למי צילצלה קופת המזומנים?

תלונה שהגיעה אלינו באחרונה מלמדת עד כמה יכולה להכאיב קריסה של עסק שנותרו לו התחייבות ללקוחותיו. הצרכן סיפר כי רכש מינוי לאחד מן המגזינים שהוציאה בשעתו חברת SBC, שקרסה לפני חודשים אחדים.

הצרכן שילם תמורת מינוי ל-3 שנים, והספיק לשלם את מלוא המחיר בעבור כל התקופה - עוד לפני שנודע על קשייה הכלכליים של החברה. וכך, כאשר התמוטטה החברה והמגזין חדל להופיע, הוא נשאר מול שוקת שבורה.

כיום מוציא לאור חלק מן המגזינים שבעבר הוציאה SBC מו"ל אחר, שרכש רק את זכויות הוצאת המגזינים אך לא את החברה שכשלה מבחינה עסקית. במצב זה, אין לו שום התחייבויות כלפי הצרכנים, ולמרבה הצער - גם לא כלפי מי ששילם במיטב כספו בעבור מוצר שכבר לא יזכה לקבל.

הצרכנים - תמיד אחרונים, תמיד חשופים

איך זה קורה? כדאי לדעת, שכאשר עסק נקלע לקשיים אשר מביאים לחיסול פעילותו, לרוב יגיע העניין לבית-משפט, על פי בקשת נושים, ואז ימונה כונס נכסים או מפרק. תיאורטית יכול מי שבית-המשפט מינה אותו גם לנסות להבריא את העסק, להפיח בו רוח חיים מחדש על ידי ניהול עסקי נכון, או למכור אותו לגורם שינסה לעשות זאת בעצמו. אך פעמים רבות הפרשה מסתיימת בפירוק העסק כליל, ואז מתייצבים הנושים בתור לקבלת מה שהעסק חייב להם.

ראשונים בתור, יהיו בנקים שנתנו הלוואות לעסק, וכבטוחה להחזר ההלוואות שיעבדו מבנים של העסק, ציוד הקיים בו או כספים המגיעים לעסק ממקורות שונים. אחר כך יבואו רשויות המסוי למינהן, שהחובות כלפיהן מכונים "חובות בדין קְדימה". אחריהם ישתרכו כל הנושים הלא-מובטחים, רבים מהם צרכנים. על עובדי העסק מגינה הוראת חוק מיוחדת, ואת שכרם וזכויותיהם יקבלו מן המוסד לביטוח לאומי.

היות שבמצב של קריסה, לרוב קופת העסק מדולדלת אם לא ריקה לחלוטין, בעוגה המצומקת צריכים להתחלק כל אלה. מטבע הדברים, ככל שהנושים רבים יותר וסך כל הנכסים והכספים קטן יותר, הסיכוי של כל אחד מהם לקבל את מלוא חובו קטֵן.

ועד שמגיעים בכלל לדון בזכויות הצרכנים, לרוב כבר לא נותר מאומה בעבורם. יתרה מזאת, כפי שראינו קודם, גם אם פעילות העסק נקנית על ידי גורם כלשהו, הוא לא בהכרח קונה את ההתחייבויות כלפי הצרכנים. וכך, למעשה, אין לצרכנים שום הגנה מפני פשיטת רגל או פירוק של עסק.

ממה להיזהר, מה לעשות

איך בכל זאת ניתן להימנע ממצב ביש כזה? ראשית, כלל יסוד, הנכון גם בימים כתקנם, הוא - אל תעשו מינוי לתקופות ארוכות מאוד (זה נכון, למשל, לא רק לגבי עיתונים וכתבי עת, אלא גם במקרה של מכוני כושר וכדומה). בוודאי ובוודאי הימנעו מתשלום בעבור כל התקופה מראש - גם אם כנגד זה מובטחת לכם הנחה גדולה.

שימו לב, לא פעם דווקא הצירוף הזה - מינוי לזמן ארוך + תשלום מראש כנגד הנחה - עשוי ללמד שלעסק יש קשיי תזרים מזומנים, והוא מעוניין למלא את קופתו ויהי מה. לכן, אם עסק אינו מוכן לאפשר לכם להצטרף לתקופת מינוי סבירה (נניח, עד שנה) או דורש תשלום מראש - פשוט הימנעו מרכישת שירותיו.

שנית, עדיף לשלם בהוראת קבע בכרטיס אשראי או בהוראת קבע בנקאית. במצב של הפסקת אספקת המוצר או השירות, צריך הצרכן להודיע לחברת האשראי - בכתב - כי הספק הפסיק לחלוטין לספק את המוצר/שירות, וכי הוא עצמו ביטל את העסקה.

במצב זה חייבת חברת האשראי להפסיק לחייב את כרטיס האשראי של הצרכן מיד עם קבלת הודעתו. מצב דומה קיים כאשר מוגשת לבית-משפט בקשה לצו כינוס נכסים, צו פירוק או צו פשיטת רגל נגד הספק: ברגע שנודע לחברת האשראי על כך, עליה להפסיק מיד לחייב את הצרכנים לטובת הספק, ולחכות להוראות מבית-המשפט בעניין זה.

הוראת קבע בנקאית ניתן כמובן לבטל בכל רגע, ואין צורך בהסכמת גורם כלשהו. וכך, גם אם הכסף ששולם עד אז אבוד, הרי שבדרכים אלו ניתן למנוע לפחות את המשך החיובים.

שלישית, מן ההסברים הללו עולה שעל הצרכנים להיות עירניים, ולשים לב לדברים שלרוב אינם עוסקים בהם: פיקחו עיניים ואוזניים, ואם קראתם פרסומים על קשיי העסק שבו עשיתם מינוי, הודיעו על כך מיד - בכתב - לחברת האשראי. כך תוודאו שהמידע החיוני הזה יהיה ברשותה עוד לפני הקריסה. בכך תאפשרו לה לבדוק את המצב בעצמה, ומנגד - היא לא תוכל בבוא היום להמשיך לחייב אתכם בטענה שלא ידעה על קשייו של הספק. זו דרך נוספת לצמצם נזקים.

הכותבת היא עורכת-דין המתמחה בנושאי צרכנות