התרשלת? אתה עדיין זכאי לתגמולי ביטוח

משה אלימלך החנה את מכוניתו בתחנת הדלק יקום, נעל אותה ונכנס לחנות הנוחות, שם רכש בקבוק חלב. תוך דקות ספורות כבר היה בחוץ. או אז גילה, למגינת ליבו, כי שמשת רכבו נופצה. תיקו האישי שהכיל מחשב נייד, מצלמה דיגיטלית, מחשב כף יד ומשקפי שמש שהיו בתוכו, נעלם. 

אלימלך היה מבוטח בביטוח דירה בחברת הביטוח אליהו. מה הקשר בין ביטוח דירה לבין פריצה למכונית? התשובה לכך פשוטה: חברות הביטוח מעודדות אותנו לרכוש, תמורת מחיר לא זול, הרחבות לביטוח הדירה. אחת ההרחבות אמורה לאפשר לנו להסיר דאגה מלבנו גם כשאנו מוציאים מתוך הדירה תכשיטים ודברי ערך ומסתובבים עמם. את ההרחבה הזאת אלימלך רכש. אף על פי כן, סירבה אליהו לשלם לו את שווי דברי הערך שנגנבו מהמכונית.

"הפקרת את תיקך", נזפה אליהו באלימלך. "אילו היית קורא את הפוליסה כמו שצריך, היית גם רואה שלהרחבה שקנית קיים חריג. היא אינה חלה על רכוש בעת הימצאו בכלי רכב ללא השגחת אדם מבוגר".

בית המשפט:  התרשלות מסוימת, לא התרשלות רבתי

האומנם באותן דקות ספורות, בהן נכנס אלימלך לחנות הנוחות, נותר הרכב "ללא השגחת אדם מבוגר"?, הקשתה שופטת בית משפט השלום בנתניה, יעל קלוגמן, כאשר הובא בפניה המקרה.

שני אינטרסים ציבוריים מתנגשים קיימים בסוגייה זו, הבהירה השופטת, ויש לאזן ביניהם. מצד אחד, האינטרס של פיזור הנזק, המבוטח זכאי לתגמולי ביטוח תמורת הפרמיה ששילם. מצד שני, האינטרס של מניעת התנהגויות רשלניות ושלוחות רסן מצד המבוטחים.

האיזון בין שני האינטרסים דורש לזכות את המבוטח בתגמולי ביטוח, גם כאשר התנהגותו לקתה ברשלנות, כלומר בחריגה מרמת זהירות ראוייה. כדי להפעיל את החריג, על חברת הביטוח לשכנע כי החריגה מרמת הזהירות הייתה ניכרת מאד, ברמה של רשלנות רבתי, שגובלת בהפקרת רכוש. בנוסף על חברת הביטוח לשכנע כי המבוטח היה מודע לקיומה של הסכנה ואף על פי כן גילה אליה יחס של פזיזות או אי-איכפתיות.

גישה זו יושמה בפסיקה על מקרים רבים: מבוטח שמפתחות רכבו נגנבו ממנו ואף על פי כן הותיר את רכבו בחנייה, ללא השגחה; נהג שהותיר את הרכב מותנע ויצא ממנו אל דוכן פרחים סמוך; בעל רכב שרשם את קוד האימובילייזר על דלת הרכב; בעל רכב אחר שהצמיד למפתח הרזרבי מדבקה עם מספר הקוד לניטרול האזעקה; מבוטח נוסף שהשאיר את מפתח הרכב בתוך שקית, על שפת הים. כל אלה זכו לתגמולי ביטוח. השופטים לא ראו במעשיהם כמעשים הלוקים ברשלנות רבתי המצדיקים את שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח.

אכן, נאנחה השופטת, אלימלך היה מיטיב לעשות אילו נטל עמו את תיקו, או לפחות היה מעבירו לתא המטען. אולם גם אם ניתן לזהות רשלנות מסוימת בהתנהגותו, היא וודאי לא הגיעה לאותה מידה של רשלנות רבתי, המצדיקה לשלול ממנו תגמולי ביטוח.

בוודאי שאין לומר על אלימלך כי היה במצב נפשי של מודעות לסכנת פריצה לרכב וכי גילה יחס של פזיזות או אי אכפתיות לגבי התממשות סכנה זו.

"אני התרשמתי מאלימלך כאדם מסודר, שדואג לענייניו, ובעל רמה גבוהה של אכפתיות. על פי התרשמותי, לו היה לאלימלך חשש, שהרכב עלול להיפרץ בדקות הספורות שבהן ישהה בחנות הנוחות, הוא היה נוטל עמו את התיק ולא היה משאירו בתא הנוסעים של הרכב".

בסופו של דיון, אם כן, קבעה השופטת כי פוליסת הדירה של אליהו חלה על אירוע גניבת התיק מתוך מכוניתו של אלימלך וכי הוא זכאי לתגמולי הביטוח.

הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין