הוא חזר בתשובה, היא נותרה עם השאלות
הזוגיות של אפרת ותומר היא דוגמה לשינוי חד צדדי משמעותי בהסכם הזוגי . אפרת פנתה לייעוץ, ובעלה "התחזק" בעוד היא ממשיכה בחייה החילונים. איך מתמודדים עם השינוי?
להסכמים האלה תפקיד חשוב בשמירה על הקשר, בחיזוקו ובהקניית תחושת ביטחון הדדית. חוזה יעיל, הנבנה על דיאלוג מתמיד, יאפשר גמישות, פתיחות והתאמת הכללים לאורך צמיחת הקשר. הוא יתאים עצמו למציאות החיים המשתנה, ולאחר תקופת הסתגלות ימצא את האיזון הנכון בין הצרכים של כל אחד מבני הזוג לבין דרישות הסביבה, המשפחה ומציאות החיים.
הפרה חד צדדית של ההסכם
הקשיים יתעוררו כאשר אחד מבני הזוג מנסה לשנות ולהזיז את אחת מאבני היסוד בחוזה, בעוד בן הזוג האחר נותר עם ההסכמות הקודמות. האם וכיצד יכול הקשר הזוגי לעמוד באתגר שבשינוי משמעותי וחד צדדי? אילו זוגות ישרדו שינויים ובאילו יהיה קשה להכיל את התהליך?
הזוגיות של אפרת ותומר יכולה להיות דוגמה מובהקת לשינוי חד צדדי משמעותי בחוזה הזוגי: הוא חזר בתשובה, והיא נותרה עם השאלות. אפרת פנתה לייעוץ זוגי לאחר, שלדבריה כבר מיצתה מבחינתה את כל האפשרויות האחרות. תומר, בן זוגה, חזר בתשובה בעוד היא המשיכה את אורח החיים הקודם, החילוני.
התהליך היה הדרגתי. תחילה שיתפה פעולה עם ה"שיגעון" התורן במשך השנים בהן חיו ביחד, קיבלה והסתגלה למרבית ההתנסויות שעבר ואפשרה לו כר פעולה נרחב, גם כשנסע להודו לאשראם, יצא לסדנאות "ויפסנה" בסופי שבוע, אימץ אורח חיים צמחוני ועוד.
תומר דיבר על האכזבה שלו, מכך שאפרת, בניגוד לתמיכה שלה בעבר, הפכה את עורה ומביעה התנגדות לכל בקשה שלו, אפילו הקטנה ביותר. הוא פירש זאת כסוג של סגירת חשבונות ביניהם, שייך זאת למשקעים ולכעסים שצברה כלפיו וראה בהתנגדות שלה לבקשותיו דרך לפגוע בו ולהשיב מלחמה. "עם קצת גמישות ורצון טוב, הרי ניתן ליישב את המחלוקות ולקיים גם את המצוות, אחרי הכל, לא דרשתי ממנה לחזור בתשובה", אמר.
הזוגיות שלנו תעבור שינויים עם השנים
חשוב להדגיש שהשינוי המתואר הוא דרמטי במיוחד, וכולל כמעט את כל אורחות החיים. אבל קונפליקטים דומים יתעוררו גם כשמדובר בשינויים פחות משמעותיים. לדוגמה, ההחלטה על גודל המשפחה ומספר הילדים שעשוי להשתנות, כשאחד מבני הזוג מבקש להסתפק במספר הילדים הקיים, והאחר מרגיש צורך בהרחבת המשפחה. דוגמאות נוספות קשורות לסגנון החיים – מגורים, תזונה, חינוך הילדים, צורת בילויי ועוד.
האתגר שעומד בפני זוגות שעוברים תהליכים אלו גדול במיוחד, ומחייב עבודה ומאמצים משותפים, כדי למצוא את האיזון הנכון והמתאים לשני הצדדים.
כמו במקרה של תומר ואפרת, חשוב לאפשר לשני בני הזוג להבין ולגלות אמפתיה זה לצרכיו של האחר. למשל, על אפרת יהיה להבין ולקבל את הבחירה של תומר, מבלי לשפוט וללגלג עליה, ואילו על תומר יהיה לקבל ולכבד את ההחלטה של אפרת שלא להצטרף למסע שעבר, לא כ"דווקא" כנגדו, כפי שפירש זאת, אלא מתוך ההבנה שהתהליך אינו מתאים לה, כך יהיה עליו לגלות אמפתיה לקושי שלה לקבל את השינויים שעבר ולהימנע משיפוט ותובענות יתר כלפיה.
