הפקטורי של וורהול במוזיאון ת"א

תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב, שתיפתח ב-14.7, תציג תצלומי סלבריטאים משנות ה"פקטורי" של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט הידוע. האוצרת היא נילי גרין והעבודות הן מהאוסף של מרטין סנדרס. 

וורהול בצילום של בילי ניים

הפקטורי (בית החרושת) של אנדי וורהול, שהיה ממוקם בניו יורק בשנים 1963-1983, היה אחד ממרכזי היצירה האמנותית המפורסמים ביותר בתולדות האמנות העכשווית, ועד היום משמש השראה לאמנים וגלריות. התאספו בו אמנים שונים, דוגמניות ודמויות אקסצנטריות תמהוניות, כמו גם לו ריד ולהקתו "וולווט אנדרגראונד". כמו כן, יצאו משם יצירות אמנות מפורסמות ומספר סרטים.

התערוכה במוזיאון תל אביב תציג דיוקנאות של וורהול ושל כמה מעמיתיו, שצולמו בפקטורי על ידי בילי ניים, ג'ררד מלאנגה, קרל פישר וקרטיס קנפ. וורהול הפעיל בזמנו מכונה לייצור ולקידום כוכבי-על, ויש אומרים כי למעשה שינה את אופן ההתבוננות שלנו בדיוקנאות סלבריטאים. הוא עשה זאת כאמור באמצעות ציורים, סרטים, המגזין המיתולוגי "אינטרוויו" אותו ייסד, וקידום יוצרים רבים שסבבו אותו.

דיוקן עצמי נוסף של וורהול שצולם ע"י בילי ניים

הדיוקנאות שצילם קרל פישר את וורהול ב-1969, לאחר שוורהול נפצע בעקבות נסיון התנקשות בחייו, חושפים את הצלקות הפיזיות שהותירה בו הפציעה ואת הפגיעוּת של דימויו כסלבריטאי.

לכל הדיוקנאות שוורהול יצר – הדפסי רשת המבוססים על תצלומים, "מבחני בד" קולנועיים, סרטים באורך מלא ותצלומים – היו שני מניעים עיקריים: הדחף ללכוד ולרומם באמצעות הדימוי אישיות מסוימת ורגעי תהילה ופרסום, והדחף ליצור מגננה רגעית מפני הזמן החולף, ארעיות החיים והמוות, כך לפחות הוא הסביר זאת.

אם היה חי, היה וורהול חוגג לא מזמן 80. לכתבה מיוחדת המכילה מבחר מציטוטיו לחצו כאן.