך להתרחץ, ואז הוא גם לא יוכל להיות לבד - ויביאו את המשפחה. אנחנו יודעים איך הדברים האלה עובדים".

המקום בו נגמרות הוועדות

בלא מעט סוגיות בוערות, כפי שראינו בכתבות הקודמות בסדרה, נקט ברקת סבלנות ומתינות, עד כדי טענות נגדו על סחבת: הוא הקים ועדות על ועדות, בחן את ההיבטים השונים, ובעת הצורך הבטיח לקדם בבוא הזמן גישה אחרת. לא כך במזרח ירושלים: בכל הקשור לאכיפה וצווי הריסה, הונפה החרב בהחלטיות ובאופן מיידי. לזכותו של ראש העיר יש לציין כי בשונה מקודמיו, הוא החליט שלא להתעלם מהמצוקה ובחר להתמודד עמה בנחישות. ימים יגידו אם העירייה תשכיל למצוא גם את הרגישות, ולצד המקלות - להציע גם גזרים.  

הריסת בתים במזרח ירושלים (צילום: AFP)