לאחר מכן, ניתן יהיה לנהל דיאלוג בוגר לגבי יכולתו של כל אחד מהם לגלות מידה של גמישות, ויתור ופתיחות לצרכיו של האחר, מבלי לקבל זאת כמובן מאליו ולדרוש עוד ועוד.
ההחלטה על ההמשך - מתוך בחירה חופשית
המשימה מורכבת ומחייבת בדיקה גם אם נכון לכל אחד מהם להמשיך ולחיות בקשר, תוך קבלת הוויתורים והפשרות הנדרשים. חשוב שההחלטה על ההמשך לא תגיע מתוך מקום של כניעה וקורבנות, אלא מתוך בחירה חופשית להמשיך ולקיים את הקשר, אבל גם מתוך הרווחים הטמונים בהעשרתו כתוצאה מהשילוב בין הגישות ותפישות העולם השונות.
זוגות שהשכילו לשלב ולגשר על פערים גדולים שנוצרו ביניהם לאורך השנים, יהיו אלו שבהם ערכים כמו כבוד הדדי, קבלה של האחר והשונה, סבלנות וסלחנות יעמדו בבסיס הקשר. יהיו זוגות בהם התחושה היא שהשינוי אינו בר הכלה, והם יבחרו בפרידה. וכמובן, קיימים זוגות שהמאבקים סביב שינויים בחוזה הזוגי שלהם הם ביטוי לתקיעוּת במאבקי כוחות פנימיים ביניהם סביב צרכים של שליטה ופחד מאיבוד המקום בקשר.
במקרים בהם ההתמודדות עם השינויים קשה ומורכבת, והתחושה שכל צד מתבצר בעמדותיו מבלי יכולת לנוע לקראת האחר - ייעוץ זוגי עשוי להיות לעזר בבחינת האפשרות הם ניתן לגשר על הפערים, או שמא פרידה היא הבחירה הפחות גרועה מבין השתיים.
- ד"ר גלית לזר היא מטפלת זוגית ומשפחתית – מכון איזונים
טוקבקים כדורבנות:
כל אחד צריך ללכת לדרכו - אי אפשר לגשר על פער שכזה / מיכל
לחזור בתשובה זה שינוי ריצוני באורח חיים שאינו מאפשר זוגיות תקינה. מתוך התחשבות בשינוי וכבוד הדדי צריך להיפרד. כל אדם חי פעם אחת וזכותו לממש את רצונו לחיות בדרך זו או אחרת. עם כל הכאב שבדבר אין מנוס מפרידה.
אני שונאת את יום שישי ושבת / אירית, ראשל"צ
בהתחלה זה דווקא היה נחמד. אחרי מספר שבועות בודדים נפל לי האסימון: אין שבתות משותפות, אין בילויים, לא יוצאים יחד עם הילדים, לא מבקרים חברים ואף החברים לא מבקרים אותנו! החברים של הילדים ממעטים להגיע ולעשות שבת אצלנו (עד אז היתה בבית ממש טיילת) הכל נעצר! החשיבה שונה והתפישה שונה. הכיפה לא יורדת מהראש בשום רגע, רק כשהוא נכנס למיטה לישון...
בהתחלה ביקש לשמור נידה "לשלום בית", כשסירבתי שלח שליחות לדבר איתי, אולי אשתכנע. אני מניחה שהוא לא דורש, כי הוא לא יכול לדרוש כשהוא מבין שבאנו לנישואים ממסגרות שונות ומרקע שונה.
בעלי יוצא מתוך נקודת הנחה שיום יבוא ואני אתחזק איתו. היום, אני שונאת את יום שישי ושבת ומחכה שזה יעבור בקוצר רוח למרות שאני מנהלת חיים חילונים לגמרי - אבל אני מרגישה שאני לבד. היום, קשה לי להתהלך איתו ברחוב. מבחינה ויזואלית ונפשית נראה לי שהגבר איתו אני "מסתובבת" הוא כבר לא בעלי.... ותאמינו לי אני נאבקת, נאבקת ומכבדת, חייה חיים כפולים למען ובשביל. אבל לא חיה את החיים שבחרתי לעצמי. למה דווקא עכשיו, כשכל מה שחלמנו יחד הגשמנו? כשזה הרגע לגדול ולצמוח ולהעשיר את עצמנו, כזוג, המצב השתנה מקצה לקצה. אני לא מאושרת, זה בטוח! גם אין לי מושג לאן אני הולכת....
